בית המשפט העליון קיבל את ערעורה של בעלת המותג האמריקאי "פישר פרייס" על החלטה לדחות את תביעתה נגד חברה ישראלית מג'וליס בטענה להפרת זכויות קניין רוחני בכסא נדנדה לתינוק מתוצרתה. נקבע, כי הדיון יושב לביהמ"ש המחוזי להכרעה בעניין הסעדים המתאימים
בית המשפט העליון קיבל את ערעורה של בעלת המותג האמריקאי "Fisher-Price" על החלטה לדחות את תביעתה נגד חברה ישראלית המשווקת מוצרי תינוקות מהכפר ג'וליס בטענה להפרת זכויות קניין רוחני בכסא נדנדה לתינוק מתוצרתה, לרבות ריפוד האריה המצויר שלו וחוברת ההדרכה המצורפת אליו. נקבע, כי זכות היוצרים בציור האריה על הריפוד הופרה וכן הופר סימן המסחר של פישר פרייס, אולם מאחר שפקודת סימני מסחר אינה מקנה לבעלים אפשרות לתבוע פיצוי ללא הוכחת נזק יש להשיב את הדיון לבית המשפט המחוזי לשם הכרעה בעניין הסעדים המתאימים בגין הפרת זכות היוצרים בציור האריה ובחוברת ההדרכה בלבד.
לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן
המערערות הן חברת "פישר פרייס" העולמית וחברת בת שלה בשם "מאטל", שבבעלותן מותג מוצרי התינוקות "FISHER-PRICE" הנמכר בישראל ובעולם. המשיבים הם חברה המשמשת סוכן ראשי למותגים שונים של מוצרי תינוקות בארץ הממוקמת באזור התעשייה ג'וליס שבגליל, וכן בעלי המניות והדירקטורים שלה. בשנת 2012 הגישה פישר פרייס תביעה נגד המשיבים בטענה כי אלו מייצרים, מייבאים ומפיצים כיסא נדנדה לתינוק שהוא העתק מדויק של כיסא הנדנדה מתוצרתה, לרבות הריפוד המצויר שלו שעליו מופיעה דמות אריה וחוברת ההדרכה שלו. לטענתה, את הכסא משווקים המשיבים בישראל תחת השם "Infanti" בכשני שליש ממחיר הכיסא מתוצרת פישר-פרייס, תוך הפרה בוטה וגסה של זכויות הקניין הרוחני שלה.
בית המשפט המחוזי דחה את התביעה וקבע כי כיון שפישר פרייס לא רשמו בישראל את כיסא הנדנדה כמדגם וכן לא רשמו פטנט על המכלול הייחודי של הכיסא, אין הן זכאיות להגנה על יצירותיהן מכוח דינים אלה. עוד נפסק כי כיסא הנדנדה והריפוד המצויר אינם מוגנים מכוח חוק זכות יוצרים וכי המלל בחוברת ההדרכה הוא יצירה ספרותית כהגדרתה בחוק, ומוגן בזכויות יוצרים. בהקשר זה בית המשפט בחן האם המשיבים הם שהפרו את זכויות היוצרים של פישר פרייס בחוברת וקבע, לאחר בחינת הראיות והעדויות, כי לא הוכח שהמשיבים הם שייצרו את חוברות ההדרכה. לפיכך, הגישה פישר פרייס ערעור לבית המשפט העליון.
המשנה לנשיאה (בדימ') אליקים רובינשטיין קיבל את הערעור וקבע כי כיסא הנדנדה אינו זכאי בגדרי הדין להגנת זכות יוצרים כיון שהיה כשיר להירשם כמדגם והמערערות לא רשמו אותו. לעומת זאת, הגנת זכות יוצרים אינה נשללת מציור האריה, והוא עומד במבחנים הקבועים בחוק כדי לזכות בהגנה. בעניין זה, קבע רובינשטיין כי ציור האריה צולח את מבחן ההשקעה ומבחן המקור, שכן בציור הושקע עמלם של עובדי פישר פרייס ולא עלתה כלל טענה כי הציור אינו מקורי או מועתק מיצירה אחרת. בנוסף, הציור צולח גם את מבחן היצירתיות ונושא זכות יוצרים.
עוד נקבע כי לא ניתן להסכים לקביעת המחוזי לפיה המשיבים אינם אחראים להפרה ישירה של זכויות היוצרים. לדעת רובינשטיין, נוכח הצהרותיהם הן בהליך זה והן בהליך אחר מושתקים המשיבים מן הטענה כי לא ייצרו את הכיסא מושא הדיון והמשיבים לא סיפקו הסבר מניח את הדעת לפשר הפער בין ההצהרות דאז לטענותיהם היום. מעבר לצורך צוין כי גם אילו הייתה מתקבלת טענת המשיבים כי לא ייצרו את כסאות הנדנדה, היה מקום לראותם כמפרים באופן עקיף מבלי שהייתה עומדת להם הגנת מפר תמים. באשר לחוברות ההדרכה נקבע כי אין חולק שבאלו הופיע סימן המסחר הרשום של פישר פרייס והמשיבים שיווקו את כיסא הנדנדה ואת חוברת ההדרכה. מכאן, שהייתה במעשיהם הפרה לפי פקודת סימני מסחר.
באשר לסעד שיש להעניק לפישר פרייס בגין ההפרה, הוסבר כי פקודת סימני מסחר אינה מקנה לבעל סימן המסחר אפשרות לתבוע פיצוי ללא הוכחת נזק וכי פישר פרייס לא הניחה תשתית להוכחת הנזק שנגרם לה כתוצאה מהפרת סימן המסחר שלה. מכאן, אף שנמצא כי סימן המסחר הופר, נקבע כי אין מקום ליתן סעד לפישר פרייס בעניין זה ויש להשיב את הדיון לבית המשפט המחוזי לשם הכרעה בעניין הסעדים המתאימים בגין הפרת זכות היוצרים בציור האריה ובחוברת ההדרכה. המשיבים ישאו בהוצאות פישר פרייס בסך 30,000 ₪.
