הכריעו את הכף: תביעת הפליה שהגיעה לבית הדין האזורי לעבודה בתל-אביב קיבלה תפנית מעניינת לאחר שהשופטת אריאלה גילצר כץ מצאה עצמה בדעת מיעוט מול שני נציגי הציבור שפסקו לתובע פיצוי נמוך מאד על אף ההפליה שחווה. מדוע?
סטודנט למשפטים שניסה להתקבל לעבודה כמלצר ונדחה בטענה כי "מלצרות זה רק לבנות" יפוצה בסך של 1,000 שקל בלבד, לאחר שנציגי הציבור בבית הדין לעבודה סברו, כנגד דעתה החולקת של השופטת אריאלה גילצר כץ, כי אף אם המעסיקה נהגה באפליה, התובע עצמו פעל בחוסר תום לב כדי לבסס עילת תביעה נגדה.
לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן
התובע, שהיה בתקופה הרלוונטית סטודנט למשפטים באוניברסיטת תל אביב, הגיע באוקטובר 2014 אל מסעדת אורבן קיטשן בגבעתיים וביקש להתקבל לעבודה כמלצר. התובע נשאל אם הוא בעל ניסיון תעסוקתי כברמן והתובע השיב בשלילה אך טען כי הוא מעוניין לעבוד כמלצר. נציגת המסעדה השיבה לו כי "מלצרות זה רק לבנות", והוא התבקש להביא קורות חיים אך הובהר לו כי סיכוייו להתקבל נמוכים.
מספר ימים לאחר מכן, שב התובע למסעדה בלוויית חברתו והקליט שיחה שניהל עם עובדת המסעדה, שבה נאמר לו כי "מלצרות זו לא אופציה לגברים". לשאלת חברתו של התובע, השיבה נציגת המסעדה כי "מלצריות תמיד מחפשים", ואף ראיינה את החברה לצורך העסקתה.
בית הדין לעבודה קיבל את התביעה בחלקה וקבע כי התובע הציג ראיות למכביר ל"התנהגות אפלייתית" מצד המסעדה, ולכל הפחות בוודאי הוצגה ראשית ראיה לכך. בין היתר, הוצגה מודעת הדרושים שפרסם בעל מניות בחברה בדף הפייסבוק שלו, שציינה כי דרושות למסעדה מלצריות וכן מארחת עם "מקסימום יופי ומינימום אופי".
השופטת אריאלה גילצר כץ התייחסה להקלטה שהגיש התובע עם נציגת המסעדה, שבה נשמעת שיחה בעלת אופי סקסיסטי, אך ציינה כי חברתו של התובע עודדה את הנציגה לנהל שיחה בסגנון הזה וגררה אותה לשיחה. "דעתנו אינה נוחה משיחות כגון דא", הבהירה השופטת בפסק הדין. "אילו רק היה מדובר במלים בשיחת חולין שאין להן כל השלכות משפטיות, ניחא. אולם דיבורים מעין אלו יחד עם תוכן הפרסומים בפייסבוק מובילים למסקנה כי האווירה במקום הייתה סקסיסטית ומפלה". עוד צוין כי גם אם לא תתקבל ההקלטה כראייה, יש באמתחתו של התובעע די והותר ראיות להפלייתו מחמת מינו, בניגוד לחוק שוויון הזדמנויות בעבודה.
השופטת ציינה כי הנתבעת לא הצליחה להוכיח כי התובע לא באמת חיפש עבודה אצלה, וכי העובדה שהתובע לא הקליט את השיחה הראשונה מעידה כי הוא אכן בא בידיים נקיות ובתום לב. העובדה כי התובע הגיע בפעם השנייה במטרה "להפליל" את המסעדה באפליה ולהקליט את השיחה אין בה כדי להעלות או להוריד.
השופטת הציעה לחייב את המסעדה בפיצוי של 15 אלף שקל וקבעה כי בהעסקת מלצריות בלבד פגעה הנתבעת פגיעה כפולה בגברים – פגיעה בגברים שלא הועסקו אצלה ופגיעה נוספת במסר הסקסיסטי לפיו על נשים לעבוד כמלצריות, תוך שימור הסטראוטיפ וייעודן של נשים לעבודה מסוג מסוים.
נציגי הציבור גיל אלוני ואיסר באומל סברו מנגד כי התנהלותו של התובע מזכה אותו בפיצוי של 1,000 שקל בלבד. נציגי הציבור סברו כי התובע, בהיותו בחור מתוחכם, הגיע בפעם השנייה למסעדה על מנת למשוך את הנציגה בלשונה במטרה לבסס את תביעתו. עוד הובהר כי אין זו הפעם הראשונה שהתובע עושה שימוש בחוק שוויון הזדמנויות בעבודה בתגובה לאי העסקתו כמלצר במסעדה. אמנם, ציינו נציגי הציבור, אין חולק כי חוקים חוקקו על מנת שינהגו על פיהם, אך התחושה העולה ממקרה זה היא של שימוש לא נכון בחוק כתופעה החוזרת על עצמה. "עובד המגיע לדרוש עבודה עליו לנהוג על פי חובת האמון המוגברת בדיני עבודה, משמע עליו לבוא בתום לב ובניקיון כפיים", כתב אלוני בפסק הדין. "לא מצאנו בהתנהגותו של התובע כי הפגישה השנייה עומדת במבחן חובת האמון המוגברת של תום לב וניקיון כפיים. לא זו אף זו הגדיל התובע ולא פנה טרם הגשת התביעה אל הנתבעת לברר את עניינו... מן המקובץ עולה, כי אכן הנתבעת לא הרימה את הנטל כי לא הפרה את החוק, ומאידך גיסא התובע לא נהג בתום לב בכל הקשור לדיני עבודה ובכלל, אשר על כן אאמץ את העיקרון המובא מדיני עשיית עושר ולא במשפט, 'זה נהנה וזה לא חסר'".
