התובעים, זוג יהודים משיחיים, פנו לנציג הנתבעת וביקשו להקריא במהלך טקס החופה פסוקים מהברית החדשה. הנציג, שהיה עובד חדש וחסר ניסיון, פנה למשגיח הכשרות במקום אשר הבהיר לו כי היעתרות לבקשה תביא לשלילת תעודת הכשרות. ביהמ"ש קבע כי קיימות נסיבות מקלות ופסק פיצוי על הצד הנמוך
בית משפט השלום בראשון לציון קיבל תביעה שהגישו בני זוג יהודים משיחיים נגד אולם אירועים ביבנה שסירב לערוך את חתונתם במקום בשל בקשתם להקריא במהלך הטקס פסוקים מהברית החדשה.
לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן
התובעים ביקשו לערוך את חתונתם באולם שמנהלת הנתבעת, וסיליו אירועים, ופנו לנציג החברה שעמו ניהלו דין ודברים. בין היתר, העלו התובעים את בקשתם להקריא במעמד החופה פסוקים מתוך הברית החדשה. הנתבעת החלה את פעילותה העסקית זמן קצר קודם לכן, ונציגה, שהיה עובד חדש וחסר ניסיון, פנה בשגגה את משגיח הכשרות, אשר הבהיר לו באופן חד משמעי כי היעתרות למבוקש תביא לשלילת תעודת הכשרות של המקום. משכך, הודיע נציג החברה לתובעים כי הם לא יוכלו לערוך את החתונה בנסיבות אלה.
התובעים עתרו לפיצוי ללא הוכחת נזק בגין הפליה מחמת דת או השתייכות לקבוצה דתית, וטענו כי סירוב הנתבעת לערוך את חתונתם בשל בקשתם, הנוגעת לחלק מאופיו הדתי של הטקס על פי אמונתם הדתית ומנהגי קהילתם, מהווה הפליה אסורה המנוגדת לחוק, אשר פגעה בכבודם וגרמה להם להשפלה ועלבון.
הנתבעת לא חלקה על כך שלא היתה הצדקה לסרב לבקשת התובעים והבהירה כי הסירוב נבע מטעות בתום לב של נציג חסר ניסיון, שהסתמך על דברי משגיח הכשרות. עוד הודגש כי בעלי החברה ומנהלה לא היו מודעים לאירוע עד הגשת התביעה, ומשנודע לחברה הדבר היא התנצלה והציע לסיים את העניין בפשרה, תוך התנצלות פומבית ופיצוי כספי, אך התובעים דחו את בקשתה.
השופטת כרמית בן אליעזר ציינה כי אין מחלוקת שהסכמת האולם לערוך את חתונת התנאים בתנאים שהוצבו מהווה הפליה שלא כדין הפוגעת בכבודם של התובעים וברגשותיהם, אך הבהירה כי קיימות נסיבות מקלות אשר יש בכוחן להביא לפסיקת פיצוי בשיעור נמוך יותר. השופטת התחשבה בעובדה שמדובר בטעות של נציג חסר ניסיון ובניסיונה של הנתבעת לפעול ככל הניתן לתיקון המעוות. אמנם, ציינה השופטת, צודקים התובעים בטיעונם כי המבחן לקביעת הפליה הוא מבחן התוצאה, והיא תתקיים גם בהיעדר כוונה להפלות, אולם להיעדר הכוונה להפלות יש בהחלט משמעות בקביעת הפיצוי ההולם את נסיבות המקרה.
"לא נתקלתי בפסיקה במקרה דומה לענייננו, אשר בו נטלו הנתבעים, עוד בטרם הגשת התביעה, אחריות מלאה על האירוע, התנצלו ואף הביעו נכונות להתנצל התנצלות פומבית ולתקן את המעוות על דרך של עריכת אירוע חלופי או פיצוי כספי", כתבה השופטת. "לדעתי, בכך שונה ענייננו מן המקרים שנדונו בפסיקה, והגם שאין לקבוע כי מודה ועוזב ירוחם כליל, הרי שיש בכך כדי להצדיק פסיקת פיצויים על הצד הנמוך". מנגד, העירה השופטת כי התובעים מצדם לא ביקשו לשוחח עם מנהלי הנתבעת בזמן אמת והסתפקו בתשובתו של הנציג שעמם שוחחו, ולאחר מכן נישאו באולם אחר ופנו למנהלי הנתבעת רק בדיעבד במכתב התראה לפני תביעה. ייתכן, ציינה השופטת, כי לו היו התובעים פונים למנהל כבר בשלב זה, היה בא העניין על פתרונו.
נוכח האמור, חויבה הנתבעת לשלם לתובעים פיצויים בסך של 10,000 שקל, ותישא בהוצאות המשפט שלהם בסך של 2,500 שקל – גם הן על הצד הנמוך, בהתחשב בין היתר בסירובם לסיים את העניין בפשרה ללא צורך בפנייה לערכאות.
