ביהמ"ש אישר הגשת תביעה ייצוגית נגד קבוצת קידום המפעילה מרכזי לימוד אנגלית שעניינה תקינות ההוראה בחוזה שאינה מכירה בזכות חרטה ובזכות ההשתחררות של הלקוח. השופט עופר גרוסקופף קבע כי החשש מהידלדלות מספר התלמידים לאורך זמן אינו מצדיק כבילה מלאכותית של הלקוח לשירותיה של החברה זמן ניכר לאחר שחדל לחפוץ בהם
בית המשפט המחוזי אישר להגיש תביעה ייצוגית נגד קבוצת "קידום", המפעילה בישראל את מרכזי לימוד האנגלית של המותג "וול סטריט", בטענה לפגם במדיניות הביטולים של החברה. השופט עופר גרוסקופף קבע כי התביעה מעוררת שאלה משותפת שעניינה בתקינות ההוראה שאינה מכירה בזכות חרטה ובזכות השתחררות של הלקוח, וקבע כי קיימת אפשרות סבירה שייקבע כי מדובר בתנאי מקפח בחוזה אחיד, בין היתר בשים לב לתקופת ההתקשרות הארוכה ולשיטת הלימוד הייחודית.
לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן
המשיבה, קבוצת "קידום", היא אחת משתי החברות הגדולות ביותר הפועלות בתחום שיפור השפה האנגלית. הקבוצה מפעילה 11 מרכזים ללימודי אנגלית ברחבי הארץ תחת המותג והשם הבינלאומי Wall Street Institute ועל פי הסטנדרט הבינלאומי שנקבע על ידי "וול סטריט" העולמית. המשיבה מציעה ללקוחותיה קורסים באורכים שונים בהתאם לצרכיהם ולרמת האנגלית שלהם, כאשר התשלום עבור הקורס נקבע בהתאם לאורכו. ייחודה של שיטת הלימוד המוצעת בוול סטריט הוא שאין מדובר בקורס המובנה עבור קבוצת לימוד המונה מספר נתון של משתתפים והאמור להיפתח במועד נתון, אלא במסגרת לימוד אינדיווידואלית המאפשרת לכל תלמיד ללמוד את רמות הלימוד שבהן הוא מעוניין, להתחיל את לימודיו במועד המתאים לו, לבצע את מטלות הלימוד בזמן הנוח מבחינתו, ולהתקדם בקצב האישי שלו ללא כל תלות בתלמידים אחרים.
הבקשה לאישור התביעה הייצוגית עוסקת במדיניות הביטולים של החברה, שלפיה לקוח הרשום ללימודים אינו זכאי להחזר כספי כלשהו משכר הלימוד במקרה של ביטול השתתפותו מכל סיבה שהיא ובכל זמן לאחר תחילת הקורס, ולמעשה אינו יכול לבטל את ההתקשרות בין הצדדים לאחר אותו מועד. המבקשים, ששניהם נרשמו ללימודים אך ביקשו לבטל את השתתפותם, העלו טענות מתחום דיני החוזים, דיני החוזים האחידים וטענות המבוססות על חוק הגנת הצרכן.
השופט עופר גרוסקופף הבחין בין שני מצבים שבהם מבקש הלקוח לבטל את ההתקשרות עם המשיבה –האחד הוא מצבה של המבקשת 1, שבו הלקוח חוזר בו מהחלטתו להתקשר בהסכם ומבקש לבטל את ההתקשרות מכל וכל ("זכות החרטה"). המצב השני הוא מצבו של המבקש 2, בו הלקוח מואס בהתקשרות ומעוניין להביא להפסקתה מעתה ואילך ("זכות ההשתחררות"). בעניין זה, ציין השופט גרוסקופף כי האינטרסים הצרכניים היכולים להצדיק את הענקת זכות החרטה וזכות ההשתחררות אינם זהים, אך בצד ההבחנה בין השתיים יש גם לעמוד על קשרי הגומלין ביניהן, ובכלל זאת העובדה שזכות השתחררות נדיבה מפחיתה במידה רבה את הנזק הנגרם ללקוח מחוזה שאין בו זכות חרטה, ולהיפך. כפועל יוצא, חשיבותה של זכות החרטה מבחינת אינטרס הצרכן היא פונקציה של היקף זכות ההשתחררות. מנגד, יש להעמיד את האינטרס הלגיטימי של העוסק כי החוזה עמו יכובד וכי תישמר יכולתו להסתמך על ההתקשרויות שערך, ולכן ההכרה בזכות החרטה ובזכות ההשתחררות של הלקוח אינה יכולה להיות גורפת, ועליה לשקף איזון ראוי בין האינטרסים הלגיטימיים של הצרכן לאלו של העוסק.
במקרה זה ציין השופט כי המשיבה קבעה בחוזי ההתקשרות עם לקוחותיה הסדר חוזי המעניק זכות חרטה מצומצמת מאד – כיוון שבכל מקרה אין הלקוח רשאי לחזור בו מההתקשרות לאחר שהשתתף בשיעור הראשון – ושולל כמעט כליל את זכות ההשתחררות. זאת, שכן החוזה מחייב למשך כל תקופת ההתקשרות למעט במקרים חריגים שבהם נוצרת מניעה אובייקטיבית קשה מבחינת הלקוח. משכך, השאלה המשפטית המשותפת היא האם הסדר חוזי שכזה, על שני היבטיו, הוא פגום.
השופט הבהיר כי הכלל המקובל בדיני החוזים הוא שמרגע ההתקשרות עומדת לצדדים זכות חרטה רק במקרים שהוגדרו בחוק ובהסכם, ולכן סירובו של ספק להרחיב את קשת המצבים בהם תינתן זכות החרטה לא תהווה, במקרה הרגיל, תניה מקפחת. עם זאת, לכלל השולל הכרה בזכות חרטה שלא עוגנה בחוק או בחוזה עשויים להיות חריגים, לדוגמה כשמדובר בהוראה הסכמית א-סימטרית או בחוזה בעל השלכות מהותיות מאד מבחינת הלקוח. במקרה זה, ציין השופט גרוסקופף כי חוזה ההתקשרות של המשיבה שילב לא רק הגבלה משמעותית על זכות החרטה אלא גם שני מאפיינים נוספים: ראשית, בעבור חלק ניכר מהלקוחות השירות אותו מספקת המשיבה אינו מוכר ולכן הם נדרשים למעשה לרכוש "חתול בשק" ולהתחייב לשלם בעבור השירות עוד בטרם חוו אותו. שנית, ההתקשרות היא לתקופת זמן משמעותית היכולה להגיע לכדי 15 חודשים ואף מעבר לכך. זאת ועוד, במהלך תקופה ממושכת זו לא ניתנה ללקוח זכות השתחררות, עובדה המעצימה את חשיבותה של זכות החרטה מבחינת הלקוח. במצב דברים זה מתעוררת לדעת השופט השאלה האם איזון ראוי בין האינטרסים של הצדדים לא מחייב את המשיבה לאפשר ללקוח זכות חרטה לאחר תקופת התנסות מסוימת, שתאפשר לו לעמוד על טיב שירותיה ולהחליט אם הוא מעוניין להמשיך ולהיעזר בהם. עוד נקבע כי שיטת הלימוד בוול סטריט מקהה במידה לא מבוטלת את טענות המשיבה בדבר הסתמכות על ההתקשרויות שערכה, שכן ביטול ב"דקה ה-90" אינו צפוי לגרום לה את אותו נזק בהשוואה לקורס הנערך במתכונת קבוצתית.
אשר להעדר הכמעט מוחלט של זכות השתחררות, נקבע כי החוזה שבמחלוקת הוא אומנם חוזה לתקופה קצובה, אולם התקופה בה מדובר היא ארוכה יחסית בשים לב לטיב השירות. בנסיבות אלו, קבע בית המשפט כי קיימת אפשרות סבירה שימצא כי מניעת לקוח מלהשתחרר מההתקשרות, בכפוף לתשלום דמי ביטול סבירים לאחר התקופה המקובלת ללימוד רמת לימוד אחת (שלושה חודשים), ובוודאי שלאחר לימוד שתי רמות לימוד (שישה חודשים), היא תניה מקפחת בחוזה אחיד. עוד הוסיף בית המשפט כי ההצדקה שלא לכבול את הלקוח ליותר מיחידת לימוד אחת קיימת לכאורה ביתר שאת בשים לב לאופי הפרטני של הלימוד אצל המשיבה, שכן הפסקת הלימוד בתוכנית "וול סטריט" על ידי תלמיד א' אינה צפויה להוביל לפגיעה ברצף תכנית הלימוד של תלמיד ב'. לפיכך, החשש העיקרי של המשיבה הוא מהתדלדלות מספר התלמידים לאורך זמן, אלא שחשש זה אינו מצדיק כבילה מלאכותית של הלקוח לשירותיה זמן ניכר לאחר שחדל לחפוץ בהם. זאת ועוד, על פני הדברים נראה שככל שעניינה של וול סטריט בהגנה על האינטרסים הלגיטימיים שלה, באפשרותה לעשות כן באמצעות הסדרים פחות נוקשים מאשר שלילה מוחלטת של אפשרות הביטול של ההסכם. לסיכום נקודה זו, קבע בית המשפט כי קיימת אפשרות סבירה שההכרעה בשאלה המשפטית המשותפת, דהיינו האם נפל פגם בהוראה המגבילה את אפשרות הלקוחות להפסיק את ההתקשרות, תוכרע לטובת הקבוצה.
לקריאה נוספת, ראו:
בקרוב: סוף למנוי השנתי בחדר כושר – תמורת דמי ביטול של 100 שקל
העליון: נוסע המבקש לבטל כרטיסי טיסה ישלם דמי ביטול על כל כרטיס בנפרד
