עובד לשעבר בחברת ויזה כ.א.ל. שפוטר לטענתו באופן משפיל ומזלזל טען כי הוא סובל מאז ממצוקה נפשית ולא חזר למעגל העבודה. ביה"ד הארצי קבע כי די היה בעובדות שאינן שנויות במחלוקת כדי לעורר לפחות את הספק הנדרש שיש בו כדי להצדיק מינוי מומחה רפואי, שיבחן את הקשר הסיבתי בין מצבו הנפשי לפיטורים
ביה"ד הארצי לעבודה קיבל ערעור שהגיש עובד לשעבר והחזיר את העניין לבית הדין האזורי על מנת שימנה מומחה רפואי שיחווה את דעתו בשאלת הקשר הסיבתי בין אירוע הפיטורים לבין מצבו הנפשי של המערער, לצורך הכרה בפיטורים כתאונת עבודה כמשמעה בחוק הביטוח הלאומי.
לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן
המערער עבד במשך חמש שנים כאיש תקשורת באגף טכנולוגיות עסקיות בחברת ויזה כ.א.ל, עד לפיטוריו מחמת צמצומים. לאחר מכן, ובמשך שלוש שנים עבד בתפקיד דומה בבנק דיסקונט. ב-2006 חזר המערער לעבוד בויזה כ.א.ל, בעקבות פניה שנעשתה אליו מטעמה. אולם, כשנתיים לאחר מכן הוא פוטר מעבודתו בשל חוסר שביעות רצון מתפקודו.
החל ממועד הפיטורים ועד למועד בירור התביעה בבית הדין האזורי לעבודה במרץ 2014, כשש שנים לאחר מכן, לא שב המערער למעגל העבודה. רופא פסיכיאטר שבדק את המערער בנובמבר 2010 ציין כי הוא נמצא במצוקה נפשית במשך שנים, סובל ממצב רוח ירוד, נדודי שינה, חוסר תיאבון וירידה במשקל וחוסר תפקוד, ובשנים האחרונות לא מסוגל לעבוד.
בבית הדין האזורי טען המערער כי הוא פוטר מעבודתו באופן משפיל ומזלזל וכי פיטוריו לוו במסכת פעולות אגרסיביות ומשפילות מצד מנהליו, לצורך "הכשרת הקרקע" לפיטורים. המערער העיד כי "שני המנהלים ישבו מולי וצחקו עלי בפני, בעיקר נוכח תגובתי ההמומה. הם נהגו בזלזול ולא נתנו לי הסברים על סיבת פיטורי, אלא רק לעגו לתגובתי ונראה כי הם ממש נהנים מכך".
בית הדין האזורי דחה את תביעתו של המערער בנימוק שאין לראות באירוע הפיטורים "אירוע מיוחד". בין היתר צוין כי המערער פנה לראשונה לקבלת טיפול רפואי רק שנתיים וחצי לאחר הפיטורים וכי מדובר בשיהוי ניכר שיש בו כדי לנתק את הקשר הסיבתי בין האירוע לבין מצבו הנפשי של המערער. המערער לא הביא ראיה לכך ששיחת הפיטורים היתה חריגה ואיש מעובדי החברה לא הובא להעיד על יחס משפיל כלפיו.
בית הדין הארצי לעבודה קיבל את הערעור שהגיש המערער במובן זה שעניינו יוחזר לבית הדין האזורי על מנת שימנה מומחה רפואי שיחווה את דעתו בשאלת הקשר הסיבתי שבין אירוע הפיטורים מ-2008 לבין מצבו הנפשי של המערער.
השופטת נטע רות ציינה כי על מנת שתוכר פגיעה נפשית כ"תאונת עבודה" כמשמעה בחוק, על המבוטח להוכיח תחילה כי התרחש אירוע אובייקטיבי מיוחד בעבודתו, "הקשור לעבודה שניתן לאיתור בזמן ובמקום"; כי מדובר באירוע מיוחד לגביו של דחק נפשי בלתי רגיל, אשר נגרם לו בשל אותו אירוע וכי הקשר הסיבתי שבין האירוע לבין הדחק הנפשי האמור מוערך בסבירות העולה על 50%. עוד הובהר כי די בהוכחת "אירוע מיוחד" היוצא מגדר שגרת העבודה הרגילה וכי לא נדרשת הוכחתו של אירוע חריג.
אשר לאופן ההערכה הראשונה של סיווג האירוע כאירוע מיוחד, וזאת טרם מינויו של מומחה רפואי, נקבע בפסיקה כי אותו דחק נפשי בלתי רגיל אצל התובע צריך להיקבע קודם כל סובייקטיבית לגבי התובע עצמו, כלומר יש לקבוע כיצד השפיע עליו האירוע בעבודה ולא כיצד ראוי היה שאותו אירוע בעבודה ישפיע עליו. עוד נפסק כי די להביא ראשית ראיה לכך שאירע בעבודה אירוע שניתן לראותו ככזה הכרוך במאמץ מיוחד, נפשי או גופני. על כן, סיווג האירוע כאירוע מיוחד בשלב הראשונה מצריך את קיומם של שני תנאים מצטברים כמותיים באופיים – האחד בעל אופי אובייקטיבי, המחייב קיומה של חריגה, ולו במידה מסוימת, משגרת העבודה הרגילה, והשני בעל אופי סובייקטיבי, המחייב קיומה של השפעה נפשית אפשרית על האירוע ועל המבוטח הספציפי.
עם זאת, הבהירה השופטת רות, נוכח ההכרה במגבלותיה של יכולת ההערכה הראשונית הנוגעת למידת החריגות או הייחוד של האירוע, בהיבט האובייקטיבי והסובייקטיבי כאחד, יש ללכת בנתיב המוביל למינוי מומחה רפואי חלף הדחייה של התביעה על הסף.
במקרה זה, קבעה השופטת, "משלא היתה למעשה מחלוקת על כך שהמערער פוטר מעבודתו בשל חוסר שביעות רצון מתפקודו, וזאת לאחר כעשר שנות עבודה רצופות, מתוכן חמש שנות עבודה בחברה – הרי שנראה כי בכך העפילה התשתית העובדתית שהניח המערער מעבר לרף הנדרש לצורך עמידה בתנאי האובייקטיבי הנוגע לחריגות האירוע. זאת, אף אם נקבל את עמדת המשיב לפיה אין די בפיטורים כשלעצמם, בהיעדר התייחסות לנסיבותיהם, כדי לענות על תנאי זה".
אשר לתנאי הסובייקטיבי, צוין כי אין חולק על כך שמאז הפיטורים ולפחות עד לבירור התביעה בבית הדין האזורי, המערער לא שב למעגל העבודה ולא עבד באופן סדיר, וכי הוא התלונן על דחק נפשי כבר באוגוסט 2008, אף שלא קשר אותו לפיטוריו.
השופטת רות קבעה כי אף אם נצא מתוך הנחה כי בית הדין האזורי דחה את גרסת המערער בנוגע לאופייה המשפיל של שיחת הפיטורים ולסיבה לשיהוי בפניה לקבלת טיפול רפואי, נראה כי די היה בעובדות שאינן שנויות במחלוקת, הנוגעות לנסיבות ולסיבות הפיטורים, כדי לעורר לפחות את הספק הנדרש באשר לסיווג האירוע כאירוע מיוחד – ספק שיש בו להצדיק מינוי מומחה רפואי.
הנשיא יגאל פליטמן הצטרף למסקנתה של השופטת רות וציין כי ההכרה בלקות נפשית כתאונה בעבודה צריכה להיבחן על פי המבחנים המקובלים לתאונת עבודה, דהיינו – אירוע חיצוני, נזק וקשר סיבתי ביניהם. במקרה זה, קבע פליטמן, מן הראוי ששאלת הקשר הסיבתי בין אירוע הפיטורים ובין הלקות הנפשית הנטענת תיבחן על ידי מומחה רפואי שישיב על השאלות המקובלות בנסיבות העניין.
לקריאה נוספת, ראו:
תאונת עבודה? עובד בנק דיסקונט התבקש לספור ידנית מיליארד וחצי שקל והשתגע
עובד שהתפטר לאחר שצולם במשך שנים ללא ידיעתו זכאי לפיצויי פיטורים
