צונאמי של תביעות נגד דיירים סרבנים שוטף את בתי המשפט, והחזון על דיור מרווח וחדיש יותר בפרויקט פינוי בינוי ותמ"א 38 הופך במקרים רבים לחלום בלהות, כאשר אותם דיירים שדרשו בצדק את המגיע להם מוצאים עצמם עצמם בקרב יקר ואבוד ובצד המפסיד של החוק
כשפקידי משרד המשפטים קידמו עוד ב-2007 את חוק הדייר הסרבן במתחמי פינוי בינוי, הם ראו לנגד עיניהם את מצבי הקיצון שבהם 20% מדיירי הבניין מכתיבים ליתר ה-80% את עתידם ומונעים קידום פרויקט שיטיב עם חיי הרוב (תחילה המספר עמד על 66% אולם החוק תוקן ב-2010). לו היו יודעים שם, במשרדים בירושלים, איזו תיבת פנדורה הם פותחים עם קידום החוק, ספק אם היו מאשרים אותו.
לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן
בשנים שמאז חוקק החוק הפכה ידם של היזמים לקלה מדי על ההדק. נוצרה מציאות בלתי מידתית בה יזמי נדל''ן בוחרים מהר מדי במקל (תביעות) הרבה לפני שמנסים את הגזר (המשך המשא ומתן). צונאמי של תביעות נגד דיירים סרבנים שוטף את בתי המשפט, ושם כידוע, דברים נוטים להסתבך ולהיגרר יותר מאשר להיפתר.
המציאות הזו מוציאה שם רע לכלל היזמים ולפרויקטי התחדשות עירונית בכלל. החזון על דיור מרווח וחדיש יותר הופך לחלום בלהות בבתי המשפט, פוגע אנושות באמון שבין הדיירים והיזמים ובכלל בתהליך הפינוי והבינוי. לא חסרים פרויקטים של מתחמי ענק שבהם היזמים תבעו דיירים סרבנים ויצרו מציאות בלתי נסבלת של עיכוב משמעותי בפרויקט ופגיעה באמון הדיירים שכן חתמו על הסכמי התקשרות.
כמי שמעולם לא תבע דייר (והוציא לפועל פרויקט או שניים), אציין כי לא ניתן לצפות שהדיירים יישרו קו עם כל דרישות היזם ללא התנגדות או טענה כלשהי. בפרויקט מסוג זה צריך להבין ראשית את צורכי הדיירים ולהזדהות עימם. הרי למרביתם זו דירתם היחידה, כל עולמם.
במקרים רבים מדי מתברר שאותם דיירים סרבנים כביכול נתבעו לאחר שדרשו בצדק את שמגיע להם וסורבו, אך מצאו עצמם, לאחר פלפולים משפטיים שלאו דווקא היו ערוכים אליהם, גם כספית, בצד המפסיד של החוק.
למרות התנגדותי הנחרצת לתביעת דיירים, איני מוציא מכלל אפשרות מצב שבהמשך הדרך אאלץ לתבוע דייר בתרחיש קיצוני. תביעת דייר צריכה להתבצע רק במצבי קיצון, שבהם ישנו דייר שמנסה לסחוט זכויות יתר, אך שוב, רק כמוצא אחרון לאחר שכלו כל הקיצין.
בטרם מחליטים על קרב משפטי, השאלה שאמורה להנחות את כלל הצדדים היא האם ישנו טעם אמיתי? כלומר, דייר שמסרב לחתום, במרבית המקרים, סביר להניח שעושה זאת מתוך מצוקה אמתית, שכן אין באמת הצדקה לסרב. בפרויקט פינוי בינוי כל דייר משביח בממוצע את הנכס שלו בכ-50%, זה משתלם לכלל הצדדים. לכן, במקרה של סרבנות יש להראות סובלנות, לסייע לאותו דייר, להקשיב לו, להבין את חששותיו ולסייע בהפגתם. את התביעות כדאי להשאיר מחוץ למשחק, הניסיון מלמד שבסופו של דבר כל הצדדים יוצאים נפסדים.
ניסים אסייג הוא מנכ"ל חברת NSA העוסקת בתחום הפינוי בינוי ותמ"א 38