ביהמ"ש קבע כי התפוסים הם לכאורה תוצרי עבירה ומשכך אין מקום לאפשר למבקש לנצלם למטרות פרטיות. השופט בני שגיא מתח ביקורת על הסנגוריה הציבורית שהצטרפה לבקשה ודחה על הסף את טענתה כי ייצוג נאשם על ידה, במקום על ידי עורך דין פרטי שיבחר, יפגע ביכולתו להילחם על חפותו: "ספק בעיני אם נכון היה שדווקא הסניגוריה הציבורית תעלה טיעון זה"
בית המשפט המחוזי דחה בקשת נאשם לשחרור רכוש וכסף שנתפס ומוחזק מכוח צווים זמניים עד להכרעה בבקשת חילוט שהגישה המדינה, על מנת שיוכל לשכור את שירותיו של עורך דין פרטי. השופט בני שגיא קבע כי התפוסים הם לכאורה תוצרי עבירה ומשכן אין מקום לאפשר למבקש לנצלם למטרות פרטיות. השופט דחה על הסף את הטענה לפגיעה בחזקת החפות והדגיש כי חזקה על הסנגוריה הציבורית כי היא עושה את מלאכתה נאמנה, ללא קשר לשאלה אם המינוי "נכפה" עליה וללא קשר למיהותו של הנאשם או למורכבותו הצפויה של המשפט.
לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן
ביולי 2015 הוגש נגד המבקש כתב אישום המייחס לו, בין היתר, עבירות מס, מרמה והלבנת הון, באמצעות מערכת שניהל הנאשם, על פי הנטען, ועיקרה שימוש בחברות שונות, הסוואת מעורבותו בפעילות כלכלית מגוונת, הוצאת חשבוניות פיקטיביות וביצוע פעולות ברכוש אסור, בהיקף העולה על 66 מיליון שקל.
במסגרת הליכי המעצר שהתנהלו בתיק, הסכום סנגורו דאז של המבקש, עו"ד שמואל קליין, לקיומן של ראיות לכאורה, ובסופו של דבר הורה בית המשפט על מעצרו של המבקש בפיקוח אלקטרוני, בצירוף לתנאי ערובה נוספים. לאחר מתן ההחלטה, החל המבקש לייצג את עצמו בהליכי המעצר.
במהלך חקירת החשדות נגד המבקש, נתפסו על ידי רשות המסים רכוש ונכסים אשר נטען כי הם שייכים לו, בבעלות מלאה או חלקית. בין היתר, נתפסו סכומי כסף המסתכמים ב-90 אלף שקל בשני חשבונות בנק, שתי מכוניות מסוג ריינג' רובר, שני שטחים חקלאיים ברמת השרון שעליהם רשומה הערת אזהרה לטובת המבקש, סירה שערכה נאמד ב-308 אלף שקל, וכן שעונים ותכשיטים ששווים נאמד ב-220 אלף שקל.
המבקש עתר לבית המשפט בבקשה להורות על שחרור חלק מהרכוש והכסף שנתפס, על מנת שיעלה בידו לשכור את שירותיו של עורך דין פרטי. הסנגוריה הציבורית ביקשה להצטרף להליך כמבקשת נוספת, ועתרה מנימוקיה שלה לשחרר חלק מהרכוש התפוס למבקש.
לטענת המבקש, תפיסת הרכוש על ידי המשיבה מונעת ממנו להתנהל באופן סביר מבחינה כלכלית ולדאוג להגנתו באמצעות שכירת עורך דין פרטי. המבקש העריך את שווים של נכסי המקרקעין "בסביבות 42 מיליון שקל", והציע כי אלו יוחזקו וכי יתאפשר לו למכור את השעון שלו, את הטבעת של אשתו ואת הסירה שיש לו בכינרת. במסמך השלמת הטיעונים בכתב שהגיש לאחר הדיון, כבר נטען כי נכסי המקרקעין כבר שווים כ-512 מיליון שקל.
עו"ד ד"ר אלקנה לייסט, הסניגור הציבורי המחוזי, טען כי אין להטיל על הסנגוריה הציבורית את מלאכת ייצוגו של אדם בעל ממון כמו המבקש. "הסנגוריה הציבורית לא הוקמה כדי להגן על אנשים שיש להם 40 מיליון שקל שעכשיו מוקפאים, ואפשר בסופו של דבר לשחרר חלק קטן מכסף זה כדי שייצגו את עצמם", אמר עו"ד לייסט.
עוד נטען כי זכותו של אדם לבחור את מייצגו נגזרת מזכות הייצוג ויש לפעול להגשמתה ולהותיר בידי אדם שיש לו את האמצעים לכך לקבל ייצוג כרצונו, בדיוק כפי שיש להותיר בידיו אמצעי מחייה בסיסיים. במקרה זה, כך נטען, יש בתפיסת הרכוש כדי להוביל לפגיעה בלתי מידתית במבקש, כמו גם בחזקת החפות, שכן "שלילת יכולתו של הנאשם לבחור לו סניגור כרצונו, יכולת שהייתה לו ללא הצו, פוגעת באופן ישיר ביכולת להוכיח את החפות, ועל כן פגיעתה בהליך ההוגן קשה יותר".
השופט בני שגיא דחה את הבקשה וקבע כי התפוסים הם לכאורה תוצרי עבירה, רכושו של הציבור אשר נגזל על ידי המבקש, ומשכך אין מקום לאפשר לו לנצל כספים אלה למטרות פרטיות, בוודאי כאשר קיים בחוק הסדר הכולל פתרון ראוי לסיטואציה של חוסר יכולת כלכלית – ייצוג על ידי הסנגוריה הציבורית.
השופט ציין כי הפער העצום בין סכום הרכוש האסור לפוטנציאל הכלכלי של הרכוש התפוס מייתר לכאורה את הצורך לדון בטענת הסנגוריה לקיומו של "כפל חילוט", כן ממילא שוויו של הרכוש התפוס אינו מתקרב ולו למחצית מפוטנציאל החילוט.
עוד צוין כי הליך החילוט משרת שתי תכליות – תכלת הרתעתית, במטרה למנוע מצב שבו יצא חוטא נשכר ממעשה העבירה ועל מנת לפגוע בתמריץ העיקרי לביצוע העבירה ובבסיס המימון של העבריין, והשנייה – בעלת אופי קנייני, במטרה לחלץ מידיו של העבריין רכוש שאינו שייך לו ואינו מוחזק על ידו כדין משהושג בעבירה.
השופט הבהיר כי זכות הייצוג והאינטרס למנוע בזבוז כספי ציבור המשמשים למימון פעילות הסנגוריה הציבורית נסוגים מפני האינטרסים העומדים ביסוד הליך החילוט. "אין חולק כי לכל אדם זכות לבחור את בעל המקצוע המעניק לו שירותים מקצועיים, אלא שזכות זאת רלוונטית במקרים בהם נעשה שימוש בכספים כשרים לצורך שכירת אותם שירותים", כתב השופט שגיא. "באותם מקרים בהם ידו של אדם אינה משגת לשכור שירותיו של עורך דין פרטי, בין אם נוכח חסרון כיס 'זמני' ובין אם נוכח חסרון כיס 'קבוע', מוטלת משימת הייצוג על כתפיה של הסניגוריה הציבורית".
השופט דחה על הסף את טיעוני הסנגוריה הציבורית לפיהם דחיית הבקשה תוביל לפגיעה ביכולתו של המבקש להוכיח את חפותו. "הייצוג המוענק על ידי הסנגוריה הציבורית לנאשמים בהליך פלילי הוא ייצור מקצועי, ואין כל פער, גם במישור המושגי וגם במישור ההתנהלות באולמות בתי המשפט, בין ייצוג פרטי לייצוג מטעם הסניגוריה הציבורית", הדגיש השופט. "חזקה על הסניגוריה הציבורית, וזאת הנחת היסוד, כי בכל תיק ותיק היא עושה את מלאכתה נאמנה, ללא קשר לשאלה האם המינוי 'נכפה' עליה, ללא קשר למיהותו של הנאשם וללא קשר למורכבותו הצפויה של המשפט. מטעמים אלה, אינני רואה כיצד ייצוג נאשם כלשהו על ידי הסניגוריה הציבורית יפגע ביכולתו להילחם על חפותו וספק בעיני אם נכון היה שדווקא הסניגוריה הציבורית תעלה טיעון זה".
עוד הבהיר השופט שגיא כי הרצון למנוע בזבוז כספי ציבור הוא אכן מטרה חשובה, אלא שאין בה כדי להשפיע על מערך האיזונים, וממילא גם מטרת החילוט היא השבת הכסף לידי הציבור.
בשולי הדברים העיר השופט כי היעתרות לבקשת המבקשים לשחרור כספים מעוררת קושי גם בהיבטים יישומיים הנוגעים לשכר טרחת עורך דין פרטי. "האם היה מקום להגביל הסכום? כיצד ייקבע מהו תמחור סביר? מה היה דינו של נאשם בנסיבות דומות שנתפס בעניינו רכוש בסכומים פחותים בהרבה והוא מבקש לשחרר את כל הסכום לטובת ייצוג פרטי? וכיו"ב. השופט הבהיר כי לאור מסקנותיו לעיל אין מקום לדון בשאלות אלה, אלא שלא ניתן להתעלם מהקושי שהסוגיה מציבה", סיכם השופט.
לקריאה נוספת, ראו:
העליון: כאשר שתי עבירות בוצעו ע"י אותו אדם באותו רכוש אין לחלט סכומים בכפל
אמצעי לחץ: הצעת חוק תסמיך את רשות המיסים לחלט כספים ורכוש של מעלימי מס
