חדשות

נאום נשיאת העליון בטקס השבעת שופטים חדשים במשכן הנשיא מהיום עורר סערה רבה - בעקבות דברים סביב נושא החקיקה בכנסת. בתקדין הבאנו את הנאום המלא - מאת מרים נאור, נשיאת בית המשפט העליון

כבוד נשיא המדינה, כבוד שרת המשפטים, חברי הוועדה לבחירת שופטים, נשיא בית הדין הארצי לעבודה, נשיאות ונשיאים, שופטות ושופטים, השופטות והשופטים המצהירים אמונים ובני משפחותיהם, מכובדי כולם.

לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן

אנו מצויים עתה בימים שבין שואה לגבורה, בין יום הזיכרון לשואה ולגבורה ליום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ולאחריו יום העצמאות.

שבתי אתמול ממצעד החיים בפולין, מצעד שנועד להנחיל את זיכרון השואה ולהנציח את זכר קרבנותיה. הדלקתי בשם כולכם את הלפיד השישי לזכר המשפטנים שנספו בשואה ולתפארת מדינת ישראל.

רשמיו של מסע זה ילוו אותי עוד עת ארוכה. ראיתי המוני בני נוער מכל העולם שבאו לצעוד ולזכור. נערות ונערים שנולדו שנים רבות אחרי השואה והם זוכרים וזה חשוב להם.

אני עצמי שייכת לדור שבין שואה וגבורה. נולדתי בשלהי 1947 אחרי השואה ולפני תקומת מדינת ישראל.

בימים אלה נעים כולנו בין זיכרון השואה לבין זיכרון החללים. לכל אחת ואחד מאיתנו, הקרובים או החברים שאת זיכרונם הוא נושא עמו. אתם כולכם, כמוני, שייכים לדור שלא ידע את השואה, אך היא צרובה ב-DNA שלנו.

זיכרון הנספים והנהרגים היה עמכם, גם היום כשהצהרתם, מי לראשונה ומי פעם נוספת: "לשמור אמונים למדינת ישראל וחוקיה, לשפוט משפט צדק, לא להטות משפט ולא להכיר פנים".

בהצהרה זו התחייבתם, בין היתר, לעמוד כמגן בפני פגיעה בלתי מידתית בזכויות האדם בישראל.

התחייבתם להיות אמונים על האיזון הראוי בין זכות הפרט לבין אינטרס הכלל.

זכויות האדם הן חיוניות למדינתנו היהודית והדמוקרטית.

זכויות האדם הן נפשה של הדמוקרטיה, ובלתן – אין דמוקרטיה.

זהו אחד הלקחים החשובים ביותר, שעלינו ללמוד מהפרק האפל ביותר בהיסטוריה שלנו כעם; מהפשע האיום ביותר שידעה ההיסטוריה האנושית, השואה.

זכויות האדם פותחו אחרי מלחמת העולם השנייה כלקח היסטורי ממעשי הזוועה ובעיקר מהשואה.

אחד מלקחי השואה הוא כי לא ניתן לזהות את הדמוקרטיה עם שלטון הרוב.

לא כל החלטה או חוק שהתקבלו ברוב דעות הם גם בהכרח החלטה או חוק דמוקרטיים, שכן ההיסטוריה מלמדת כי באין ריסון לכוחו של הרוב הוא עלול להפוך לעריצות.

ימי האופל של המשטר הנאצי לימדונו כי שלטונו של רוב השולל מן הפרטים את זכויותיהם; רוב הנוגש את המיעוט החי בקרבו – אינו שלטון דמוקרטי.

הדרך להשמדת שליש מעמנו נסללה כאשר שללו מהיהודים את זכויות האזרח ואת זכויות האדם.

למעלה משבעים שנה חלפו מאז תבוסת גרמניה הנאצית, אך את הלקחים שנצרבו בנו עלינו לשוב ולשנן:

שלטון הרוב הוא הצורה שלובשת הדמוקרטיה – והוא חיוני לה – אך בצידו קיימים ערכים ועקרונות המגלמים את מהותה של הדמוקרטיה; ואשר בלעדיהם הדמוקרטיה אינה קיימת.

בלא שלטון החוק – אין דמוקרטיה;

בלא הפרדת רשויות – אין דמוקרטיה;

בלא זכויות אדם – אין דמוקרטיה.

יש צורך בהגנה מתמדת על ערכים דמוקרטיים אלו, שקודשו בדמם ובחירותם של קרבנות העריצות והשנאה.

זוהי משימתן של כל רשויות השלטון. שורה של זכויות אדם מתייחסת לאזרחי המדינה כולם, אך גם לגר הגר בתוכם.

ובמערך האיזונים והבלמים – שאף הוא מעקרונותיה החיוניים של הדמוקרטיה – מסור התפקיד להבטיח את מימושן של הזכויות הלכה למעשה למערכת בתי המשפט, ובראשה לבית המשפט העליון.

לקח אחר שעלינו ללמוד מן השואה הוא הגשמת הציונות. המדינה, הנשמרת על ידי צבא הגנה לישראל היא הערובה הטובה ביותר לכך שמה שקרה לא יוכל לקרות שוב. בצד שמירה על חוסן מוסרי עלינו לשמור על עוצמה פיזית, לרבות עוצמה הרתעתית.

חברי, השופטות והשופטים החדשים, והשופטות והשופטים המקודמים במדרגות השיפוט, ברכותיי לכם ולבני המשפחות שמלווים אתכם באהבה ובהערכה לאורך כל הדרך. עשו חַיִל.