הנציב אליעזר ריבלין נ' שופט שהתערב בהסכמות אליהן הגיעו הצדדים – "אמנם נתונה בידי בית המשפט הסמכות לאשר הסכם, ככל שהתקבל מתוך רצון חופשי וללא כפייה. יחד עם זאת, במקרה זה, בנסותו לבחון עם הצדדים אם הבינו לאשורן את משמעויותיו והשלכותיו של ההסכם, חרגו התבטאויותיו של השופט מן הראוי" קבע הנציב ריבלין
נציב תלונות הציבור על שופטים, השופט (בדימוס) אליעזר ריבלין, מצא היום (ב'), מוצדקת תלונה נגד שופט, אשר נטען כי התערב בצורה בוטה בתוכן הסכם ממון שגובש בהסכמת בני זוג.
לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן
הרקע לפרשה החל כאשר במהלך דיון לאישור הסכם הממון בין בני זוג, סבר השופט כי מדובר בהסכם לא שוויוני אותו אף כינה "הסכם קישטה" – "הסכם בו מגרשת ומנשלת אישה את בעלה". לפי גרסת המתלוננת, שאושרה על ידי בעלה, השופט אף אמר לו: "אני מבין שאתה רוצה לתת סיכוי לקשר הזה...אבל לפי הפרצופים של הגברת, לא נראה לי שיש לכם סיכוי!" עוד טענה המתלוננת כי השופט שינה את ההסכם שכאמור, גובש בהסכמת הצדדים, ופעל על מנת לאשר את הגרסה החדשה.
בתמצית החלטת הנציב הובהר כי אמנם נתונה בידי בית המשפט הסמכות לאשר הסכם, ככל שהתקבל מתוך רצון חופשי וללא כפייה. יחד עם זאת, במקרה זה, בנסותו לבחון עם הצדדים אם הבינו לאשורן את משמעויותיו והשלכותיו של ההסכם, חרגו התבטאויותיו של השופט מן הראוי. השופט סבר כי השימוש בביטוי עממי הזכור לו מימי שירותו הצבאי יקל על האווירה המתוחה, אולם נראה שמה שנתפס בעיני השופט כחוש הומור או כאמירה מרגיעה נתפס בעיני הצדדים כהתערבות בוטה בתוכנו של הסכם שנערך על ידי עורך דין שנבחר על ידם.
בתגובתו לתלונה מסר השופט, כי מניסיונו כשופט משפחה, הסכמים בעלי גוון חד צדדי מובהק, שהם ענישה על מעשה מוסרי, מועדים לבקשות בטלות, בדרך כלל בטענות של עושק, ולכן היה עליו להעמיד את המתלוננת על כך שהסכם כזה חשוף לסיכונים. לדבריו של השופט, בניגוד לטענת המתלוננת, ההסכם לא שונה מן הקצה אל הקצה, אולם סעיפים שחייבו את הבעל להתייצב לבדיקת פוליגרף או שלא להתרועע עם אדם אחר לא אושרו, בהיותם מנוגדים לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. לדברי השופט, המתלוננת יכולה הייתה לומר שאין היא חפצה באישור ההסכם כולו, אך לא עשתה כן. כמו כן, לדבריו, גם היום יכולים הצדדים לבקש את ביטול ההסכם, ולא עשו זאת.
הנציב ציין כי השופט "חרג מכללי התנהגות ראויה של שופט בכלל ושל שופט משפחה בפרט. אין זה מתפקידו של בית המשפט - בכל הליך שהוא, לא כל שכן בהליך לאישור הסכם ממון - להביע דעה על סיכויי הצדדים לשקם את הקשר ביניהם, ובוודאי שאל לו לנקוט עמדה שנתפסת בעיני מי מהצדדים כנגועה במראית עין של משוא פנים נגדו". הנציב המשיך והדגיש "כי משופט משפחה, יותר מכל שופט אחר, נדרשת רגישות והתנהלות זהירה." בסופו של יום, כאמור התלונה נמצאה מוצדקת.
