האם ניתן לתת מתנה בתנאים מסוימים או לקבוע כי היא תועבר לרשות המקבל רק לאחר מותו של נותן המתנה? האם די בהסכם בכתב או האם רק רישום הנכס בפנקסי המקרקעין הופך את המתנה למתנה גמורה שלא ניתן לבטלה? כמה דברים שצריך לדעת כשמקבלים נכס מקרקעין
מי מאתנו לא היה שמח לקבל מדי קרוב משפחה או מכר דירה או נכס אחר במקרקעין, אך גם לאחר שהובטחה לנו המתנה לא לעולם חוסן. חוק המתנה מאפשר לנותן המתנה לחזור בו ממתן המתנה כל עוד "המתנה אינה גמורה" ובתנאים מסוימים, כגון התנהגות מחפירה של מקבל המתנה כלפי נותן המתנה או ממשפחתו ו/או שינוי במצבו הכלכלי של נותן המתנה.
עד היום, בתי המשפט ראו רק ברישום הנכס שניתן במתנה בפנקסי המקרקעין כמתנה גמורה שלא ניתן לחזור ממנה. אולם, לאחרונה קבע בית המשפט העליון בדנ"א 4109/16 כי די בכך שנמסר ייפוי כוח בלתי חוזר לרישום נכס המקרקעין שניתן במתנה, כדי לקבוע שעסקינן במתנה גמורה שלא ניתן לבטלה. זאת אומרת שמלבד עריכת הסכם המתנה, אשר חייב להיות בכתב, יש לדאוג לקבלת ייפוי כוח בלתי חוזר חתום לרישום המתנה, ומוטב לדאוג בהקדם לרישום המתנה בפנקסי המקרקעין.
נקודה נוספת שהועלתה בפסק הדין היא פרשנות הוראות סעיף 8 ב' לחוק הירושה, הקובעת כי מתנה שאדם נותן על מנת שתוקנה למקבל רק לאחר מותו של הנותן, אינה בת תוקף אלא אם נעשתה בצוואה. המקרה הקלאסי שבו מתעוררת סוגיה זו היא כאשר כוונת הנותן ברורה – דבר המתנה יועבר לרשות המקבל רק לאחר מותו. במקרים אלה תיפסל עסקת המתנה בהיותה מתנה מחמת מיתה. הרציונל להוראה זו הוא הרצון שלא לכבול את ידי המוריש באמצעות עריכת הסכם מתנה, שלאחריו לא תינתן לו האפשרות לחזור בו מנתינתה. כידוע, צוואה ניתן לשנות בכל עת כל עוד אין פגם בכשירות המצווה.
קיימים מקרים נוספים שבהם נותן המתנה מעוניין להעניק למקבל את רכושו, לאלתר, בימי חייו, אך לצד זאת הנותן מבקש לשמר לעצמו תכני בעלות מסוימים הבאים לידי ביטוי במגבלות שיוטלו על המקבל. בית המשפט נדרש במקרים אלו לא אחת לשרטט את קו הגבול שבין מתנה לאלתר, שבצידה מגבלות המטלות על המקבל לאורך ימי חייו של הנותן, לבין מתנה מחמת מיתה הנעדרת כל תוקף שבדין. כך, לדוגמה, במקרה בו אישה רכשה דירת מגורים עבור בנה, והדירה אף נרשמה על שמו, אך האישה שמרה לעצמה את הזכות להתגורר בדירה עד סוף ימיה, כמו גם למוכרה לצד שלישי, אם תחפוץ בכך בעתיד, ולקחת את התמורה לידיה. בית המשפט קבע כי ההגבלות שהוטלו על מקבל המתנה כה משמעותיות, עד שנראה כי הבעלות לא הועברה לידיו וכי יש לבטל את המתנה מחמת מיתה.
במקרה אחר, אבי העניק מתנה לבועז – את חלקו בנכס מקרקעין. בהסכם המתנה נכתב כי בועז לא יוכל להעביר את הזכויות שניתנו לו בנכס לצד שלישי כל משך חייו של אבי אלא בהסכמתו. בנוסף, נקבע כי לאבי זכות מגורים בנכס עד ליום מותו. בית המשפט קבע כי יש לעשות שימוש בסעיף 8 ב' לחוק הירושה באופן זהיר ולהחילו רק על עסקאות שבהן ברור כי כוונת הצדדים היא שדבר המתנה יועבר לרשות מקבל המתנה רק לאחר מות נותן המתנה. על כוונת הצדדים ניתן ללמוד מתוך לשון הסכם המתנה ונסיבות כריתתו, וכן מהתנהגות הצדדים לפני ואחרי ההתקשרות ביניהם.
לדעת הרוב, לשון ההסכם, לפיו צד ב' אינו רשאי להעביר את הזכויות שניתנו לו במתנה (להבדיל מזכות הבעלות – ר"ד), החתימה על ייפויי הכוח הבלתי חוזר ותצהיר נותן המתנה, מלמדים על רצונו של נותן המתנה לתת את המתנה לאלתר ולא לאחר מותו.
עינינו רואות כי אף אם קיימות אי אלו התניות על הזכויות המוקנות במקרקעין, חשוב לדאוג לניסוח ברור ושאינו משתמע לשני פנים – לפיו לא ניתן לאיין את המתנה והקניית המתנה במקרקעין ניתנת לאלתר, וכמובן יש לדאוג לקבלת ייפוי כוח בלתי חוזר ולרישום המתנה בהקדם האפשרי בפנקסי המקרקעין.
עו"ד ד"ר רונן דליהו הוא מומחה לדיני משפחה וירושה
