שופטי המחוזי העירו כי הסדר הטיעון המוצע, שכלל עבודות שירות ומאסר על תנאי, אינו הולם את חומרת המעשים וכי בכל יום מגיעים לביהמ"ש "אבולקיענים" שלגביהם מבקשת המדינה להטיל מאסר בפועל. הנשיאה מרים נאור: "כאשר עסקת טיעון מובאת לידיעת בית המשפט, אל לו להביע דעה לגביה – ולוּ ברמז"
בית המשפט העליון הורה לפסול מותב של בית המשפט המחוזי, אשר מתח ביקורת על הסדר טיעון שהוצג בפניו והעיר כי בנסיבות העניין, היה מקום לכלול בו עונש מאסר במקום עבודות שירות. הנשיאה מרים נאור הבהירה כי על בית המשפט להיזהר מפני אמירות שמהן עלול להשתמע כי הוא אימץ דעתו בעניין מסוים טרם שמיעת הטענות, בפרט במקרים שבהם הוא כלל לא נדרש להביע דעתו לגבי ההסכמות שהושגו.
לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן
נגד המערערים הוגש כתב אישום שייחס להם קשירת קשר לפרוץ לביתו של קשיש ושוד של תוכן הכספת שבביתו, תוך איומים והפעלת כוח פיסי על הקשיש שהוכרח למסור להם את הקוד לפתיחתה.
בין המערערים למדינה התנהל הליך גישור בפני מותב אחר מזה שנקבע לדון בהליך העיקרי, במסגרתו הגיעו הצדדים תחילה להסדר טיעון חלקי, שהתבטא בתיקון לקולא של עובדות וסעיפי העבירה בכתב האישום, אך ללא הסכמה לעניין העונש. זאת, בשל היעדר תוצאות ההליך הטיפולי שבו החלו המערערים בשירות המבחן. המערערים טענו כי בין הצדדים הוסכם כי לאחר קבלת ממצאי ההליך הטיפולי, וככל שאלו יהיו חיוביים, ישובו הצדדים לדון בעניין, וכי לשיקול השיקומי יינתן משקל משמעותי במסגרת הסכם הטיעון בעניין העונש.
הנאשמים הודו בעובדות כתב האישום המתוקן והורשעו בהתאם. הצדדים הודיעו לבית המשפט המחוזי שאין הסדר לעניין העונש, והדיון נדחה לצורך קבלת תסקיר בעניינם של המערערים. בחודשים שלאחר מכן השלימו המערערים את ההליך השיקומי בשירות המבחן לרבות הליך של "צדק מאחה". התסקירים שהוגשו בעניינם המליצו על עונש של מאסר בעבודת שירות יחד עם צו מבחן, ועל כן הוסכם בין הצדדים כי במסגרת עתירה משותפת יתבקש בית המשפט להטיל על כל אחד מהמערערים עונש של שישה חודשי מאסר בעבודת שירות, מאסר על תנאי, צו מבחן למשך 18 חודשים ופיצוי כספי לנפגע העבירה.
אולם, לאחר שבאת כוח המדינה הציגה את עיקרי הסדר הטיעון לעונש, העירו השופטים כי הם סבורים שהסדר הטיעון המוצע, אשר אינו כולל מאסר בפועל, אינו הולם את חומרת מעשיהם של המערערים. המותב ציין כי מדי יום מגיעים לבית המשפט "אבולקיענים" (הכוונה לנאשמים ממוצא בדווי, והביטוי הוא מעין "מבחן בוזגלו" בהתאמה למקובל במחוז שיפוט זה) הנאשמים בעבירות דומות, ואשר לגביהם המדינה מבקשת להטיל עונש מאסר בפועל. המותב הבהיר כי נוכח חומרת העבירות, לא נראה שיש בשיקולי השיקום ובהליך הצדק המאחה כדי להצדיק את ההסדר המקל המוצע.
בעקבות הערת השופטים הגישו המערערים בקשה לפסילת המותב, בטענה כי הערות בית המשפט במהלך הדיון מלמדים על חשש ממשי למשוא פנים. לטענתם, המותב גילה דעתו לעניין המשקל שהוא מייחס להליך השיקומי, ואין בכוונתו לקבל את הסדר הטיעון הנוכחי – יהיו הטיעונים אשר יהיו. המערערים הוסיפו כי המותב "לחץ" על באת כוח המדינה, "תוך ביקורת חריפה על טיב שיקול דעתה ואפילו תום ליבה בכריתת ההסדר", תוך חריגה קשה מסמכותו והתערבות פסולה בהליך כריתת הסדר טיעון.
בית המשפט המחוזי דחה את בקשת הפסלות, והמערערים עתרו לבית המשפט העליון, אשר קיבל את הערעור וקבע כי אכן עלול להיווצר הרושם שבית המשפט גיבש את דעתו לעניין העונש וההכרח לכלול בו מרכיב של מאסר. "מקובל בפסיקה שכאשר עסקת טיעון מובאת לידיעת בית המשפט, אל לו להביע דעה לגביה – ולוּ ברמז", כתבה הנשיאה מרים נאור בפסק הדין. "מקובל שיש להסתפק בשלב זה בהבהרה לנאשם כי בית המשפט אינו צד להסכם והוא אינו מחויב אליו".
השופטת נאור העירה כי ייתכן שכל כוונתו של המותב הייתה להביע ספק לגבי העונש עליו הוסכם – אך גם כך מדובר בתופעה שאינה רצויה. זאת, שכן על בית המשפט להיזהר מפני אמירות מהן עלול להשתמע כי הוא אימץ דעתו בעניין מסוים טרם שמיעת הטענות, בפרט שבהם הוא כלל לא נדרש להביע דעתו לגבי ההסכמות שהושגו. "לא בנקל יורה בית משפט זה על פסלות שופט, וספק בעיניי האם התבטאויותיו של המותב אכן מבססות חשש מוחשי למשוא פנים בשלב מתקדם זה של הדיון", סיכמה נאור. "יחד עם זאת לדידי יש מקום במקרה דנן להעביר את התיק לדיון בפני מותב אחר. זאת נוכח הסכמת הצדדים וטעמים של "מראית פני הצדק".
