התובע טען כי הוא צולם ללא ידיעתו או הסכמתו על רקע פרסומת לתמרוקים ובה תמונת אישה שהוצגה בחלון הראווה של המשביר לצרכן, ונעשה שימוש בתמונה זו באתר NRG ובעיתון מעריב במסגרת כתבות שעסקו בהדרת נשים בירושלים. ביהמ"ש קבע כי הפרסום לא עולה כדי לשון הרע, אך הצלם וסוכנות הצילום שמכרה את התמונה לעיתון פגעו בפרטיותו של התובע
בית משפט השלום בתל אביב קיבל חלקית תביעה שהגיש רב חרדי מירושלים, שתמונתו פורסמה באתר NRG ובעיתון מעריב בהקשר לכתבות שעסקו בהדרת נשים בעיר, ופסק לו פיצוי בסך של 35 אלף שקל. השופטת רונית פינצ'וק אלט קבעה כי הצלם וסוכנות הצילום שמכרה את התמונה למעריב פגעו בפרטיות התובע, אך דחתה את התביעה נגד מעריב והעורך ניר חפץ.
לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן
התובע, אביגד בן סעדון, הוא רב בישיבת "פורת יוסף" בירושלים ורב קהילתי בשכונת רמות. לטענתו, בשלהי 2011 פנה אליו תלמיד ישיבה לשעבר וסיפר לו כי תמונתו מפורסמת באינטרנט באופן שאינו מכבד רב בישראל. בעקבות האמור, גילה התובע כי בעת שהלך ברחוב באחד הימים והיה שקוע בקריאת ספר תהלים, הוא צולם ללא ידיעתו על רקע חלון ראווה של חנות "המשביר לצרכן", שבו הופיעה תמונת אישה דומעת כחלק מפרסומת לתמרוקים. הצילום פורסם באתר האינטרנט NRG במסגרת כתבה שכותרתה "המשטרה תחקור את הדרת הנשים בבחירות לשכונות החרדיות בי-ם". מתחת לתמונת התובע הופיע הכיתוב "חרדי עובר ליד תמונת אישה" ובגוף הכתבה, בסמוך לתמונה, צוין כי גורמים מהעדה החרדית ניסו לחסום נשים ולמנוע מהן להצביע בקלפיות בירושלים.
התובע פנה למעריב, המפעילה את אתר האינטרנט NRG ואת עיתון מעריב, ודרש התנצלות, פיצוי והסרת התמונה, אך בקשתו לא נענתה, והתמונה אף פורסמה בהמשך במהדורת יום שישי של מעריב, תחת הכותרת "הדרת נשים בירושלים".
בתביעה שהגיש נגד מערייב ונגד הצלם, סוכנות הצילום "פלאש 90" ומנהלה, הבהיר התובע כי הוא מעולם לא התבטא בנושא הדרת נשים, לא בקרב בני קהילתו ולא בסביבתו הקרובה, ולכן שיוכו לנושא, ללא ידיעתו או הסכמתו, מוציאים את דיבתו ופוגעים בפרטיותו. בנוסף טען התובע שמעשיהם של הנתבעים מהווים רשלנות, שקר מפגיע ועשיית עושר ולא במשפט. נוכח האמור, עתר התובע לפיצוי בסך של 400 אלף שקל.
השופטת רונית פינצ'וק אלט קיבלה את התביעה בחלקה וקבעה כי אין בצילום עצמו כדי להשפיל את התובע בעיני הבריות או לבזותו בעיני האדם הסביר או בעיני אדם חרדי. עוד ציינה השופטת כי התמונה צולמה במרחב הציבורי, ואין לקבל את פרשנותו של התובע לפיה העובדה שהוא היה שקוע בקריאת הספר מלמדת על פגיעה בפרטיות שכן הוא היה "מכונס ברשות היחיד". השופטת הבהירה כי התובע בחר להתהלך ברחובות העיר בעודו קורא בספר תהילים ועניין זה אינו נכנס לגדר אותם מצבי קיצון שבהם נעדרת מודעותו של פלוני למתרחש סביבו.
עם זאת, קבעה השופטת כי התקיימה פגיעה בפרטיות בנסיבות המקרה, לפי החלופה בחוק שעניינה שימוש בשם אדם, בכינויו, בתמונתו או בקולו לשם רווח. השופטת ציינה כי הצלם וסוכנות הצילום עשו שימוש בתמונתו של התובע לשם רווח, שכן הם העמידו אותה למכירה באתר האינטרנט של הסוכנות, שעיסוקה הוא בשיווק צילומים. בעניין זה הובהר כי מדובר בפגיעה שיש בה ממש, ואין לקבל את טענות הנתבעים בדבר תום לב הנובע מאקראיות הצילום.
השופטת פינצ'וק אלט דחתה את התביעה בעילה של לשון הרע וקבעה כי התובע לא הדגים כיצד האדם הסביר הקורא את הכתבה רואה בה משום ביזויו או השפלתו, ולא הוכח כי אדם סביר הנמנה על המגזר החרדי או אף על מעגל מצומצם יותר, כמו קרוביו של התובע, רואה בכתבה ובצילום המשובץ בה משום ביזויו.
בהמשך, נדחו גם טענותיו של התובע מכוח חוק הגנת הפרטיות נגד NRG, שכן לא פירט כיצד הפרסום נכנס לגדר החלופות העוסקות בהפרת חובת סודיות ביחס לענייניו הפרטיים או לעניינים הנוגעים לצנעת חייו האישיים. בכל הנוגע לעוולת הרשלנות, נקבע כי התובע לא הוכיח את קיומו של סטנדרט התנהגות הצומח מכוח כללי האתיקה העיתונאית ואף לא הוכיח מה מעמדם של כללים אלו והאם יש בהם בכדי להצמיח סטנדרט משפטי מחייב. כמו כן, התובע לא ביסס את טענותיו לפיהן התובעים ביקשו ליצור סנסציה והעלאת רייטינג באמצעות הצילום ולכן יש לדחות גם את עילת עשיית העושר.
