נשיא המדינה לשעבר משה קצב הוסיף השבוע טעות נוספת אל רשימת הטעויות האסטרטגיות שביצע לכל אורך ההליך המשפטי שנוהל נגדו וניהל אסטרטגיה שמתאימה למשפט חוזר בהליך שעוסק בשחרור מוקדם. אי ההפנמה של ההליך ומהותו דומה לניסיון לרכוש בשר במסעדה טבעונית. זה פשוט לא המקום המתאים
משה קצב, נשיא המדינה לשעבר שהורשע באונס ועבירות מין נוספות, הוסיף השבוע טעות נוספת אל רשימת הטעויות האסטרטגיות שביצע לכל אורך ההליך המשפטי שנוהל נגדו, אשר כללו, בין היתר ולא רק, את ההחלטה לפנות ליועץ המשפטי לממשלה (כתוארו אז) השופט מני מזוז וההחלטה לדחות את הסדר הטיעון המקל שהוצע לו. השבוע הוא ניהל אסטרטגיה שמתאימה למשפט חוזר בהליך שעוסק בשחרור מוקדם. אי ההפנמה של ההליך ומהותו דומה לניסיון לרכוש בשר במסעדה טבעונית. זה פשוט לא המקום המתאים.
לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן
הליך שחרור מוקדם על תנאי ממאסר מתחיל, אם לא להלכה הרי למעשה, כבר ביום הראשון לכניסתו של האסיר לכלא. מיומו הראשון מאחורי סורג ובריח על האסיר לבנות את שחרורו המוקדם ולהתכונן ליום שבו יופיע בפני וועדת השחרורים שליד שירות בתי הסוהר. לא מדובר בהכנה של טענות משפטיות, אלא בהכנה מקצועית שהיא חלק מהליך השיקום שאליו מחויב כל אסיר, לא משנה סוג עבירותיו ואורך מאסר. בוודאי לא זהותו של האסיר.
אלא שקצב, מיומו הראשון בכלא, לא השכיל להשקיע משאבים רבים בבניית האפיק לשחרורו המוקדם, אלא המשיך לפעול בהליך מדומה לזיכויו. בפועל המחזה שראתה לפניה וועדת השחרורים לא היה מחזה שגרתי, שבו האסיר פורס בפני ועדת השחרורים את ההליך השיקומי שעבר, את הפנמתו את תנאי הכליאה ולבסוף את "סגירת המעגל" של ההליך המשפטי שהחל בכתב האישום ונגמר בהרשעה במספר ערכאות ובגזר הדין החמור.
קצב למעשה ביקש לפתוח מחדש את המעגל תוך שהוא גורר את וועדת השחרורים, בעל כורחה, לנהל הליך משפטי הנוגע לאשמתו. המסמכים והטיעונים שהובאו בפני וועדת השחרורים לא התאימו להליך זה. קצב היה צריך לזנוח מאחוריו את המשפט ואת הטיעונים שאולי הוא מאמין בהם ולהציג בפני הוועדה את הקלפים החזקים שהיו בידו לעניין זה: את התנהגותו החיובית, את הערכת המסוכנות הנמוכה, את הפריוולגיות שלהן זכה במהלך מאסרו (בהן חופשות ארוכות, שהעידו על הערכת המסוכנות הנמוכה והתנהגותו הטובה) וכמובן להציג את עצמו כמי ששילם מחיר כבר, לא בגלל מסע צלב ציבורי שנעשה נגדו כדבריו, אלא, המחיר הכבד ששילם בשל גזר הדין שנגזר עליו. על קצב היה לשכנע את הוועדה כי המאסר היווה עבורו גורם מרתיע, עד שאין כל סיכוי שהוא יבצע בעתיד עבירות דומות לאלו שבית המשפט הרשיע אותו בהן, גם אם הוא סבור שהוא חף מפשע.
ועדת השחרורים לא יכלה להגיע למסקנה שיש לשחררו שחרור מוקדם, כאשר קצב בחר להכפיש את המתלוננות במעמד הדיון, לטעון לחפותו ולחזור על הנרטיב שהוא הקורבן בסיפור. זו כרוניקה של כישלון ידוע מראש.
באשר להבעת החרטה, אשר לה היה המשקל המשמעותי ביותר, הן בשיח הציבורי והן בהחלטת הוועדה, צדקו סנגוריו של קצב שטענו שאכן לא מדובר בקריטריון חובה לשחרור מוקדם. במקום להמשיך בקו הזה צעד אחד קדימה, בחר קצב ללכת שני צעדים אחורה. על קצב היה לעמוד בפני וועדת השחרורים ולומר, שעל אף שהוא מכחיש את ביצוע העבירות, הוא מקבל בהכנעה את הכרעתם של בתי המשפט המחוזי והעליון. דווקא ממעמדו כנשיא המדינה לשעבר, הצהרה שכזו הייתה מתקבלת בציבור ובפני הוועדה באופן אחר. קצב אינו עבריין המין הראשון המכחיש את ביצוע עבירותיו. בשירות בתי הסוהר קיים הליך טיפולי המיועד לעבריינים שאינם מודים בביצוע העבירה. שחרור מוקדם ללא הודאה יכול להתקבל במקרה שבו האסיר מסוגל לשכנע את הוועדה כי חרף הכחשתו את מעשיו, הוא לא מהווה סכנה. באופן כזה הטענה שלו הייתה עשויה ליפול על אוזניים קשובות.
יחד עם זאת, דלתו של קצב לשחרור מוקדם אמנם נסגרה אך היא לא ננעלה. סיכויי הערעור, בשל האופן שבו נוהל ההליך, קלושים, מה גם שספק רב אם קצב יסכים להגיע לבית המשפט המחוזי במדי אסיר לדיון בערעור, חנינה גם לא נראית כאפשרות סבירה בעת הזאת, אולם בפני קצב עדיין עומדת האפשרות לפנות לוועדת השחרורים פעם נוספת בעוד חצי שנה. את הזמן שנותר לו עד אז עליו לנצל כדי להפנים שהוא עומד בפני וועדת שחרורים ולא בהליך של משפט חוזר. הליך שמחייב שינוי מסלול מחדש מבחינתו של קצב למסלול המותאם לאסיר מורשע ולא לאדם שעומדת לו חזקת החפות, כפי שהתנהל קצב.
הכותב הוא עו"ד משה שוחטמן המתמחה בזכויות אסירים ועצורים
לקריאה נוספת, ראו:
נדחתה בקשת קצב לשחרור מוקדם: "תופס עצמו כקורבן ומתנהל בצורה כוחנית"
