הכרעה במחלוקת סביב הפרסומים לחברת "דלתא" בין משרדי הפרסום זרמון ואדלר חומסקי: ביהמ"ש קבע כי קמפיין ייחשב כיצירה מוגנת רק אם הבשיל לכלל קמפיין ולא בשלב הסקיצות הראשוניות. עם זאת ניתן תגמול כספי לזרמון על גיוסה של נינט טייב. אדלר- חומסקי יפצו בהוצאות ושכ"ט בסך 100 אלף שקל
במסגרת תביעה בין שני משרדי פרסום מובילים – "זרמון" ו"אדלר-חומסקי" סביב זכויות בקמפיין פרסומי לחברת "דלתא" בכיכובה של הזמרת נינט טייב, נדרש בית המשפט המחוזי לשאלות הנוגעות לקיומן של זכויות יוצרים בקמפיין פרסומי. נקבע, כי קמפיין פרסומי יכול שיהא "יצירה" המוגנת בזכות יוצרים בהתאם לחוק זכות יוצרים רק אם הוא מבשיל לכלל קמפיין ואינו מתמצה בסקיצות ראשוניות, וכי בחירתו של ידוען כפרזנטור לקמפיין ראויה לתואר "רעיון" בלבד ואינה עולה כדי יצירה. עם זאת, סבר בית המשפט כי הצדק ושיקולי ההגינות מחייבים מתן תגמול כספי למשרד זרמון על גיוסה של נינט והצבתה כפרזנטורית של דלתא, ובהתאם להעניק לו סעד של מתן חשבונות בעניין.
לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן
אחת מלקוחותיו הגדולים של משרד הפרסום זרמון במשך שנים הייתה חברת ההלבשה התחתונה "דלתא", שבמשך שנות פעילותה מיצבה עצמה כחברה שמרנית ויציבה הפונה לקהל הרחב. בשלב מסוים החליטה החברה ומשרד זרמון "לאוורר" את המותג וליצור מהלך פרסומי ואסטרטגי חדש שיציג את דלתא כמותג אופנה נחשק גם לצעירים. לאחר סדרת פגישות בעניין, גובשה אסטרטגיה פרסומית וקריאטיבית חדשה שהמשרד יזם עבור דלתא, אשר כללה מוטיבים של חזרה ליסודות תחת הכותרת "ישראל לובשת דלתא" או "איזה יופי ישראלי". במקביל, נעשתה עבודה רבה להשקתו של מותג חזיות חדש של דלתא בשם "Bravo", מתוך כוונה לשלבו במסגרת השקת הקמפיין הפרסומי המתוכנן.
כחלק מגיבוש האסטרטגיה הפרסומית החדשה, נערך חיפוש אחר פרזנטורים להצגת דלתא המתחדשת ונבחנו מספר אפשרויות, כשלבסוף נבחרה הזמרת נינט טייב לשמש כפרזנטורית. סמוך לסוף שנת 2011 מונה מנכ"ל חדש לדלתא, וזמן קצר לאחר מכן החליטה החברה לעזוב את משרד זרמון ולהעביר את תקציב הפרסום לאדלר-חומסקי. במקביל, נבחנה אפשרות לשיתוף פעולה בין שני משרדי הפרסום, אולם זו לא הבשילה לכדי הסכם.
במסגרת התביעה למתן חשבונות ולתשלום פיצויים בסך 7 מיליון שקל עמדו טענותיו של משרד זרמון, לפיהן הקמפיין החדשני שהגה עבור דלתא נגזל ממנו על ידי אדלר חומסקי, תוך הפרת זכות יוצרים ושימוש שלא כדין בשמות מותגים ובמדיות עדכניות שמשרד זרמון הגה ויצר בעמל רב.
השופטת ד"ר דפנה אבניאלי קבעה כי הוכחה זכותו של משרד זרמון למתן חשבונות וכי קמפיין פרסומי יכול שיהא "יצירה" המוגנת בזכות יוצרים בהתאם לחוק זכות יוצרים. ראשית, דחה בית המשפט את הטענה כי המשא ומתן שנוהל בין משרדי הפרסום היה חלק ממהלך כולל של "משיכת" דלתא למשרד אדלר חומסקי, וכי למרות שמשרדו של חומסקי נחשף לאינפורמציה חסויה במהלך המו"מ, ההחלטה של דלתא לעזוב את משרד זרמון לא התקבלה כתוצאה מכך אלא בשל שינוי האווירה במשרד זרמון לאחר עזיבת אחד השותפים המובילים בו וחוסר שביעות רצון של החברה מהתנהלות המשרד בעקבות כך.
עוד שוכנע בית המשפט כי ההחלטה להפסיק את המו"מ עם אדלר-חומסקי הייתה דווקא של זרמון. אשר על כן, נדחתה הטענה בדבר גרם הפרת חוזה המופנית כלפי משרד אדלר חומסקי ככל שהיא מתייחסת להחלטה לעזוב את משרד זרמון.
מכאן, פנה בית המשפט לדון בשאלת קיומן של זכויות יוצרים על קמפיינים פרסומיים בשים לב לכך שחוק זכות יוצרים אינו מגדיר מהי "יצירה" ולעיתים קיים קושי ממשי להבחין בין יצירה שמשמעה "ביטוי" המוגנת בזכות יוצרים ובין "רעיון" שאינו מוגן בחוק. לדעת בית המשפט, קמפיין פרסומי יכול שיהא יצירה מוגנת, אולם רק אם הוא מבשיל לכלל קמפיין ואינו מתמצה בסקיצות ראשוניות. במקרה זה, עלה מחומר הראיות ומכלול העדויות כי תוצריו של זרמון כפי שהוצגו לדלתא באותה עת טרם קרמו עור וגידים לכדי קמפיין פרסומי ולמעשה דובר בבליל רעיונות, מחשבות, דוגמאות וכיוונים אפשריים לקמפיין, החוסים בגדרי "תהליך" יצירתו של קמפיין ונותנים הצצה ל"איך קמפיין נולד" ותו לא. משכך, ומשאין הגנת זכויות יוצרים חלה על רעיון או תהליך, הרי שאין הגנה על הקמפיין הפרסומי כטענת זרמון, שהיווה לכל היותר אסופה של רעיונות ראשוניים וכיוונים שונים של אסטרטגיות פרסומיות, אשר הועלו על הפרק אך לא הובילו ליצירת קמפיין פרסומי מגובש למיתוגה מחדש של דלתא.
עוד הוסיפה השופטת כי לאחר שצפתה באולם במצגת הקמפיין של משרד אלדר חומסקי, וקודם לכן ברעיונות ובסקיצות שהוכנו על ידי משרד זרמון, נחה דעתה כי הקמפיין שיצא מטעם אדלר חומסקי עומד בפני עצמו, וכי אין המדובר בהעתקה של החומרים פרי מעשיו של משרד זרמון. נקבע, כי למרות שהקמפיין שנוצר אכן בוסס על חומרים שנוצרו עוד בתקופת ההתקשרות של דלתא עם זרמון, הרי שהשימוש בהם אינו מהווה הפרה של זכות יוצרים אלא שימוש ברעיונות ותהליכים.
עוד קבעה השופטת אבניאלי כי בחירתו של ידוען כפרזנטור לקמפיין פרסומי, בין אם מדובר בשחקן, זמר או כל דמות ידועה אחרת - ראויה לתואר "רעיון" בלבד ואינה עולה כדי יצירה המוגנת בזכות יוצרים. כך, גם בחירתה של נינט כפרזנטורית של דלתא אינה מהווה "יצירה" כהגדרתה בחוק ואינה מוגנת בזכות יוצרים, ואין זה מעלה או מוריד אם מאמצי זרמון הם שהביאו לגיוסה לקמפיין או שמא גיוסה היה פרי מאמצו של מנכ"ל דלתא. הובהר, כי גיוס ידוען לקמפיין פרסומי שמטרתו מיתוג מחדש אינו רעיון פורץ דרך או ייחודי בתחומו מבית היוצר של משרד זרמון דווקא, אלא דרכם האופיינית של מסעות פרסום בארץ ובעולם. באופן דומה, גם מעבר של חברות ורשתות (ובכלל זה הפרזנטורים המזוהים עימן) ממשרד פרסום אחד למשנהו הוא דבר שבשגרה, וידיעה חדשותית בדבר מעבר של תקציב הפרסום של חברה מסוימת ממשרד פרסום אחד למשנהו אינה חיזיון נדיר. לדעת בית המשפט, הדברים נכונים ביתר שאת כאשר המעבר מתבצע לאחר שנחתם הסכם בין המפרסם לבין הפרזנטור, כפי שאירע במקרה זה, והעובדה שמדובר בנוהג מקובל בענף הפרסום נותנת משנה תוקף לכך שלא מדובר ביצירה שהיא בבעלות משרד זרמון.
בכל הנוגע לשמות המותגים בהם נעשה שימוש, קבע בית המשפט כי אין להידרש לשאלה האם שם מותג חוסה תחת ההגדרה של "יצירה" או שמא הוא מהווה "סימן מסחר", שכן הצדדים לא התייחסו לכך בטיעוניהם אלא התמקדו בזכות השימוש במותגים ובטענה כי קמה חובת תשלום כלפי זרמון. עקב כך, נקבע, כי לא הוכח שמשרד זרמון הגביל את זכות השימוש של דלתא בשמות המותגים וככל שקיימות לו טענות כספיות בעקבות שימוש זה היה עליו להפנותן כלפי דלתא בלבד, כעולה מלשונו של ההסכם הרלבנטי וכוונתם המשתמעת של הצדדים. משהחליט משרד זרמון לא לתבוע את דלתא, דין תביעתו בעניין זה להידחות.
