עורך מקומון בבאר שבע שפרסם כתבה על היעדר המיגון לתושבי הפזורה הבדואית במהלך "צוק איתן" פוטר בטענה שבחירותיו לפרסם תכנים פרובוקטיביים במקום להתחבב על קהל היעד מעידות על שיקול דעת לקוי. ביה"ד קבע כי העורך לא הופלה לרעה בשל השקפותיו, וכי למו"ל יש זכות להכתיב מדיניות, לרבות איסור פרסום ביקורת על המדינה
בית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע קיבל את תביעתו של עורך וכתב המקומון "שבע" לפיצוי בגין פיטוריו מהעיתון שלא כדין וללא שימוע, לאחר שבחר לסקר את מותו של תושב הפזורה הבדואית מהתפוצצות רקטה במהלך מבצע צוק איתן. השופט צבי פרנקל הבהיר כי התובע לא פוטר בשל השקפותיו וכי לעורך עיתון אין זכות להכתיב לבעלים קו סיקור מסוים, אך קבע כי נפל פגם בהליך השימוע שבגינו הוא זכאי לפיצוי.
לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן
התובע, יאסר עוקבי, החל לעבוד כבר בשנת 1987 ככתב במקומונים של באר שבע ואזור הנגב, והחל מ-2004 משמש ככתב וכעורך המקומון שבע, מבית "שבע תקשורת", בעלת רשת המקומונים הנמצאת בבעלות קבוצת ג'רוזלם פוסט.
בשנת 2014, כשבועיים לאחר תחילת מבצע צוק איתן, פרסם התובע כתבה על מותו של אזרח בדואי ופציעת אשתו ובתו מהתפוצצות רקטה סמוך למקום מגוריהם בפזורה הבדואית ליד דימונה. במסגרת הכתבה הועלו על ידי האלמנה טענות קשות על היעדר המיגון לתושבי הישובים הבדואים הבלתי מוכרים.
ביום פרסום הכתבה, זומן התובע על ידי מנכ"ל הרשת אודי פרידמן באמצעות דוא"ל לשימוע הנוגע להמשך העסקתו כעורך המקומון. פרידמן מתח ביקורת על הבחירה בנושא זה לכתבת המגזין המרכזית וציין כי התחרות על תשומת ליבו של הקורא מחייבת קשב הדוק להלכי הרוח של הקוראים. "תחושתי היא שאתה לוקה בכך", כתב פרידמן. "כולנו יודעים שבאר שבע נמצאת במלחמה שעוצמתה רק גברה השבוע. תושבי העיר חיים בפחד פיזי עם בעיות פרנסה, עם עצבים חשופים... אני יכול לומר לך שבשבוע שכזה, הכתבה הזאת הסבה לנו נזק ציבורי ומסחרי. זהו נושא ראוי, אבל לא לעיתון מקומי בבאר שבע, ולא בשבוע שכזה, שבוע של מלחמות".
מנכ"ל הרשת קיים שתי שיחות שימוע עם התובע, שלאחר מכן הודיע לו על פיטוריו. בעקבות האמור עתר התובע, לצד ארגון העיתונאים בישראל – הסתדרות העובדים הכללית החדשה שבו הוא חבר, לבית הדין לעבודה ותבע פיצוי בגין פיטורים שלא כדין ושלא בתום לב בסכום השווה ל-12 משכורות – 93,795 שקל. בנוסף, תבע התובע פיצוי ללא הוכחת נזק לפי חוק שוויון הזדמנויות בעבודה בסך של 100 אלף שקל, בטענה כי פיטוריו נגועים בהפליה על רקע השקפותיו הערכיות.
לטענת התובע, כל עוד המקומון לא מיצב עצמו במוצהר כעיתון של מפלגה אחת או של זרם חברתי-פוליטי מסוים, עליו לציית לכללי האתיקה העיתונאית ולדווח על עניינים שראוי שיגיעו לידיעת הציבור. התובע טען כי מוציא לאור אינו רשאי לפטר עורך בטענה כי הוא נשמע לרחשי לב גזעניים של הצרכנים ומטעמים כלכליים הטומנים בחובם שיקולים מפלים, וכי אין לאפשר פיטורים שמטרתם סתימת פיות. לטענתו, פיטוריו נעשו בניגוד לחופש העיתונות, לאחר שפעל מתוך ציות לחובות אתיות וציבוריות החלות עליו כעיתונאי וכעורך, בהן החובה לפרסם מידע שקיים עניין ציבורי בפרסומו, גם בעתות מלחמה.
עוד טען התובע כי הוא פוטר ללא שימוע כדין, שכן המעסיקה לא ציינה ולא הבהירה את זכותו להסתייע בייצוג ומכתבי השימוע אינם כוללים אסמכתאות המבססות את הטענות המובאות בהם, כגון לעניין הנזק הכלכלי שיגרם אם הוא יישאר בתפקידו.
רשת המקומונים טענה בתגובה כי פרסום הכתבה הוא דוגמה בלבד לשיקול הדעת הלקוי של התובע, ולעובדה שהוא מתמקד בסיקור בעיות של אוכלוסיות המרוחקות מבאר שבע ומפרסם תכנים פרובוקטיביים לקהל יעד שמרני, במקום לפרסם כתבות שידברו אל ליבם של הקוראים. עוד נטען כי התובע לא השכיל להבין את השינויים ההכרחיים בשוק העיתונות ונעדר יוזמה להפוך את המקומון למוצר שביקשה המוציאה לאור לייצר – עיתון לוקאלי חינמי העוסק בנושאים המתאימים לתושבי המקום.
השופט צבי פרנקל קבע כי פיטוריו של התובע לא היו נעוצים בכתבה שפרסם ואף לא היו נגועים בהפליה כלשהי. "לנתבעת הזכות להכתיב קו סיקור מסוים, לקהל היעד אליו מכוון המקומון, לרבות שאין לבקר את רשויות המדינה בזמן לוחמה, בייחוד מול אויבים מבחוץ", כתב השופט בפסק הדין. "מצאנו כי הנתבעת פרסמה בעבר כתבות על הפזורה הבדואית כך שבקשתה שלא לפרסם את הכתבה הנוכחית בזמן מלחמה, אינה בבחינת הפלייה על רקע השקפה. זכותה של הנתבעת להחליט כי המקומון מיועד לקהל יעד מסוים ועל כן הכתבות ועיתוי פרסומן צריך לענות על דרישותיו של קהל היעד וצרכיו ושלא בסתירה למדיניות המקומון".
עם זאת, קבע השופט, לא מן הנמנע כי ההחלטה להביא לסיום העסקתו של התובע נוכח גישתו השונה מהקו שעליו הוחלט לא הובהרה דיה לתובע טעם השימוע – ובכך נפל פגם בהתנהלותה של המעסיקה, אשר יש בו כדי לזכות את התובע בפיצוי. "ככל שהמקומון ביקש להתוות קו ואופי חדש ברור למקומון – עיסוקו של המקומון בתחומיה המוניציפאליים של העיר באר שבע וסביבתה הקרובה, ולהשאיר את העיסוק בעניינים כלליים שאינם מיוחדים או קשורים במיוחד לבאר שבע וסביבתה הקרובה לעיתונות הארצית, אין המדובר בהפליה", קבע השופט. "כך גם לא מצאנו כי יש בפיטורי התובע משום פגיעה בכללי האתיקה. חופש הביטוי כמו גם כללי האתיקה אינם מוחלטים ואין בהם לאפשר לעיתונאי לפרסם ככל העולה על רוחו – עיתונאי עובד בעיתון, והוא כפוף גם למעסיקו. למעסיק הזכות להתוות אופי מסוים לעיתון ועל העיתונאי להישמע לו. ככל שהעיתונאי אינו נשמע לאופי המבוקש של המקומון, רשאי הוא להתפטר אך גם המעסיק רשאי לפטרו – ובלבד שאופי המקומון הובהר לעיתונאי קודם לכן, וככל שהדבר לא נעשה יש לפצותו בגין פגם בהליך."
משהתובע לא ביקש סעד של השבה לעבודה או מניעת פיטוריו, חויבה רשת "שבע תקשורת" לפצותו בסך של 40 אלף שקל, השווה לחמש משכורות, בגין הפגמים כאמור בהליך השימוע.
