חדשות

בצל ביטול חוק הגיוס: אמש פוסק בג"ץ בעניין נוסף הנוגע ליחסים המתוחים בין דת ומדינה וקובע האם יש לאפשר לבתי אוכל השומרים על דיני הכשרות להציג את עצמם בכתב ככשרים אף כאשר אין בידיהם תעודת הכשר מטעם הרבנות

בצל ביטול חוק הגיוס ניתנה אמש פסיקה נוספת של בג"ץ שאף היא נוגעת לנושא בוער ביחס בין הדת למדינה: האם יש לאפשר לבתי אוכל השומרים על דיני הכשרות להציג את עצמם בכתב ככשרים, אף כאשר אין בידיהם תעודת הכשר מטעם הרבנות הראשית. מדובר בדיון נוסף בהרכב מורחב על פסיקה קודמת שקבעה כי אין באפשרותם לעשות כן. הפעם ניצחה דעת המיעוט בגלגול הקודם ושופטי ההרכב, בראשות הנשיאה נאור, הכירו ב"שער שלישי" בין כשר לטרף. כעת יוכלו אותם בתי עסק להציג מצג אמת בדבר הסטנדרטים עליהם הם מקפידים ואופן הפיקוח על שמירתם.

לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן

המבקשים, בעלי מסעדות בירושלים, החזיקו בראשית דרכם בתעודת הכשר מטעם הרבנות הראשית, אך בשלב מסוים בחרו להפסיק את התקשרותם עמה מסיבות שונות. לצד האמור המשיכו המבקשים לטענתם להקפיד על דיני הכשרות כפי שעשו קודם לכן ובהמשך החלו ליטול חלק במיזם שמטרתו להוות מערך כשרות חלופי לזה של הרבנות. מערך זה מבוסס על 'ברית נאמנות' בין בית האוכל לבין לקוחותיו, במסגרתה מתחייבים בתי האוכל להקפיד על כללי כשרות שנקבעו לשם כך על-ידי גורמים הלכתיים מקובלים ולשתף פעולה עם 'נאמני הכשרות' הפועלים מטעם המיזם שתפקידם לעקוב אחר שמירתם של כללי הכשרות.

בעקבות האמור, קיבלו המבקשים הודעת קנס בגין הצגת בית האוכל שבבעלותם ככשר מבלי שיש בידיהם תעודת הכשר כחוק, וזאת בניגוד לסעיף 3(א) לחוק איסור הונאה בכשרות. ניסיונותיהם לבטל את הקנסות לא עלו יפה, וגם פניותיהם לגורמים שונים, לרבות היועץ המשפטי לממשלה, לא קיבלו מענה עקרוני. נוכח האמור הגישו עתירה בה התבקש בית המשפט לקבוע כי סעיף 3(א) לחוק אינו חוקתי ולהורות על בטלותו, או לחלופין לקבוע כי יש לפרשו באופן המאפשר לבתי אוכל השומרים על דיני הכשרות להציג את עצמם בכתב ככשרים, אף כאשר אין בידיהם תעודת הכשר מטעם הרבנות הראשית.

בית המשפט קבע כי פרשנותו של ההסדר הרלבנטי בחוק תומכת בפרשנותה של הרבנות נוכח כוונת המחוקק להעניק לגורמים המוסמכים 'מונופול' על תחום הכשרות והעובדה שהפגיעה בחופש העיסוק היא מצומצמת ואינה פוגעת בליבת הזכות. כן נקבע כי לא מדובר בהסדר בלתי חוקתי על פי תנאיה של פסקת ההגבלה. לצד האמור קבעו השופטים כי תחולתו של פסק הדין תוגבל לשנתיים ימים, והוא יוכפף לשינוי מערכתי בזיקת המשגיחים לבתי האוכל שהם משרתים כך שלא יהיו עוד כפופים אליו. על פסק דין זה נערך דיון נוסף בהרכב של שבעה שופטים.

בפסק הדין שניתן אתמול, קבעה הנשיאה נאור כי אסור לבית אוכל שאינו מחזיק בתעודת הכשר להציג כל מצג כשרותי, אולם יוכל להציג מצג אמת בדבר הסטנדרטים עליהם הוא מקפיד ואופן הפיקוח על שמירתם, הכולל גם הבהרה מפורשת כי אין בידו תעודת הכשר. לשיטתה, התכלית המונחת ביסוד חוק איסור הונאה בכשרות היא תכלית חילונית ולא דתית שעניינה מניעת הטעייתו של הצרכן השומר כשרות לחשוב שהאוכל הנמכר בבית אוכל מסוים הוא כשר בעוד שאינו כזה. "אין בידי לקבל את קביעת המשיבים כי בית אוכל יכול להיכנס באחד משני שערים בלבד – "השער הכשר" שבמפתח לו (תעודת הכשר) אוחזת הרבנות, ו"השער הטרף" שבית האוכל הבא בו ייחשב כלא-כשר בלי קשר לסוג וטיב המזון הנמכר בו. קביעה זו מרחיקת לכת ואינה נותנת משקל הולם לאוטונומיה של הסועד" קבעה הנשיאה. "עמדתי היא כי קיים גם "שער שלישי". יכול חנווני להעיד על מרכולתו. אין דבר בחוק המלמד שאסור לבית אוכל להציג מצג אמת בדבר המזון הנמכר בו".

בכך, אימצה הנשיאה את דעת היחיד של השופט שהם בפסק הדין מושא הדיון הנוסף, אשר ציין כי על אף שהחוק מקנה לרבנות הראשית "מונופול" על מתן תעודות הכשר לבתי האוכל, עדיין מדובר בחוק חילוני שמטרתו העיקרית היא צרכנית ולכן ראוי לפרש את האיסור המעוגן בחוק איסור הונאה בכשרות באופן מצומצם ולאפשר לבעלי בתי אוכל שאינם מחזיקים בתעודת הכשר מטעמה של הרבנות להציג תעודת כשרות אלטרנטיבית ללא השימוש במונח "כשר" על תצורותיו השונות ותוך הבהרה כתובה, ברורה ומפורשת כי אין מדובר בתעודת הכשר מטעם הרבנות.

גם הנשיאה המיועדת חיות הסכימה לדברים וציינה כי "החוק לא בא להשליט חובת כשרות, האוטונומיה של הסועדים לצרוך מזון לפי העדפותיהם נשמרת והפגיעה בחופש העיסוק של בעלי בתי אוכל אינה פגיעה בליבת הזכות, משום שאין בחוק איסור לנהל בתי אוכל בלא תעודת הכשר". לכך הצטרף גם המשנה לנשיאה הפורש ג'ובראן, שסבר כי יש בהכרה ב"שער השלישי" כדי להגשים את חופש הדת ואת האוטונומיה של מי שאינם מעוניינים להסתמך על ההשגחה הדתית שמספקת המדינה, ואין בו כדי להקים חשש להטעיה צרכנית בדבר כשרותו של מוצר מזון כלשהו.

מנגד, השופטים רובינשטיין וסולברג, שהיו בדעת הרוב בפסק הדין בגלגול הקודם, היו מעט סקפטיים בכל הנוגע לאותו "שער שלישי" שהציעה הנשיאה. השופט רובינשטיין לדוגמה, טען כי יש בהצעה זו מעין "מדרון חלקלק" אל מול כוונת המחוקק לענין הונאה בכשרות והדבר עלול להיתרגם ל"כשרות שניה". גם השופט סולברג טען כי התכלית הסובייקטיבית של חוק איסור הונאה בכשרות, קרי – כוונת המחוקק כפי שהיא משתקפת היטב מן ההיסטוריה החקיקתית, מלמדת כי איסור ההטעיה המעוגן בו מוסב כלפי עצם כשרותו של המזון ולכן תכליתו של החוק היא לוודא כי מוצר המוצג ככשר אכן כשר באמצעות הענקת 'מונופול' לרבנות הראשית במתן תעודות הכשר. "ספק רב בעינַי אם הצגת מצג אמת בכתב בדבר אופן הפיקוח על שמירתם של הסטנדרטים עליהם מקפיד בית האוכל, מתיישבת עם התוצאה של דחיית העתירה. להבדיל מהצגת הסטנדרטים עצמם, הצגת אופן הפיקוח על שמירתם מחייבת מטבע הדברים התייחסות לגורם המפקח. בכך יש משום הכרה 'דה-פקטו' בסמכותם של גורמים נוספים, זולת הגורמים המוסמכים, לספק תעודות הכשר, אף זאת – בניגוד לרוח החוק ולתכליתו", הוסיף.

דנג"ץ  5026/16