חדשות

ביה"ד לעבודה קיבל בחלקה תביעה שהגישה עובדת במפעל למוצרי נייר וקבע כי מאחר שבקביעת תנאי שכרה הובאה בחשבון עובדת היותה אישה, גם שיקולים ענייניים – כמו אי שביעות הרצון מהתנהלותה – לא יוכלו להצדיק את תנאי השכר המפלים

בית הדין לעבודה בבאר שבע קיבל תביעה שהגישה עובדת ייצור במפעל כל גליל שטענה כי היא הופלתה בשכר בשל היותר אישה והשתכרה שכר נמוך מזה ששולם לגבר שעבד באותו תפקיד, ופסק לה פיצוי בסך של 50 אלף שקל.

לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן

התובעת הועסקה במשך כשמונה וחצי שנים כעובדת ייצור בחברה העוסקת בייצור גלילים ומוצרי נייר, תחילה כאורזת ולאחר מכן המפעילת מכונת גלגול, תמורת שכר שעתי שעמד על שכר המינימום הקבוע בחוק.

ביולי 2015 נערכה לתובעת שיחת שימוע לפני פיטורים שבה נטען כי החברה אינה מרוצה מתפקודה. התובעת לא הגיבה לטענות אלו וציינה כי היא אינה מרוצה מהשכר שמשולם לה. לטענתה, אף שהיא עובדת כמפעילה, משולם לה שכר של אורזת. למחרת היום נמסר לתובעת מכתב פיטורים.

בתביעה שהגישה טענה התובעת כי היא הופלתה בשל היותה אישה והשתכרה שכר נמוך מזה ששולם לגבר שעבד במפעל באותו תפקיד. לטענתה, כשביקשה לקבל העלאה בשכרה כאורזת הובהר לה כי תחילה עליה להתמקצע בעבודתה אולם לאחר מספר חודשים כששבה וביקשה בשנית, נאמר לה על ידי הממונה עליה כי "לנשים לא מגיעה העלאת שכר". נוכח האמור עתרה התובעת לפיצוי מכוח חוק שכר שווה לעובד ולעובדת ומכוח חוק שוויון הזדמנויות בעבודה.

החברה טענה מנגד כי התובעת ביצעה עבודה שונה מזו שביצעו הגברים שהועסקו במחלקה שלה. עוד נטען כי מדיניות העלאת השכר בחברה תלויה בביצועי העובד ובהתנהגותו, ומאחר שהתנהלות התובעת לא היתה משביעת רצון, שכרה עמד על שכר המינימום לכל אורך תקופת העסקתה.

החברה טענה כי התובעת לא ביצעה עבודה הזהה לזו שביצע עמיתה לעבודה, שכן העובד שבשמו נקבה התובעת עבד בנוסף במשמרות לילה במפעל. בנוסף, נטען, התובעת – כמו יתר הנשים במחלקה – לא נדרשו להרים גלילים שמשקלם עלה על 10 ק"ג. נוכח משקלם של הגלילים, הנע בין 2 ל-80 ק"ג, הגברים הם אלו שהניחו את הכלילים על המכונה, ולמעשה ביצעו עבודה נוספת על זו שביצעו הנשים. 

המותב בראשות השופט אילן סופר קיבל את התביעה בחלקה וקבע כי התובעת לא ביצעה את אותה העבודה שביצע העובד שכן היא לא נדרשה לעבוד במשמרות לילה ולא ביצעה תפקיד נוסף מעבר לעבודה על מכונת הגלגול, ועל כן קיימת הצדקה לשוני בתנאי העסקתם.

עם זאת, קבע השופט כי היא זכאית לפיצוי מכוח חוק שוויון הזדמנויות בעבודה. השופט הבהיר כי הנתבעת עצמה מצאה כי קיים שוני פיזי בין גברים לנשים, שבעטיו מבצעות הנשים עבודה שונה מגברים, ומכאן השוני בשכר שמקורו באופיו ובמהותו של התפקיד. מהראיות שהוצגו עלה כי שתי העובדות במחלקה, בהן התובעת, ביצעו עבודה זהה לזו שביצע העובד, לרבות טיפול עצמאי בהפעלת המכונה ובהרמת הגלילים והנחתם על המכונה, ורק לעתים רחוקות הסתייעו בעגלה או בעובד גבר. עוד עלה כי הרמת גלילים כבדים היתה קשה גם לעובדים הגברים, שנאלצו להיעזר זה בזה כדי להעבירם למכונה.

נוכח האמור, קבע השופט כי כל העובדים על מכונת הגלגול ביצעו עבודה דומה במהותה, כך שאין כל שונות בתפקיד המצדיק יחס שונה לגברים ולנשים. "הקושי בהרמת משקל אינו נחלת נשים דווקא והוא יכול להיות גם נחלת הגברים", כתב השופט בפסק הדין. "כפי שהוכח לפנינו התובעת הרימה גלילים במשקל של 30 ק"ג לפחות. חששו של פרץ כי נשים יתקשו בכך מהווה דעה קדומה ובעקבות כך קביעת תנאי שכר שונים על רקע מגדרי הינה פסולה. באותו אופן, מעסיק המבחין בין עבודות המתאימות לגברים לבין עבודות המתאימות לנשים פוגע בשוויון בין העובדים וגורם לאפלייה".

עוד נקבע כי גם אם תתקבל טענת החברה כי היא לא היתה מרוצה מהתנהלות התובעת וכי הדבר היווה שיקול בקביעת שכרה, אין בכך כדי לשנות מהמסקנה כי ננקטה כלפיה אפליה פסולה. זאת משהוכח כי בקביעת תנאי שכרה הובאה בחשבון עובדת היותה אישה. השופט הבהיר כי בהתאם למודל "ההכתמה", די בכך שקביעת שכרה של התובעת נשענה בחלקה על שיקול פסול כדי להכתימה ובנסיבות אלה גם שיקולים ענייניים שהובאו בחשבון לא יוכלו להצדיק את תנאי השכר המפלים.

סע"ש 7929-05-16