מהן משמעויות ההצעה ומה הרעיון שעמד בבסיסה? מי הגה אותה? והאם היא תקרום עור וגידים? פירוט על חוק משפט ופוליטיקה בעידן של עותר ציבורי
לאחרונה ראתה אור הצעת תיקון חוק יסוד: השפיטה (תיקון-
עותר ציבורי) של חברי הכנסת דני דנון (שבינתיים הספיק לעבור לפרלמנט אחר על גבי
הגלובוס אחרי שפוטר מתפקיד סגן שר הביטחון ולאחר שנמלט מכהונה משמימה ומביכה
ב"משרד החלל") ויריב לוין. לפני שנטריח את עצמנו להצעת החוק ולהבנת
משמעויותיה, חשוב שנבהיר כבר עתה שדינה של הצעת החוק נגזר מראש עוד בטרם נולדה
והשתכללה לחוק, ולאלו מאיתנו שצריכים תרגום- הצעת החוק לא תהפוך לחוק, ואם
באיזושהי קונסטלציה פוליטית תהפוך לחוק- הרי שהחוק יעלם כל עומת שבא עקב "אי
חוקתיות" או אמתלה דומה במקרה הרע, או שיזכה להתעלמות מוחלטת מצד שופטי
העליון במקרה היותר רע.
לקבלת
עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן
הצעת החוק ומשמעויותיה
ראשית, יש להבין את הקונטקסט הכללי- ההצעה היא
הצעה לתיקון חוק יסוד: השפיטה. חוק יסוד: השפיטה, הינו החוק שמסדיר את
סמכויות השפיטה הנתונות לבתי המשפט השונים, מבטיח את אי תלותם, ואף טומן בחובו את
הנושא הקונטרוברסלי שעולה לכותרות מדי זמן מה - מינוי שופטים.
בין היתר, מסדיר החוק (בסעיף 15) את מעמדו
ותפקידו של בית המשפט העליון, וקובע כי בית המשפט העליון הינו ערכאת הערעור על
פסקי דין והחלטות אחרות של בתי המשפט המחוזיים, וכן- כי "בית המשפט העליון
ישב גם כבית משפט גבוה לצדק; בשבתו כאמור ידון בענינים אשר הוא רואה צורך לתת בהם
סעד למען הצדק ואשר אינם בסמכותו של בית משפט או של בית דין אחר". נציין
בהערת אגב, כי סמכותו של בית המשפט העליון בשבתו כבג"ץ, הינה רחבה עד מאוד,
ואינו כפוף כמעט לאף פרוצדורה כאשר רואה הוא צורך לתת "סעד למען הצדק".
לסעיף 15, אשר עוסק כאמור בבית המשפט העליון,
ביקשו לוין ודנון להוסיף סעיף נוסף, אשר יהיה בכוחו להגביל את
גישתם של "עותרים ציבוריים" לבית המשפט העליון בשבתו כבג"ץ,
אך ורק למקרים אשר בהם יתקיימו מספר פרמטרים, אשר קיומם
"יבטיח את תקינות ההליך ושמירה על הזיקה שבין הפגיעה לזהות העותר"
(המממ מה?). במאמר מוסגר נציין כי עותרים ציבורים "קלאסיים" ומוכרים
לציבור, הינם לרוב עמותות וארגונים ללא כוונות רווח אשר פועלים בזירה המשפטית
לקידום אג'נדות וסדר יום מסוים (פוליטי-בטחוני, כלכלי, חברתי ועוד), כדוגמת: "יש דין", "בצלם", עמותת "רגבים",
"התנועה לאיכות השלטון", "האגודה לזכויות האזרח",
ועוד.
נחזור להצעת החוק. הצעת החוק קובעת ארבעה פרמטרים מסוימים במטרה להגביל את גישתם של עותרים
ציבוריים. הפרמטר הראשון אשר צריך להתקיים על מנת שעותר
ציבורי יוכל לעתור לבג"ץ הינו, כי העותר הציבורי אינו זה שנפגע ישירות
מהפעולה שלטונית שנגד הוגשה העתירה, ובמידה שעותר הציבורי הוא תאגיד (כדוגמת
העמותות והארגונים שהזכרנו לעיל), קובע הפרמטר כי על התאגיד להיות רשום בישראל ושעיקר פעילותו מתבצעת בישראל. ובמילים אחרות:
הפרמטר נועד להבטיח כי זכות הגישה של ארגונים זרים לבית
המשפט- תוגבל. על מנת להמחיש, נציין כי פרמטר זה, לא חוסם לאף אחד מהארגונים
שהזכרנו לעילאת הגישה לבית המשפט העליון בשבתו כבג"ץ, משום שכולם רשומים
בישראל ועיקר פעילותם מתבצעת בישראל (מבחן אומץ משעשע:האם ארגוני השמאל
"שוברים שתיקה", "בצלם" ודומיהם, יהיו אמיצים מספיק להצהיר כי
עיקר פעילותם אינה מבוצעת בישראל, לאור העובדה כי אינם מכירים בשטחי יו"ש כחלק
מ"ישראל").
הפרמטר השני, קובע כי זכות הגישה תתאפשר רק כאשר אין נפגע ישיר, או במקרה בו יש נפגע
ישיר אשר בחר לעתור אף הוא לבג"צ. בפשטות, מטרת
הפרמטר היא למנוע מ"עותר ציבורי" כלשהו, לעשות שימוש
ציני בפגיעה הכנראה-מינורית שלא בדיוק הרעידה את אמות הספין אצל נפגע הישיר- ולנגח את השלטון באמצעותה.
הפרמטר השלישי קובע כי "עתירות ציבוריות יוגשו רק על נושאים בעלי חשיבות חוקתית
מהותית בסדרי השלטון, או שפגיעתם בציבור ובאופיו הינה מוחשית ומהותית."הפרמטר
למעשה ריק מכל תוכן. הכוונה מאחוריו, היתה ברורה – למנוע מזוטי
דברים להגיע לבג"ץ ולמנוע בזבוז זמן שיפוטי יקר, אך הכפפתו למבחן
"מהותיות" מרוקן אותו מכל תוכן. מי קובע מה "מהותי" ומה לא?
האם זליגת 3 ס"מ מקירו של קרוואן מתקלף אל שטחו החקלאי של אחמד (אשר כלל לא
נדרש להוכיח את בעלותו על פי דין ראייתי מקובל, כי אם בהליך ראייתי "בג"צי"
מרוכך), שעובד בפעם האחרונה על ידי סבו לפני 80 שנה- הינה מהותית? תשאלו את דנון
ולוין (וכנראה שגם אותי)- ממש לא, תשאלו את שופטי העליון פוגלמן וברק-ארז- כנראה
שהתשובה תהיה "כן" בריבוע!
הפרמטר הרביעי, האחרון, הפיקנטי והטעון ביותר, אשר יבהיר גם לנאיביים שביננו, מה היתה
כוונת מנסחי הצעת החוק- קובע כי עותר ציבורי, שהוא עמותה או חברה לתועלת הציבור,
יצטרך להביא בפני בית המשפט, במידה והוא נתמך מתרומות של ישות מדינית זרה (מדינה
זרה, ארגון או איחוד של מדינה זרה וכיוב') (יש נציגי "בצלם" ו/או
"הוועד הציבורי נגד עינויים בישראל" ו/או "יש דין" ו/או
"זוכרות" ו/או "עיר עמים" ו/או "שוברים שתיקה",
ו/או "המוקד לפליטים ולמהגרים" בקהל?) "את רשימת
התרומות שקיבל מישות מדינית זרה בשלוש השנים האחרונות" לרבות, זהות נותן התרומה, סכומה ומטרתה.
בהתאם להצעת החוק: "כאשר מידע זה יעמוד לרשות
שופטי בג"צ, הם יוכלו לוודא כי לא יוכנסו לשערי בית המשפט העליון מניעים זרים
של גופים אינטרסנטיים או עוינים, במסווה של עתירה בשם הציבור... הפרמטרים שנקבעו
בהצעה יאפשרו לבית המשפט לוודא כי אין מניעים וגופים זרים העומדים מאחורי העותר
הציבורי."
סיכויים נמוכים לשינוי
כלשהו בעקבות הצעת החוק
ואחרי כל ההקדמה הנחמדה/מַלאה (לשיפוטכם) הזו,
מה תכל'ס הולך לקרות? מה באמת שווה הצעת החוק ועד כמה היא אפקטיבית?
אז למעשה, ניתן למפות את המכשולים אשר יעמדו
בפני הצעת החוק כך: הראשון- מכשול פוליטי, והשני- מכשול פוליטי.
המכשול הפוליטי בכנסת
אז חשוב להתחיל באמרה העממית שטבע מיגל דה
סרוואנטס: "אמור לי מי חברך ואומר לך מי אתה",ואם ניישם לענייננו: אמור
לי מי מציע החוק, ואומר לך מה תכליתו (וגם מה יהיה איתו). אם כך, הצעת החוק למעשה
היא ניסיון חיסול של הצמד לוין-דנון את זכות הגישה של ארגוני שמאל (חתרניים?) לבית
המשפט העליון בשבתו כבג"ץ.
טיפה היסטוריה: כידוע,מהפך 77' במסגרתו עלה
הימין לשלטון,גרםלשמאל הישראלי להעתיק את מרכז הכובד של קבלת ההחלטות במדינה,
מהפרלמנט (כבכל דמוקרטיה נורמלית)לבית המשפט ("המעוז האחרון שיגן
עליהם..."- להרחבה, ראו מאמרו של פרופ' מני מאוטנר, "ירידת הפורמליזם
ועליית הערכים במשפט הישראלי" שפורסם עוד בשנת 93'!) עליו הוא משליך יהבו
מאז. לאור זאת, לוין ודנון מנסים באמצעות הצעת החוק להצר את צעדיהם ארגוני שמאל
קיצוני אשר ממומנים מכסף זר, מלקבוע את סדר יומה של המדינה, מלנגח את החלטות
השלטון, ומלתת את הטון באופן לא פרופורציונלי לשיעורם באוכלוסיה ובכנסת (כפי שבא
לידי ביטוי בבחירות האחרונות).
על הנייר, מטרה לא רעה בכלל, אבל יש לזכור
שבפוליטיקה כמו בפוליטיקה הכל עניין של אלקטורטים, קרדיטים ודעת קהל. במבנה
הקואליציה הנוכחי, אין להצעת החוק סיכוי לעבור, ואגב, הדבר יטיב פוליטית עם כל
הנוגעים בדבר. נסביר: כחלון, יבלום את החוק וימשיך
לתחזק את תדמיתו כמושיע בית המשפט העליון (ימנע את הגבלת הגישה אליו ואת צמצום
מספר התיקים הטעונים-פוליטית שיובאו לפתחו) מציפורני ה"אגף הניצי"
בליכוד לצד המשך פלירטעם מצביעי שמאל מתון (אולם יש שיגידו שלאחר
ה"קלאש" בין כחלון ובין בית המשפט בעניין מיסוי דירה שלישית (http://www.bizportal.co.il/realestates/news/article/530799), אפשר שכחלון ירצה לאותת לבית המשפט שלא
לעולם חוסן ושהוא הבא בתור), כשלצידו, יזעק הימין בהפתעה מזויפת זעקת שבר מלאכותית
וינסה לאגף את עצמו מימין ימינה, כל זאת כמובן לצד הדגשת ה"עשייה" וקיום
הבטחותיו לבוחריו.
ממש שישו ושמחו לפני בחירות. מצוין.
אבל מכיוון שהחיים לימדו אותנו שבפוליטיקה Never say never,
ניקח בחשבון תסריט שבו החוק כן יעבור. מה אז?
פשוט!
מלכוד 22- המכשול הפוליטי
בבית המשפט העליון
יגיע "עותר ציבורי", יעתור נגד החוק
(על אף הפרדוקס שבעניין...), שכמובן, יבוטל/יבוטל חלקית/יפורש בצורה
ברקית-"תכליתית"/ תבוצע בו מניפולציה משפטית אחרת ממגוון המניפולציות
המשפטיות שקיבלו "עיגון" בפסיקה מאז ההפיכה ("הפיכה" חלף
"מהפכה" ולא בטעות- א.כ) החוקתית של ברק. לא מאמינים? שימו לב:
• "זכות
הגישה לבית-המשפט הינה צינור החיים של בית-המשפט. התשתית לקיומם של הרשות
השופטת ושל שלטון החוק" (ע"א 733/95 ארפלאלומניום בע"מ נ' קליל
תעשיות בע"מ, פ"ד נא(3) 577, 629 (1997)).
• וכן "זכות
הגישה לערכאות המשפט מוכרת מזה זמן כזכות יסוד של האדם אף שאינה כתובה עלי-ספר. כך
היה קודם לחקיקת חוקי-היסוד בדבר זכויות האדם, וכך גם היום. הדעה הרווחת היא כי
זכות הגישה לערכאות היא בעלת מעמד חוקתי...יהא אשר יהא מיקומה הגיאומטרי של זכות
הגישה לערכאות בתבנית הנורמות העל-חוקיות, אין חולק כיום כי מדובר בזכות יסוד בעלת
מעמד חוקתי מיוחד, הזוכה להגנה מוגברת..."
• וכמובן-
"...זכות הגישה לערכאות מהווה, אפוא, תנאי בלעדיו-אין
להגשמת הזכויות המהותיות הנתונות לאדם, אשר נותרות, בהעדרה, חסרות ערך
ממשי..." (רע"א 993/06 מדינת ישראל נ' מוסטפה דיב מרעי דיראני,
פ''ד סה(1) 438).
עוד מישהו בבקשה?
(לא) שוברים שתיקה- המכשול
הפוליטי השקוף
החלופה האחרונה, הגרועה מכולן והיחסית ריאלית,
היא שבית המשפט ישמור על שתיקה ואפילו לא יטריח עצמו להגיב לחוק. בית המשפט פשוט
יתעלם מהתיקון, ויקבל בשעריו, בכל זאת, את הגורמים שלוין ודנון ניסו למנוע את
גישתם. כך, יחקק החוק, אך בהתעלמות ממנו, יהפוך אותו בית המשפט העליון ל"אות
מתה" ולחסר משמעות.
הכותב עו"ד אורי כיטוב
הינו עו"ד העוסק בתחומי המשפט המסחרי והמנהלי-חוקתי.
