חדשות

בית משפט השלום בירושלים קבע: חוק איסור הפליה במוצרים ושירותים חל גם על הפליה במכירת דירות על ידי מי שעיסוקו בכך, במיוחד כאשר מדובר בדירות שנבנו על מקרקעי ציבור

סגנית נשיא בית משפט השלום בירושלים, כב' השופטת יעל ייטב, קיבלה את תביעתם של ח'אלד סלמאן ובת זוגו שביקשו לרכוש דירה בפרויקט נדל"ן בשכונת פסגת זאב אך סורבו ע"י חברת "מי-טל הנדסה ושירותים" בנימוק שהיא אינה מוכרת דירות לערבים.

בית המשפט קבע, כי יש לקבל את גרסתם העובדתית של התובעים  לדברים וכי מבחינה לשונית ותכליתית יש לפרש את הוראות חוק איסור ההפליה בשירותים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבוריים כנועד למנוע גם הפליה במכירת דירות מגורים על ידי קבלן, במיוחד כאשר הדירות נבנות על מקרקעי ישראל. סך הפיצוי שנפסק: 40,000 שקלים.

לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן

התובעים הם בני זוג תושבי הכפר אעבלין שבצפון הארץ המתגוררים בירושלים במשך כעשרים שנה. התובע עובד בעיריית ירושלים כמנהל לשכת הרווחה בשכונות הדרומיות במזרח העיר ולבני הזוג בן הסובל מנכות. מאחר שבבניין בו התגוררו לא הייתה מעלית, דבר שהקשה עליהם בגידול בנם, החליטו בני הזוג למכור את דירתם ולרכוש דירה אחרת בעלת כניסה נוחה יותר. לאור האמור פנו התובעים לנתבעת, חברה קבלנית הבונה ומשווקת דירות למגורים במקומות שונים ברחבי הארץ והתעניינו ברכישת דירה בפרויקט נדל"ן בשם "טל פלאטיניום" אשר נבנה בשכונת פסגת זאב בירושלים. בתצהירו ציין התובע כי מששוחח עם נציגת החברה, וזו שמעה כי הוא ערבי, החלה לגמגם ואמרה כי עליה לברר את העניין עם ההנהלה, וכעבור שבוע התקשרה ואמרה כי היא מתנצלת אולם אין באפשרותה של החברה למכור דירה לערבים. בעקבות השיחה האמורה שוחח התובע עם חברו והשניים סיכמו כי החבר יפנה לחברה על מנת לתעד את ההחלטה. בפגישה שקיים החבר עם נציג המכירות של החברה התחזה זה ללקוח יהודי שביקש לוודא כביכול שדירות בפרויקט אינן נמכרות לערבים, ואכן הודיע לו הנציג כי לגבי האוכלוסייה הערבית יש "איקס גדול... לא בבית ספרנו וחס ושלום"וכן ציין כי אין חשש וכי ניתן לסמוך שערבים לא יוכלו לרכוש דירה בפרויקט. נוכח האמור, הגישו בני הזוג את התביעה דנן, לפי חוק איסור הפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבוריים וכן לפי פקודת הנזיקין, בגין עוגמת נפש ותחושת קיפוח שנגרמו להם לטענתם בעטיו של היחס המפלה שקיבלו ממי-טל הנדסה  ומנציגיה. יצוין כי התובעים  הגישו תביעות בעילות דומות נגד חברות בניה אחרות, אולם אלו הסתיימו בפשרה.

החברה מצדה הכחישה מכל וכל את הטענות שיוחסו לה בכתב התביעה וטענה כי מעולם לא קבעה כללים מפליםהמבחינים או ממיינים סוגי אוכלוסייה של מתעניינים שונים ברכישת דירות, ומעולם לא הנחתה את משווקי הדירות מטעמה לפעול בדרך של הפלייה פסולה. לשיטתה, מדובר בתובעים סדרתיים שנמנעו במכוון מלבוא בדברים עם נציגיה הרשמיים ואילו היו מעוניינים לרכוש דירה בתום לב, מן הסתם היו עושים זאת. חלף זאת, לדעת החברה, כוונתם האמתית של התובעים  הייתה להתעשר שלא כדין על חשבונה ועל כן ניסו "לדוג" עילת תביעה תוך ניסיון להכשילה ולהפילה בפחתוך יצירת פרובוקציה ותוך שאלת שאלות מכשילות את נציגיה.

כב' סגנית הנשיא יעל ייטב קבעה כי דין התביעה להתקבל. בפתח הדברים קבע בית המשפט כי עדותו של התובע, המכהן בתפקיד ציבורי,הייתה עדות אמינה ומהימנה ובמהלכה ניכרה מצוקתו נוכח הקשיים שבהם נתקל בחיפוש דירה המתאימה לצרכיו, ואת העלבון שחש נוכח ההתייחסות המפלה אליו ואל אשתו. עוד הוסיף בית המשפט כי אף שהתובע הגיש ארבע תביעות בעילה דומה, לא נראה כי מדובר בתובע סדרתי המנסה להתעשר על חשבון החברה ועל חשבון קבלנים אחרים, כי אם באדם אשר נתקל בהפליה שיטתית על רקע השתייכותו הדתית. לדעת בית המשפט, ברור היה כי התובע חיפש דירה למגוריו בתום לב מטעמים כנים, מפאת נכותו של בנו והקשיים בטיפול בו בדירה המצויה בקומה גבוהה ללא מעלית.

מלבד האמור, ציין בית המשפט כי גרסתו של התובע התיישבה עם מועדי מכירת הדירה שבה התגורר לפני האירוע וכן נתמכה בראיות נוספות, בראש ובראשונה בעדותו של חברו. בעניין זה ציין בית המשפט כי למרות שעל פי תמליל השיחה המוקלטת בין החבר לנציג החברה לא נאמרו המילים המפורשות "אנו לא מוכרים דירות לערבים", הרי שזו הייתה רוח הדברים. לדעת השופטת,הדברים שנאמרו במהלך השיחה לא היו דברים כלליים העוסקים באופן כללי באוכלוסייה מצפון הארץ או באוכלוסייה שעושה "על האש" ביום כיפור, דברים שאותם אולי היה ניתן לפרש בדוחק כמתייחסים לאוכלוסיות עמומות, אלא החבר אמר במפורש לנציג המכירות כי מאד חשוב לו שהאוכלוסייה הערבית אינה קיימת במקום, ועל כך השיב הנציג "אין לך בכלל חשד, זה אתה יכול להיות סמוך ובטוח". לא זו אף זו, בעדותו ציין החבר כי במהלך ההמתנה לחקירתו במסדרון בית המשפט זיהה את הנציג שאותו הקליט, וזה פתח כלפיו בסדרה של נאצות כגון 'עוכר ישראל', 'אוהב ערבים', 'לך תגור בעזה' וכיוב'. לדעת בית המשפט, האמירות שנאמרו לדבריו במסדרון בית המשפט תואמות את הדברים המיוחסים לנציג החברה ומתיישבים עמם. לאור האמור, וחרף קשיים מסוימים שעוררה עדותו של החבר, קבע בית המשפט כי מדובר בעדות סבירה וקוהרנטית וכי המניע לעדותו לא היה מניע כספי אלא התנגדותו לתופעת הגזענות וההפליה שבה נתקל.

עוד קבע בית המשפט כי עדותו של התובע נתמכה גם בכך שנציגת השיווק ששוחחה עמו לא זומנה להעיד, כשבעניין זה טענת החברה לפיה זו סבלה מבעיות נפשיות ואינה כשירה להעיד לא הוכחה ונראית כטענה מגמתית, שמטרתה למצוא הסבר לכך שאותה עובדת, שהיא העדה הרלוונטית ביותר לטענותיה של מי-טל הנדסה , לא זומנה לעדות. כן התייחס בית המשפט לעדותו של מנכ"ל החברה שהעניקה שירותי שיווק לפרויקט מי-טל הנדסה , וקבע כי מעבר לכך שזה לא היה נוכח במשרד בכל רגע נתון והוא אינו יודע בוודאות מה נאמר לכל לקוח, עדותו עוררהמספר סימני שאלה. לפיכך, מצא בית המשפט כי יש להעדיף את גרסת התובעים  על פני גרסת העדים מטעם מי-טל הנדסה  ולכן קבע כי מי-טל הנדסה  נמנעה מלמכור לתובעים דירה בשל מוצאם.

במישור המשפטי, הזכיר בית המשפט כי סעיף 3 לחוק איסור הפלייה קובע כי מי שעיסוקו בהספקת מוצר או שירות ציבורי או בהפעלת מקום ציבורי, לא יפלה בהספקתם מחמת עילות מסוימות בהן גזע, דת או קבוצה דתית, לאום, ארץ מוצא ועוד. סעיף 6 לחוק קובע רשימה של מקריםהמקימים חזקה שהנתבע פעל בניגוד לאיסור האפליה, ובכלל זאת כאשר "הנתבע סירב לספק מוצר או שירות ציבורי, מנע כניסה למקום ציבורי או סירב לתת שירות במקום ציבורי, לאחר שבירר פרטים הנוגעים לעילות ההפליה המנויות בסעיף 3". במקרה דנן, מתעוררת השאלה האם סירוב למכור דירה מהווה הפלייה אסורה על פי הוראות החוק, קרי האם דירה היא "מוצר ציבורי" שאסור להפלות בעניינו.

לדעת השופטת, פרשנות ההוראות הרלוונטיות בחוק איסור ההפליה מאפשרתמבחינה לשונית את החלתן על דירות מגורים שנבנו על ידי מי שעיסוקו בכך, במיוחד כאשר מדובר בדירות שנבנו על מקרקעי ציבור. כך, המונח "מוצר" לא הוגדר בחוק איסור הפלייה ומכאן שמקרקעין לא הוחרגו ממנו. כמו כן, הדירה במקרה זה נבנתה כאמור על קרקע ששווקה על ידי רשות מקרקעי ישראל, ומי-טל הנדסה  מוכרת את הדירות בתחום עיסוקה ולא כאדם פרטי. על כן מבחינת לשון החוק מתקיימת החלופה של סירוב להספקת מוצר מטעמי הפלייה. גם מבחינה תכליתית הזכיר בית המשפט כי החוק נועד למנוע הפלייה,כאשר סביר להניח כי הפליה תתקיים דווקא בדירות מגורים הנמכרות על ידי קבלן יותר מאשר במוצרים שיוצרו למשל במפעל, שם לכאורה לא קיים אינטרס להימנע מהספקת המוצרים לכלל האוכלוסיות.

לפיכך, מבחינת תכלית החוק נכון לפרשו כחוק שנועד למנוע גם ההפליה במכירת דירות מגורים על ידי קבלן, במיוחד כאשר הדירות נבנות על מקרקעי ישראל שבעניינם ציין בית המשפט העליון את החשיבות בשיווק שוויוני. מלבד חוק איסור ההפליה, קבע בית המשפט כי החברה הפרה גם את חובות הזהירות המוטלות עליה לשמור על שוויון, להימנע מפגיעה בכבודם של הפונים אליה בבקשה לרכוש דירה ולהימנע מהפלייתם ועל כן זכאים התובעים  גם לפיצוי על פי עוולת הרשלנות. בהינתן העובדה שההפליה בנסיבות העניין אינה פומבית, העמיד בית המשפט את סכום הפיצוי על 20,000 ₪ לכל אחד מהתובעים .

בסופו של יום, התביעה התקבלה; מי-טל הנדסה  תשלם לכל אחד מהתובעים  פיצוי בסכום של 20,000 ₪ (סה"כ 40,000 ₪) בתוספת הוצאות ושכ"ט עו"ד בסכום של 10,000 ₪.

את התובעים ייצג עו"ד דאוד עזי. ב"כ מי-טל הנדסה הינו עו"ד רועי שניר.