סטודנט למשפטים באוניברסיטת ת"א עתר לקבלת עמדות משרד התקשורת ומשרד האוצר בהליכים ייצוגיים במשך עשור, כדי לחקור את השפעת הרגולטורים על אישור הליכים אלה. הממונה על חופש המידע בכל משרד התנגד בטענה כי מדובר במאות שעות עבודה של עובד המחלקה המשפטית, הסובלת ממצוקת כוח אדם. מה פסק ביהמ"ש?
בית המשפט לעניינים מנהליים בירושלים קיבל בחלקה עתירה שהגיש סטודנט למשפטים לקבלת עמדות משרד התקשורת ומשרד המשפטים בהליכים ייצוגיים לצורך כתיבת מאמר מכוח חוק חופש המידע. השופט ארנון דראל דחה את טענות משרד האוצר ומשרד התקשורת כי הטיפול בבקשה מצריך הקצאת משאבים בלתי סבירה והורה להם לקבל החלטה מנומקת חדשה בתוך 30 יום.
לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן
העותר, סטודנט למשפטים באוניברסיטת תל אביב המשמש גם כעוזר מחקר והוראה, עתר לקבלת העמדות תעודות עובד הציבור וחוות הדעת שהגישו גורמים במשרד התקשורת ובמשרד האוצר אלה לבתי המשפט במסגרת בקשות לאישור תביעות ייצוגיות או בתביעות שאושרו בין השנים 2006-2016. בנוסף, ביקש לקבל את השאלות ההפניות והחלטות שבעקבותיהם התבקשה מסירת העמדה לבית המשפט. זאת, לצורך כתיבת מאמר אקדמי שבו הוא ינתח באופן אמפירי את עמדות הרגולטורים ואת השפעתן על אישורן של תביעות ייצוגיות.
הממונה על יישום חוק חופש המידע במשרד התקשורת סירבה לבקשה והפנתה את העותר לעיין בתיקי בתי המשפט. לטענתה, מדובר במאות עמדות השמורות באמצעים דיגיטאליים ומאות עמדות שתועדו בתיקי נייר. הממונה העריכה כי הזמן הנדרש לאיתור מלוא המידע המבוקש עומד על 138 שעות, כאשר העבודה תצטרך להיעשות על ידי עובד בלשכה המשפטית, הנמצאת כרגע בחוסר תקינה משמעותי, ועל כן לא ניתן היה לעמוד בה. הממונה במשרד האוצר דחתה אף היא את הפנייה, בטענה כי היא דורשת משאבי כוח אדם וזמן בלתי סבירים, היקפה רחב ביותר וייתכן שלא ניתן לגלות את המידע המבוקש. לדברי הממונה, העמדות אינן נשמרות באופן מרוכז או באופן הניתן לשליפה בקלות, ונדרש חיפוש סיזיפי בין אלפי קבצים ומאות תיקיות, שיארך כ-350 שעות לפחות.
בעתירה שהגיש לפי חוק חופש המידע טען העותר כי הפסיקה בנושא זה מחייבת את הרשות להפעיל את מבחן ההכבדה הממשית, בשים לב למכלול נסיבות העניין, וכי אין להתיר לרשות להפוך את טיעון חוסר הסבירות בהקצאת המשאבים לטיעון סל המשמש לדחיית בקשות. עוד טען העותר כי המידע חשוב לצורך מחקר אקדמי שנועד לשמש במה לביקורת אקדמית על פעולתן על רשויות הציבור, ולא נדרש כדי להגשים אינטרס אישי צר.
המשיבות טענו מנגד כי הזכות לקבלת מידע אינה מוחלטת וכי חוק חופש המידע לא בא לעולם כדי לשתק את פעילותן של רשויות ציבוריות, ואין לאפשר מצב שבו מתן מידע לפי החוק יביא לשיבוש סדר העדיפויות של הרשות. בשולי כתב התשובה העירו המשיבות כי כתיבת מאמר אקדמי אינה מקימה עניין ציבורי כנדרש בחוק, וכי לא ברורה התועלת השולית של פרסום העמדות באופן המבוקש.
במהלך הדיון עמדה באת כוח המשיבות על מצוקת כוח האדם במשרד התקשורת, ועל כך שלא הייתה כוונה להפוך את הרשויות ל"סוג של ספריה לאומית או מנוע חיפוש של גוגל", כהגדרתה או לזקוף לחובת הרשות את הדרך שבה היא משמרת מידע.
השופט ארנון דראל קיבל את העתירה בחלקה, ביטל את החלטת המשיבות והורה להן לשוב ולדון בבקשותיו של העותר. השופט ציין כי הקביעה מהי הקצאת משאבים סבירה ומהי הקצאת משאבים בלתי סבירה מחייבת איזון בין היקף הדרישה והשפעתו על משאבי הרשות לבין האינטרס שמציג העותר בקבלת המידע. אולם, עיון בהחלטות המשיבות מלמד כי שני ההיבטים לא נשקלו כראוי, ולא נערך כל איזון ביניהם, וכי ההחלטות התמקדו אך ורק בהיקף שעות העבודה הנדרש לאיסוף המידע.
"ספק בעיני אם ניתן להסתפק במבחן כמותי צר של שעות או עלויות", הבהיר השופט. "לדידי, בחינת קיומה של הכבדה ממשית, להבדיל מהכבדה ניכרת, והנחה כי בהיענות לבקשה יש כדי להביא לשיבוש סדר העדיפויות של הרשות המנהלית באופן המחייב אותה להסיט משאב קיים ממשימתו העיקרית למשימה אחרת, מצריך יותר מנקיבה במספר שעות. על הרשות לבסס תשתית עובדתית המלמדת על משמעות היקף השעות בו מדובר על רקע מכלול שעות העבודה הרלוונטי לאותו גוף או אגף, על רקע משימתו העיקרית והמשאבים הדרושים כדי למלא אותה, ושיקולים רחבים אחרים. אין די בפירוט מספר שעות, אלא אם הפירוט מלמד... בבחינת 'הדבר מדבר בעדו', על כך שמדובר בהיקף בלתי סביר. מספר השעות במקרה זה, בוודאי בכל הנוגע למשרד התקשורת, אינו תומך במסקנה זו".
נוכח האמור קבע השופט כי ההחלטות שהתקבלו אינן מבוססות על איזון בין השיקולים כנדרש, ועל כן יש לבטלן ולהורות למשיבות לקבל החלטות חדשות בעניינו של העותר. המשיבות ישלמו לעותר שכר טרחת עורך דין בסך של 10,000 שקל.
