ביה"ד לעבודה קבע כי התובע היה מודע היטב לטיב היחסים בינו לבין משרדו של עו"ד אבי אפטקמן, ובחר באופן התקשרות זה שאפשר לו להשתכר יותר מעורך דין שכיר ולטפל בלקוחותיו הפרטיים, ולכן טענותיו לקיום יחסי עבודה בין הצדדים נגועה בחוסר תום לב
בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב דחה את תביעתו של עורך דין עצמאי להכרה בקיומם של יחסי עובד- מעסיק בינו לבין משרד עורכי דין שהעניק לו שירותים משפטיים במתכונת של פרילנס. השופטת רוית צדיק קבעה כי התובע היה מודע היטב לטיב היחסים בין הצדדים ובחר באופן התקשרות זה אשר אפשר לו חופש פעולה לטפל בלקוחותיו הפרטיים, ועל כן טענתו כי יש להכיר ביחסי עבודה בין הצדדים נגועה גם בחוסר תום לב.
לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן
התובע, עו"ד יוני שמיל, העניק שירותים משפטיים במשך כשנתיים למשרדו של עו"ד אבי אפטקמן, המתמחה במשפט אזרחי, מסחרי ובענייני מעמד אישי ומשפט מנהלי. בין היתר, העניק עו"ד שמיל ייעוץ משפטי ללקוחות המשרד וייצג אותם בערכאות ובפני גורמים שונים, בתיקים בתחום דיני העבודה ובתחום דיני נזיקין. התשלום שולם על ידי עו"ד אפטקמן כנגד חשבונית.
באפריל 2014 נערכה שיחה בין התובע לבין הנתבע, בה הודיע אפטקמן לתובע על סיום ההתקשרות בין השניים. התובע הלין כי הנתבע שילם באיחור את התמורה בגין שירותיו ותבע פיצויי הלנת שכר וזכויות סוציאליות שונות, הנובעות לטענתו מיחסי העבודה בין הצדדים. לטענת התובע, הוא טיפל באופן בלעדי בתיקים אשר נמסרו לו, התייצב לעבודה במשרד, העביר לאישור הנתבע את המסמכים שכתב, העביר כרטיס נוכחות ואף הוצג כעובד הנתבע מול גורמי חוץ. עוד טען התובע כי יש לראות במשך זמן ההתקשרות הארוך עם הנתבע ובעובדה כי הוא השתמש במחשב ובטלפון של הנתבע לצורך עבודתו כמלמדים על קיומם של יחסי עבודה בין הצדדים. התובע טען כי פוטר באופן פתאומי מבלי שניתנה לו הזדמנות להעלות את טענותיו וללא עריכת שימוע כדין.
מנגד טען עו"ד אפטקמן כי לתובע משרד פעיל ולקוחות פרטיים רבים, והוא עבד כעצמאי במקביל לשירותים שהעניק למשרד, ללא כל תלות כלכלית בנתבע. לטענתו, התובע הוא שבחר את אופן ההתקשרות בין השניים בהתאם לרצונו והודה כי בחר להיות עצמאי מאחר שזכה לתגמול גבוה מהתגמול המשולם לשכיר.
השופטת רוית צדיק קבעה כי התובע היה מודע היטב למהות ההתקשרות בין הצדדים, שכן הוא נענה למודעה שבה צוין כי "המשרה מתאימה לעצמאיים בלבד". התובע נענה להצעה ושלח לנתבע הודעת דואר אלקטרוני בזו הלשון: "קורות חיים למשרה – עו"ד פרילאנס לרמת גן מיוני שמיל מכפר סבא", ומכאן שהוא היה מודע היטב לטיב ההתקשרות.
השופטת ציינה כי גרסת הנתבע נתמכת בעדות המזכירה ועורך דין במשרד, שציינו כי התובע הצהיר כי הוא מרוצה מאופן ההתקשרות. גם במהלך עדותו הודה התובע כי בחר באופן התקשרות זה כעצמאי, מאחר שסירב לעבוד כעורך דין שכיר, עוד מתום תקופת ההתמחות, נוכח המשכורות הנמוכות. נוכח האמור, דחתה השופטת את טענת התובע כי הוא "נאלץ" להתקשר עם הנתבע כעצמאי, וקבעה כי התובע הוא שהיה מעוניין בהתקשרות כעצמאי וכוונת הצדדים הייתה ליצור יחסי קבלן – מזמין שירות ולא יחסי עבודה. השופטת הבהירה כי התובע שהינו עורך דין במקצועו היה מודע היטב לטיב היחסים בינו לבין הנתבע והוא בחר באופן התקשרות זה, אשר אפשר לו חופש פעולה לטפל בלקוחותיו הפרטים. לפיכך, נקבע כי טענת התובע כי יש להכיר ביחסי עבודה בינו לבין הנתבע, אף נגועה בחוסר תום לב.
עוד צוין כי הנושאים שבהם עסק התובע לא היו ליבת העיסוק של המשרד, וכמות השעות שהשקיע בכל תיק היתה נתונה לשיקול דעתו, ולא הוכח כי הוא עבד בימים או בשעות קבועות באופן המאפיין יחסי עבודה. התובע אף יכול היה לעבוד מביתו ולא חויב להגיע למשרד, אך בחר מטעמי נוחות, להגיע למשרד ולעשות שימוש בשירותי המשרד ובמחשב. יתר על כן, לא היו יחסי מרות בין הצדדים מאחר שלנתבע לא הייתה כל שליטה על שעות נוכחות התובע במשרד ולא הוכח כי הוא נדרש לדווח על ימי חופשה או ימי מחלה. בפן השלילי של מבחן ההשתלבות, צוין כי לתובע לא הייתה תלות כלכלית בנתבע מאחר שהוא היה בעל משרד עצמאי גם במהלך ההתקשרות עם הנתבע. ולא הוגבל במספר הלקוחות הפרטיים או בהיקף השעות שבהן עסק בעסקיו הפרטיים.
