ביה"ד לעבודה קבע כי מדובר במקרה חריג ונדיר המצדיק פסיקת פיצוי לא ממוני בגין עוגמת נפש, שכן התובעת פוטרה לאלתר, באמצע יום העבודה, כאשר מנכ"ל הרשת מלווה אותה מבלי לאפשר לה להיפרד מהעובדים הכפופים לה שצפו בנעשה. כל זאת, באופן המותיר רושם כי היא פוטרה בשל עילה חמורה וקיצונית ביותר, שכלל לא הוכחה
בית הדין האזורי לעבודה בחיפה קיבל חלקית את תביעתה של מנהלת סניף ברשת Bגוד ופסק לה פיצויים בסך 50 אלף שקל, בין היתר בגין פיטורים ללא שימוע ועוגמת נפש. השופטת אביטל רימון קפלן קבעה כי מדובר במקרה חריג ונדיר המצדיק פסיקת פיצוי לא ממוני בגין עוגמת נפש, שכן דובר בפיטורים לאלתר של מנהלת חנות, באמצע יום העבודה, יומיים בלבד לאחר שהיא ועובדי הסניף נבדקו בבדיקות פוליגרף, וזאת כאשר מנכ"ל הרשת מלווה אותה מבלי לאפשר לה להיפרד מהעובדים שצפו בנעשה. כל זאת, באופן המותיר רושם כי פוטרה בשל עילה חמורה וקיצונית ביותר, שכלל לא הוכחה.
לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן
התובעת עבדה כמוכרת בסניף של רשת Bגוד האופנה לכל, וקודמה בשלב מסוים לתפקיד אחראית משמרת ובהמשך אף למנהלת סניף חדש שנפתח בפרדס חנה. לאחר ששבה מחופשת לידה, הוצע לתובעת לנהל את סניף הרשת בזיכרון יעקב והיא נענתה להצעה.
אין חולק שהתובעת הייתה עובדת טובה ומסורה ומילאה את תפקידיה כמוכרת וכאחראית משמרת על הצד הטוב ביותר. בתחילת שנת 2015, קיבלה הנתבעת החלטה על הכנסת בדיקות פוליגרף מדגמיות לעובדי הרשת וסניף זיכרון היה בין הסניפים הראשונים שנבדקו. בהתאם לכך, התבקשה התובעת לבחור כחמישה עובדים מהסניף שיש להם גישה לכספים ולבוא עימם להיבדק בבדיקת פוליגרף. הבדיקה העלתה כי התובעת נמצאה דוברת אמת לגבי 7 שאלות שנשאלה, אך במענה לשאלה אם היא גנבה כסף או סחורה מהחנות צוין כי אובחנו תגובות פיזיולוגיות המצביעות על מוטרדות. כן הוספה הערה לפיה התובעת אמרה שנטלה פעם זוג נעליים הביתה עבור קרובת משפחה, אך למחרת שילמה תמורתם. בסיכום הבדיקה ציין הבודק כי הוא בדעה שהתובעת דוברת שקר לגבי השאלה האמורה ודוברת אמת לגבי שאר השאלות.
יומיים לאחר קיום הבדיקה התקשר מנכ"ל החברה לתובעת וביקש ממנה להגיע לבית קפה הממוקם בסמוך לסניף. בבית הקפה המתין לה המנכ"ל יחד עם אחראית מחלקת הנהלת החשבונות, ובתום השיחה שנערכה בין השלושה התבקשה התובעת לסיים לעבוד באותו היום, ולאחר מכן ליווה אותה המנכ"ל לסניף כדי שתיקח את תיקה תעזוב. עוד באותו יום הוכן עבור התובעת מכתב פיטורים, שבו נכתב כי סיבת סיום העבודה היא "שינויים ארגוניים".
התובעת עתרה לבית הדין לעבודה וטענה כי היא פוטרה בחוסר תום לב, בצורה מבזה ומבלי שנערך לה שימוע כדין. נוכח האמור, עתרה התובעת לחייב את החברה בתשלום פיצויים בגין פיטורים שלא כדין בסכום השווה ל-12 משכורות ותשלום פיצוי לא ממוני בגין עוגמת נפש.
השופטת אביטל רימון קפלן קיבלה את התביעה בחלקה וקבעה כי החברה הפרה את חובתה למסור לעובדת הודעה על תנאי עבודתה בתוך 30 יום מתחילת העבודה ולא מסרה לה גם הודעה על שינוי בתנאים אלה עם המעבר לתפקיד אחראית משמרת ומנהלת סניף. השופטת ציינה כי מדובר במחדל מתמשך שחזר על עצמו יותר מפעם אחת, ועל כן מדובר בהפרה ביודעין של הוראות החוק, המזכה את התובעת בפיצויים לדוגמה בסך של 10,000 שקל.
עוד נקבע כי הנתבעת הפרה ברגל גסה את החובה המוטלת עליה לשמוע את התובעת בטרם קבלת החלטה על פיטוריה ולאפשר לה להתגונן מפני הטענות נגדה. השופטת הוסיפה כי הנתבעת ניסתה להצניע את בדיקת הפוליגרף כעילה לפיטורים, אולם ברי מתוך עדותו של המנכ"ל כי החליט לפטר את התובעת בשל התוצאות עוד לפני שנפגש עמה בבית הקפה, מבלי שבדק מה נפקות הבדיקה ומהימנותה, וכאמור עוד לפני ששמע את גרסת התובעת שדחתה את טענת הגניבה שיוחסה לה. משכך, הפרה הנתבעת את חובת תום הלב המוטלת עליה ופגעה בזכותה לשימוע הוגן.
נוסף לפיצוי הממוני, פסקה השופטת לתובעת גם פיצוי בגין נזק לא ממוני שנגרם לה כתוצאה מהליך פיטוריה. השופטת קבעה כי האופן שבו פוטרה התובעת לא הותיר מקום לספק כי היא פוטרה בשל עילה חמורה וקיצונית ביותר, שכן דובר בפיטורים לאלתר של מנהלת חנות, באמצע יום העבודה, מול העובדים הכפופים לה, יומיים בלבד לאחר שהיא ועובדי הסניף נבדקו בבדיקות פוליגרף, וזאת כאשר מנכ"ל הרשת מלווה אותה כדי לקחת את תיקה ולצאת את החנות מבלי להיפרד מן העובדים, המביטים בנעשה. לדעת השופטת, האופן והעיתוי שבו סולקה התובעת מלמד על סיבה חמורה וקיצונית בהרבה מליקויים כלשהם בתפקודה או חשד ללקיחת סחורה הביתה מבלי לשלם עליה. על כן, מדובר באחד מאותם מקרים חריגים ונדירים שבהם ראוי לפסוק פיצויים לא ממוניים בגין עוגמת הנפש המיותרת שהסבה החברה לתובעת, בסך של 15 אלף שקל.
