במסגרת ערר שהגישה המדינה על החלטה להסיר את הפיקוח האנושי מנאשם בדקירה מחוץ למועדון הבהיר ביהמ"ש כי הדבר אינו עולה בקנה אחד עם תכליתו של המעצר בפיקוח אלקטרוני. השופט מלצר: "חבל שכל קושיה כזו צריכה לבוא בפני בית המשפט ולקבל פתרון פרשני מורכב"
בית המשפט העליון קיבל ערר שהגישה המדינה על החלטה להסיר פיקוח אנושי מנאשם העצור בפיקוח אלקטרוני בעקבות אירוע בו דקר לכאורה שני אנשים בקטטה שפרצה מחוץ למועדון. נקבע, כי העדר פיקוח אנושי במצב כזה אינו עולה בקנה אחד עם תכליתו של המעצר בפיקוח אלקטרוני ומתעלם ממעמדו הנורמטיבי של מעצר בפיקוח אלקטרוני כמעצר של ממש. השופט מלצר קרא להבהיר את הדברים בחקיקה.
לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן
המשיב, סיסאי איינאו, היה מעורב בקטטה שארעה מחוץ למועדון בתל אביב, במהלכה שלף סכין ודקר שניים מהמעורבים. בעקבות האמור הוגש נגדו כתב אישום בעבירות של חבלה בכוונה מחמירה, תקיפה בנסיבות מחמירות והחזקת סכין שלא כדין. בד בבד עם הגשת כתב האישום ביקשה המדינה לעצור את איינאו עד לתום ההליכים נגדו. לאחר מספר דיונים ומספר תסקירים מטעם שירות המבחן, הסכימו הצדדים בין היתר כי איינאו ייעצר בפיקוח אלקטרוני ושלושה אנשים יפקחו עליו. כחודשיים לאחר מכן, פנה איינאו בבקשה להוספת אשתו כמפקחת נוספת ובית המשפט נעתר לבקשה.
בחלוף עוד כשלושה חודשים פנה איינאו שוב לבית המשפט בבקשה להתיר לו לצאת לעבודה או לבטל את חובת הפיקוח האנושי על מנת שיתאפשר לאשתו לצאת לעבוד. בתסקיר שנערך התברר כי אף שבית המשפט מינה מפקחים נוספים, עיקר נטל הפיקוח מוטל על האישה. מכל מקום, שירות המבחן התרשם כי מסוכנותו של איינאו פחתה ועל כן המליץ על ביטול הפיקוח האלקטרוני ותנאי מעצר הבית לאורך היום ועל הותרת איינאו ב"מעצר בית לילי". בית המשפט המחוזי קיבל את הבקשה באופן חלקי ובחר ללכת ב"דרך ביניים" של הותרת הפיקוח האלקטרוני לצד ביטול הפיקוח האנושי. על החלטה זו הוגשו עררים הן מטעם המדינה והן מטעמו של איינאו.
השופט מזוז קיבל את עמדת המדינה וקבע כי בית המשפט אינו מוסמך להורות על מעצר בפיקוח אלקטרוני ללא פיקוח אנושי. עיקר המחלוקת התמקדה בפרשנותו של המונח "ערב" המופיע בסעיף 22ד(2) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים) הקובע כי "החליט בית המשפט על מעצר בפיקוח אלקטרוני... יקבע בהחלטתו כי אדם שנמצא מתאים ונתן את הסכמתו לכך, יהיה ערב לקיום תנאי המעצר בפיקוח אלקטרוני". מבחינה לשונית, קבע השופט מזוז כי המונח "ערב" אינו מלמד על זהות למונח "מפקח" שכן לפי הוראות החוק, ערב הוא מי שהתחייב בכספו לתנאי השחרור של חשוד או נאשם ואין בנמצא דרישה כי הוא חייב לפקח על הנאשם.
מן הצד השני, מבט על החלק בחוק המסדיר את כל סוגיית המעצר בפיקוח אלקטרוני מגלה לדעת מזוז מספר אינדיקציות לכך שמשמעות המונח יכולה וצריכה להתפרש אחרת, במשמעות הכוללת גם פיקוח ושאינה מתמצית רק במתן ערובה כספית. גם בחינה של ההיסטוריה החקיקתית של סעיף 22ד(2) מלמדת לדעת מזוז כי הוספתם של ערבים לקיום תנאי המעצר ולעניין העמידה בתנאי חלון הפיקוח במקום העבודה או הלימודים, נעשתה על מנת להעמיד לנאשם מפקח.
עוד הוסיף מזוז כי בחינת תכלית המעצר בפיקוח אלקטרוני מובילה אף היא למסקנה כי "ערב" פירושו מפקח בהקשר האמור. הודגש, כי מעצר בפיקוח אלקטרוני איננו חלופת מעצר וההנחה הגלומה בו היא שבית המשפט נוכח לראות שאין בנמצא חלופה שתוכל להפחית את המסוכנות של הנאשם. לפיכך, העדר פיקוח אנושי במצב כזה אינו עולה בקנה אחד עם תכליתו של המעצר בפיקוח אלקטרוני ומתעלם ממעמדו הנורמטיבי של מעצר בפיקוח אלקטרוני כמעצר של ממש. כפועל יוצא, נדרש שהמעצר יהיה הרמטי ודומה, ככל הניתן, במאפייניו למעצר בין כתלי בית הסוהר. במקרים חריגים המאפשרים הקלה והעדר פיקוח אנושי, הרי שלגביהם ככלל יש לבחון חלופת מעצר, ולא מעצר בפיקוח אלקטרוני ללא מפקח אנושי.
לבסוף הוסיף מזוז כי הפיקוח האלקטרוני כשלעצמו רק מתריע על הפרת תנאי המעצר אך אין בכוחו למנוע את הפרתם מבעוד מועד. מכאן החשיבות של הגורם האנושי המפקח על הנאשם בד בבד עם הפיקוח האלקטרוני, שלמרות שגם בכוחו אין כדי למנוע באופן מוחלט מהנאשם להפר את תנאי המעצר, ודאי שיש ביכולתו להפעיל מרותו על הנאשם ולשכנעו שלא להפר אותם ואף להזעיק את גורמי אכיפת החוק במידת הצורך.
השופט מלצר הוסיף כי הגיעה העת להבהיר, על דרך של חקיקה, סוגיות שונות בלתי פתורות לכאורה בהסדרי המעצר בתנאי איזוק אלקטרוני הקבועים כיום בחוק סדר הדין הפלילי. "חבל שכל קושיה כזו צריכה לבוא בפני בית המשפט ולקבל פתרון פרשני מורכב". הוסיף.
