חדשות

ההלכה הותיקה קובעת כי פיצויים בגין נזקי גוף יועברו לניזוק אף אם הוא מצוי בהליך פש"ר. לדעת הכנ"ר, יש ליצור הבחנה בין פיצוי בגין כאב וסבל, שהוא פיצוי אישי, לבין פיצוי על נזק עבר ממוני שכבר גולגל על הנושים ועל כן שייך לקופת פשיטת הרגל

הכונס הרשמי  הגיש ערעור לבית המשפט העליון בבקשה לשנות את "הלכת ידידיה", שנפסקה לפני 50 שנה, הקובעת כי פיצויים בגין נזקי גוף יועברו לניזוק, אף אם הוא מצוי בהליך פשיטת רגל, ולא יועברו לקופת פשיטת הרגל. לטענת הכונס, התמורות שחלו מאז נפסקה הלכה זו, בפרט בדיני חדלות פירעון, מאפשרת ליצור פרשנות חדשה למונח "נכס", המבחינה בין פיצוי בגין כאב וסבל, שהוא פיצוי אישי, לבין פיצוי בגין נזק ממוני שצריך להיות מוקנה לנושיו של החייב.

לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן

החייב, בן 53, בעל תואר שני במנהל עסקים, גרוש ואב לשלושה ילדים, הסתבך כלכלית בעקבות כישלון מסעדה שניהל וצבר חובות של 582 אלף שקל ל-13 נושים. בחודש מרץ 2017 הוכרז החייב פושט רגל. מונתה נאמנת לנכסיו והושת עליו תשלום חודשי של 500 שקל.

בסמוך למתן צו הכינוס, עתר החייב לקבלת היתר להמשיך לנהל תביעת נזיקין שהגיש, שעניינה תביעה לקבלת פיצוי נזקי גוף בהתאם לחוק הפלת"ד, בשל תאונת דרכים שבה היה מעורב ב-2008. בית המשפט המחוזי התיר לחייב לנהל את ההליכים אך הורה על הטלת עיקול על כספים אלו לטובת תיק פשיטת הרגל, למעט הוצאות ושכר טרחה.

בין החייב לבין הנתבעת, חברת הביטוח איילון, נחתם הסכם פשרה לפיו החברה תשלם לו סך של 560 אלף שקל כפיצוי גלובלי. החייב עתר לבית המשפט לשחרר לידיו את סכום הפשרה, בהסתמך על "הלכת ידידיה" משנת 1968 (ע"א 38/68) הקובעת כי פיצוי בגין נזק גוף שנגרם לפושט רגל מהווה זכות אישית של החייב ואינו מוקנה לנאמן. בית המשפט המחוזי קיבל את בקשתו וקבע כי כספי הפיצוי הנזיקי אינם "נכס" המוקנה לנושים, אלא לחייב עצמו.

בערעור שהגיש הכונס הרשמי באמצעות עוה"ד מזל מרו ואיתי הס נטען כי שמירת הכספים הללו בידי החייב מביאה לתוצאה בלתי מאוזנת, המדירה כספי פיצויים בגין נזקי גוף מידי הנושים. לטענת הכונס, ראוי כי לפחות חלק מכספי הפיצוי הנזיקי יעבור לקופת הנושים וישמש לפירעון חובות.

הכונס הדגיש בערעור כי בחלוף 50 שנה, הגיעה העת לבחון מחדש את תוקפה והיקפה של הלכת ידידיה ולהתוות דרך חדשה בבחינת ההתייחסות לפיצויים המשולמים לחייב בגין נזק גוף, באופן שיאפשר יצירת אבחנה בין ראשי הנזק השונים המרכיבים את הפיצוי. לחילופין, בהנחה שהלכת ידידיה עומדת בתוקפה, טוען הכונס הרשמי כי התשלום החודשי שנפסק לחייב היה צריך לעמוד על אותם נתוני שכר שעל בסיסם חושב הפיצוי.

בערעור נטען כי מאז נפסקה הלכת ידידיה, הנשענת על הפסיקה האנגלית, חלו תמורות ושינויים בפסיקה, באופן שהוכרה האפשרות לערוך פיצול בין ראשי הנזק השונים שבגינם משולמים פיצויים בגין נזקי גוף לפושט רגל, כך שפיצוי בגין נזק ממוני יוקנה לקופת פשיטת הרגל, בעוד שפיצוי בגין כאב וסבל יוקנה לחייב. עוד נטען כי בחקיקה והפסיקה המאוחרות ניתן לראות שינוי מגמה ביחס לרכיב כושר ההשתכרות, אשר נתפס כנכס כלכלי בהתאם להגדרתו בפקודת פשיטת הרגל, בין היתר לאור חקיקת חוק הפלת"ד והתקנות מכוחו, שהבחינו בין ראשי נזק ממונים ושאינם ממונים. לכך יש להוסיף השינויים שחלו בדין הישראלי, ובפרט בדיני חדלות הפירעון, במסגרתם מוכר כושר השתכרות כנכס כלכלי לכל דבר.

לטענת הכונס הרשמי, אין הצדקה להותיר את הלכת ידידיה על כנה גם מהפן המעשי. זאת, שכן נזקי עבר להם טוען ניזוק במסגרת התביעה הנזיקית מומנו זה מכבר ו"הוצאו מכיסו" או מכיסו של אחר. השבתם לידו נועדה לשפות אותו בגין אותו אובדן כלכלי שנגרם לו עת שהוציא את הכספים. אולם, כאשר מדובר בניזוק שהפך לפושט רגל, יש לתת משקל למועד התאונה והשלכותיה על היווצרות החובות, ו"גלגול" נזקי העבר של הניזוק על נושיו עשוי להצדיק את הקניית הפיצוי לקופת פשיטת הרגל.

במקרה זה, טוען הכונס הרשמי, כל חובותיו של החייב נוצרו לאחר תאונת הדרכים, כך שגם לשיטתו שלו, אלמלא התאונה הוא היה עומד בהתחייבויותיו ולא היה מגיע לחדלות פירעון. משכך, הנזק בגין הפסדי העבר גולגל לנושיו של החייב, בעוד שתכלית הפיצוי צריכה להיות פירעון חובו כלפיהם.

לבסוף טען הכונס הרשמי כי החייב עצמו, בתחשיבי הנזק שהגיש, התבסס על הכנסותיו כשכיר בתחום ההייטק ולא על הכנסותיו מהעסק שכשל, ועל כן היה על בית המשפט לקבוע את פוטנציאל ההשתכרות המלא שלו בהתאם. במקרה זה, החייב בעל תואר שני במנהל עסקים, ועבד בעבר בתחום ההייטק, ואין בנכות שנקבעה לו לפגוע ביכולתו ובחובתו למצות את כושר ההשתכרות שלו, כך שלא היה מקום להורות על צו תשלומים נמוך.