ביהמ"ש דחה בקשה לביטול כתב אישום "מטעמים של צדק" נוכח פגמים בהתנהלות הפרקליטות, בהם שיהוי ניכר בהגשת כתב האישום. השופט מיכאל קרשן הבהיר כי אמנם נפל פגם חמור בכך שנמנע מהנאשם לנצל את זכותו לשימוע, אולם התרופה המידתית לכך היא הבאתו של הפגם בחשבון בקביעת העונש, אם יורשע הנאשם בהליך הוכחות
בית משפט השלום דחה בקשה לביטול כתב אישום "מטעמים של צדק", לאחר שהפרקליטות נמנעה מליידע את הנאשם בכך שתיק החקירה נגדו נסגר מחוסר אשמה על ידי המשטרה ונפתח בהמשך בעקבות ערר שהגיש המתלונן, כך שנמנע מהמבקש לנצל את זכותו לשימוע. השופט מיכאל קרשן קבע כי מדובר בפגם חמור, אולם הדרך לרפאו אינה דרך ביטול כתב האישום מטעמים של הגנה מן הצדק אלא במישור העונש, אם יורשע המבקש לאחר הליך הוכחות.
לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן
על פי כתב האישום, שייחס למבקש עבירה של קבלת דבר במרמה, היה המבקש במועדים הרלוונטיים בעליה של חברה בשם מגדלית, אשר חתמה בשנת 2011 על הסכם עם חברה אחרת בשם יעדים שיווק לפיו תספק יעדים למגדלית ציוד אריזה. בהסכם נקבע כי התמורה עבור הציוד תשולם בשלושה תשלומים שווים, ושניים מהם שולמו במועדם.
במעמד חתימת ההסכם מסר המבקש ליעדים שיק דחוי על סך של 443 אלף שקל וחתם ערבות אישית על גב השיק. אולם, כשבוע לפני מועד פירעונו, פנתה מנהלת החשבונות של מגדלית למזכירת המנכ"ל ביעדים וביקשה ממנה להחזיר את השיק, תוך הבטחה לתת שיק חלופי על אותו סכום ולאותו מועד פירעון. מזכירת יעדים סירבה לבקשה. כעבור יומיים פנה המבקש למזכירת יעדים וביקש ממנה להגיע למשרדו עם השיק, והבטיח לה לקבל שיק חלופי באותו מעמד. המזכירה הגיעה למשרד המבקש, אולם זה קרע חלק מהשיק וסירב להשיבו או לתת שיק חלופי כנגדו, אלא הציע שיק חלופי על סכום נמוך יותר מהתמורה המוסכמת. זאת, משום שלטענתו, הציוד שסיפקה יעדים היה פגום ולכן הוא זכאי לקיזוז עלויות הנזקים.
החקירה במקרה זה נוהלה על ידי משמר הגבול, אשר סגר את תיק החקירה מחוסר אשמה. ערר המתלוננים על ההחלטה התקבל על ידי פרקליטות המדינה, אשר קבעה כי ההחלטה ניתנה בחוסר סמכות. פרקליטות המחוז ביקשה השלמות חקירה, ולאחר שאלו בוצעו הוגש כתב האישום.
המבקש ביסס את בקשתו לביטול כתב האישום "מטעמים של צדק" על שלושה אדנים: העמדה לדין חריגה בשל סכסוך עובדתי, חקירה משטרתית פגומה וליקויים בהתנהלות הפרקליטות.
השופט מיכאל קרשן דחה את הבקשה וציין כי ביטול כתב אישום מכוח הגנה מן הצדק דורש, על פי הלכת בורוביץ (ע"פ 4855/02), עמידה במבחן תלת שלבי: על בית המשפט לזהות את הפגם שנפל בהליכים שננקטו במנותק משאלת חפותו או אשמתו של הנאשם, קיימת פגיעה מהותית בעקרונות של צדק והגינות משפטית בקיומו של ההליך ולא ניתן לרפא את הפגמים שנתגלו באמצעים מתונים ומידתיים יותר מאשר ביטולו של כתב האישום.
אין ראיות לקונספירציה
השופט קרשן דחה את טענת המבקש בדבר אכיפה בררנית וקבע כי לא הוצגו לבית המשפט ראיות כלשהן לסברתו של המבקש כי במקרים דומים אין המדינה נוקטת בהליכים פליליים. המשיבה אישרה אמנם כי לא נתקלה במקרים דומים, אולם אין הדבר מקים טענת הפליה. בכל מקרה, ציין השופט, לא נמצא פגם בעמדת המדינה לפיה העובדה כי הנאשם היה יכול לפעול באופן חוקי אינה מקימה לו הגנה מפני האשמה פלילית אם פעל באופן לא חוקי.
השופט התייחס לטענתו של המבקש כי נסיבות הטיפול בתלונה תמוהות ומעוררות חשד, בין היתר משום שהמשטרה חקרה את התלונה אף שמדובר בעניין אזרחי מובהק. עוד נטען כי ההחלטה לגנוז את התיק מחוסר אשמה הוסתרה מפני המבקש – אך לא מפני המתלונן שהגיש ערר על ההחלטה, וכי במשך 16 חודשים ממועד הגשת הערר לא התבצעה כל פעולת חקירה בתיק. בעניין זה ציין השופט כי המדינה הודתה כי הטיפול בתלונה במשטרה היה לקוי, אם כי לשיטתה, הליקוי המרכזי היה בכך שמג"ב סגרו את תיק החקירה בחוסר סמכות.
"לטעמי, רוב התמיהות עליהן הצביע המבקש אינן חורגות מעבר להשערות גרידא", כתב השופט בהחלטתו. "כך, למשל, העובדה כי התיק לא טופל עת ארוכה יכולה להיות מוסברת בשלל הסברים אחרים, טבעיים בהרבה מרמיזת המבקש כי המהלך היה מהלך מכוון שנועד להזיק לו. המבקש לא הציג בדל של ראיה קונקרטית לתמיכה בטענות הקונספירציה שהעלה נגד חקירת המשטרה, ובצדק גמור טענה המשיבה כי העובדה שמג"ב דווקא סגרה את תיק החקירה, ועוד מחוסר אשמה, אינה תומכת בטענת המבקש. גם החלטת המבקש לא לפנות למח"ש מלמדת משהו על הרצינות שהוא עצמו ייחס לטענותיו".
השופט קבע עם זאת כי טיפול הפרקליטות בתיק זה היה אכן איטי. ההחלטה על הגשת כתב האישום לאחר שחזר התיק ממחלקת עררים בפרקליטות המדינה השתהתה (אם כי, ככל הנראה, לא שיהוי בן 16 חודשים). פגמים אלה, יחד עם משכו של הליך הערר על החלטת המשטרה לסגור את התיק בחוסר סמכות, הביאו לכך שהמבקש צפוי לנהל את משפטו תקופה ארוכה למדי, למעלה מארבע שנים, לאחר התקופה שבה על פי הנטען בוצע המעשה הפלילי. השופט הבהיר כי אין ספק שקיימות נסיבות שבהן שיהוי כבד בהגשת כתב האישום, אשר גרם נזק ממשי ומהותי ליכולתו של נאשם להתגונן, יביא לביטול כתב האישום. עם זאת, הודגש, אין להפוך את ההגנה מן הצדק למכשיר לקיצור תקופת ההתיישנות הקבועה בחוק, ויש להקפיד על כך שתיוותר מכשיר להגשמת עקרונות של הגינות וצדק.
"בענייננו שלנו המבקש לא הצביע על פגיעה כלשהי בהגנתו כתוצאה מהשיהוי בהגשת כתב האישום. ההפך הוא הנכון. המבקש טען במפגיע כי כתב האישום עוסק באירוע פשוט", העיר השופט קרשן. "הנה כי כן, קשה לראות כיצד פגם השיהוי במקרה דנן יגרום לכך שניהול ההליך נגד המבקש יפגע בעקרונות של צדק והגינות משפטית, ודין הטענה בעניין זה להידחות".
שלילת מידע מהותי
לצד האמור לעיל, קבע השופט כי פגם אחד מאלה שציין המבקש נראה חמור מהיתר, ולא נמצאה תשובה משכנעת לגביו בתגובת המדינה. "כוונתי לטענת המבקש כי לוּ היה יודע שמכתב היידוע נשלח אליו מהפרקליטות לאחר שהתיק כבר נסגר על ידי המשטרה ונפתח מחדש בערר, היה מנצל את זכותו לשימוע... ראיתי בעניין בודד זה לקבל את עמדת המבקש".
השופט הבהיר כי ההחלטה לנהל הליך של שימוע כרוכה בהוצאת משאבים, ואין היא נטולת חסרונות וסכנות. במקרים רבים חושף החשוד במסגרת הליך זה את קו הגנתו לפני הגורמים המנהלים את התיק הפלילי בשלב מוקדם בו הוא אינו חייב לעשות כן, וכך שולל מעצמו יתרונות טקטיים לגיטימיים. כדי לקבל החלטה מושכלת האם לנהל הליך של שימוע צריך החשוד להיות חשוף למידע מהותי העשוי לסייע לו בקבלת ההחלטה.
"ברור כי, ברגיל, המדינה אינה חייבת לספק לחשוד, במסגרת הליך היידוע (להבדיל מהליך השימוע) כל מידע מעבר לעובדה כי בכוונתה להגיש נגדו כתב אישום. אך ההליך בו עסקינן לא היה הליך רגיל", הדגיש השופט. "לטובתם של העוסקים בדבר בפרקליטות אניח כי בזמן אמת לא היו ערים לכך שהמבקש אינו מודע לעצם קיומם של החלטה מוקדמת בדבר גניזת התיק והליך הערר, אבל ברור שאלה נתונים מהותיים שבהחלט היו יכולים לשנות את החלטת המבקש לא לנהל הליך של שימוע. סבורני כי שלילת המידע המהותי הזה מן המבקש היא פגם מהותי שנפל בהליכים שננקטו בעניינו. בכל הכבוד למדינה, העובדה כי אי הידיעה של המבקש מנעה ממנו טענה של הסתמכות היא טענה נכונה, אבל אין בכך שנשלל קיומו של פגם אחד כדי להצביע על תוקפו והשפעתו של פגם אחר".
השופט הוסיף כי גם קיומו של ההליך הפלילי, חרף הפגם, יוצר פגיעה מהותית בעקרונות של צדק והגינות משפטית. עם זאת, התרופה המידתית במקרה זה אינה ביטול כתב האישום אלא הבאתו של הפגם בחשבון במישור העונש, אם יורשע הנאשם בהליך הוכחות. זאת, בין היתר משום שמלכתחילה המדינה לא הייתה חייבת במקרה זה לשלוח מכתב יידוע, שכן מדובר בעבירת עוון, וכן נוכח דחיית סברת המבקש כי אין אינטרס ציבורי בניהול ההליך הפלילי נגדו.
לקריאה נוספת, ראו:
נתונים סטטיסטיים ומסמכים לצורך ביסוס טענת אכיפה בררנית אינם חומר חקירה
תקדים: זוכו מעבירות בנייה בגלל ששכניהם בנו קומות בשתיקת העירייה
בוטל כתב אישום על מכירת אלכוהול לקטין בגין פגמים בהפעלת "סוכן מדיח"
נאשם זוכה מפגיעה בערך טבע מוגן – החוק לא נאכף באותה מידה כלפי נשים
