ביהמ"ש העליון דחה את ערעורו של אברהים אלענאמי שהורשע ברצח אשתו של אביו על רקע חשדו כי היא "מסתובבת עם גברים אחרים". אלענאמי הסיע את המנוחה לאזור ליד ים המלח, שם שיסף את גרונה, ניסה לשרוף את גופתה וביתר אותה. ביהמ"ש: מארג הראיות הנסיבתיות מצביע על אשמתו
בית המשפט העליון דחה את ערעורו של תושב כסייפה שהורשע ברצח אשתו של אביו שגופתה נמצאה מבותרת בתא המטען של רכבו. בית המשפט דחה את טענתו כי מצא את המנוחה לאחר שנעדרה מספר ימים וביתר את הגופה כדי להקל על פינויה מהמקום וקבע - לא עלה בידו לערער את המסד הראייתי המשמעותי והאיתן שניצב נגדו.
לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן
נגד המערער, אברהים אלענאמי, הוגש כתב אישום שייחס לו עבירה של רצח בכוונה תחילה. זאת, לאחר שעל פי הנטען רצח את אשתו של אביו חולה האלצהיימר מאחר שסבר כי אינה מטפלת בו כראוי וכי היא "מסתובבת עם גברים אחרים". אלענאמי הצטייד בסכין ובסמוך לשעה 3:50 לפנות בוקר גרם למנוחה לצאת מביתה, הכניסה לרכבו והסיע אותה לכיוון ים המלח עד שהגיע סמוך להר "ראש זוהר" שם שיסף בסכין את צווארה. לאחר מכן עזב אלענאמי את הגופה בשטח סמוך ומספר ימים לאחר מכן חזר למקום וניסה לשרוף את הגופה ואת חפצי המנוחה. בהמשך שוב חזר למקום, ביתר את הגופה והכניסה בשקים לתא המטען של רכבו.
בבית המשפט המחוזי הכחיש אלענאמי את המיוחס לו וטען כי השקים והמבער שרכש נועדו לצרכים אחרים. לגופו של עניין טען כי לא הותיר את הגופה בסמוך לראש זוהר כי אם מצא אותה שם במסגרת חיפוש אחר עקבות המנוחה שנעדרה במשך כמה ימים. בד בבד הודה כי חתך את הגופה ואולם לטענתו עשה כן על מנת "להקל את הכנסתה לתא המטען" בכוונה לפנותה מהמקום. בית המשפט המחוזי הרשיע אותו ברצח וגזר עליו עונש של מאסר עולם ותשלום פיצויים לאחות המנוחה.
השופטת ענת ברון, אליה הצטרפו השופטים דנציגר ורובינשטיין, דחו את ערעורו של אלענאמי וקבעו כי למרות שההרשעה נסמכה על מארג של ראיות נסיבתיות, לא עלה בידיו לבסס תרחיש עובדתי חלופי אפשרי והראיות בכללן אף לא מותירות אפשרות לקיומו של תרחיש כזה. עיקרן של הראיות עסק בתפיסתו של אלענאמי עם גופת המנוחה בתא המטען של רכבו, ניסיונו להימלט מן המקום, העובדה שהודה באחת מגרסאותיו בהמתת המנוחה, שחזורו את המקום הנידח שבו נמצאה הגופה ושאותרו בו שרידיה, והעובדה שקשר עצמו לפגיעות בגופה ולכלים שנמצאו ברכב ומתיישבים עם הפגיעות, ובנוסף לכך ריבוי גרסאותיו והשינוי שחל בהן.
אלענאמי קבל גם נגד אימוץ דבריו בחקירה הראשונה, תוך שהוא טוען כי היה נתון להשפעת סמים, שלא נבדקה. בעניין זה קבעו השופטים נקבע כי בית המשפט המחוזי התייחס לטענה זו וקבע כממצא עובדתי שאלענאמי דיבר בהיגיון בעת שנתפס ובמהלך חקירתו, כי הלך מחשבתו, לרבות ניסיונו להימלט מהמאבטחים שעצרו אותו היה רציונלי וכי לא עורר כל חשד כי הוא בהשפעת סמים. לאור האמור, נקבע כי הוכח מעבר לספק סביר שאלענאמי הוא שרצח את המנוחה ולכן ירצה את עונש מאסר העולם שנגזר עליו.
