ביהמ"ש לענייני משפחה קיבל את תביעתה של אם ובנה מנישואיה הראשונים להוסיף לשם המשפחה של הקטין את שם משפחת בעלה המנוח, בנוסף לשם אביו, חרף התנגדות האב ובניגוד לעמדת תסקיר העו"ס: " משעה שהורי הקטין אינם נשואים ואף לא מתגוררים תחת קורת גג אחת, טובתו מחייבת ששמו יביע זיקה לשמות שני הוריו"
בית המשפט לענייני משפחה בתל אביב קיבל את תביעתה של אם ובנה הקטין מנישואיה הראשונים להוסיף לשם המשפחה של הבן המשותף לה ולנתבע את שמו של בעלה המנוח, בנוסף לשם אביו, כך ששני האחים ישאו את שם משפחתה. זאת, בניגוד לעמדת תסקיר העובדת הסוציאלית, שהמליצה לקטין ולאמו להוסיף את שם נעוריה.
לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן
התובעת, אלמנה ואם לבן כשבע וחצי מנישואיה הראשונים, ניהלה קשר זוגי ממושך עם הנתבע, רווק ואב לבן, שממנו נולד בנם הקטין, כיום בן 20 חודשים. הצדדים נפרדו כשמלאו לקטין כשבעה חודשים, וממועד זה הוא מצוי במשמורת התובעת ומתגורר עמה ועם בנה, ומתקיימים הסדרי שהייה של הנתבע עממו.
עם לידתו של הקטין וטרם שחרורו מבית החולים חתמו הצדדים על "טופס הכרה באבהות על ילד שנולד לאישה פנויה", ובמסגרתו ביקשו שהקטין יירשם במרשם האוכלוסין בשם המשפחה של אביו. אולם, כשנה וחצי לאחר מכן עתרו התובעת ובנה הקטין מנישואיה לבעלה המנוח לשינוי שם משפחתו של הקטין כך שלצד שם משפחתו של הנתבע יתווסף שם משפחתם.
תסקיר העובדת הסוציאלית המליץ שלא להיעתר לעתירה אלא להוסיף לקטין, לתובעת ולבנה הבכור את שם נעוריה, כדי להשיג את המטרה המבוקשת ולהביע את הזיקה המשפחתית ביניהם.
הנתבע התנגד לתביעה וטען כי המחשבה שהקטין יישא שם משפחה של אדם זר, שכלל לא הכיר ונפטר מדום לב בגיל 34, גורמת לו זעזוע עמוק. לטענתו, התביעה הוגשה מתוך מרמה ונקמה, תוך התעלמות מטובת הקטין ובמטרה לקעקע את מעמדו כאביו ולהעלים את שם משפחתו.
השופטת קרן גיל קיבלה את התביעה וציינה כי חוק השמות קובע ברירת מחדל ביחס לשם משפחתו של קטין שנולד לאם שאינה נשואה לאביו, והיא שיישא את שם משפחתה של אמו, זולת "אם רצתה האם שיקבל את שם משפחת האב והאב הסכים לכך", משמע שהבחירה בידי האם. השופטת הוסיפה כי לא נסתרה טענת התובעת לפיה הסכמתה לרישום שמו של הנתבע בלבד ניתנה מתוך אמונה שהשניים יוסיפו לחיות יחד כמשפחה. משהשתנו הנסיבות והמערכת הזוגית הסתיימה כשהקטין היה בן חודשים ספורים, אין מקום להיאחז בהסכמה זו ויש לכבד את רצונה הלגיטימי שהקטין המצוי במשמורתה יישא גם את שם משפחתה, ככל שזה עולה בקנה אחד עם טובת הקטין.
"השיקול המנחה את בית המשפט בסוגית שינוי שמו של קטין הינו טובת הקטין", קבעה השופטת. "הנתבע לא הוכיח שהוספת שם האם אינו עולה בקנה אחד עם טובתו. משעה שהורי הקטין אינם נשואים ואף לא מתגוררים תחת קורת גג אחת, טובתו מחייבת ששמו יביע זיקה לשמות שני הוריו... בענייננו, משעה שהקטין מתגורר עם אמו ואחיו למחצה, הנושאים שניהם את אותו שם המשפחה, ישנה חשיבות מוגברת ליצירת בסיס השתייכות משותף לא רק בין הקטין לתובעת, אלא אף עם שני אחיו למחצה, שכל אחד מהם נושא שם משפחה אחר".
השופטת הבהירה כי אמנם השם שאותו מבקשת התובעת להוסיף לשמו של קטין הוא השם שאותו היא נושאת מאז נישואיה לבעלה המנוח, הנעדר לכאורה כל קשר שורשי לקטין, אולם שם זה הפך לחלק אינטגרלי מזהותה ומזהות התא המשפחתי שבנתה. על כן, ודווקא הוספת שם משפחתה הנוכחי כשם משפחה שני לקטין ישקף איזון ראוי לפיו שם המשפחה השורשי של הנתבע ימשיך ללוות את הקטין כשם משפחה ראשון ואילו שם משפחתה הנוכחי של התובעת יתווסף אליו כשם שני.
השופטת דחתה את המלצת העו"ס וציינה כי התסקיר נעדר בחינה עניינית של טובת הקטין ומסקנתו התבססה על מציאת פתרון פרקטי לסתירה בעמדות הצדדים, תוך ניתוח שגוי ושטחי של העובדות ותוך חריגה מסמכות.
