ביהמ"ש דחה את התביעה נגד HOT ונגד קודה תקשורת וקבע כי בני משפחתו של התובע הופיעו בצילומים למשך שניות בודדות וכי לא מדובר בצילום שנעשה ברשות היחיד ונוגע לצנעת חייו של אדם. עוד נקבע כי שיבוץ שני קטעי הווידאו נעשה לצורך המחשת המסרים ובתום לב, והדברים לא נערכו או עוותו בכתבה באופן מגמתי או באופן החורג מסטנדרט עיתונאי מקובל
בית משפט השלום דחה במלואה תביעה שהגיש אזרח בדואי נגד חברת HOT בגין שיבוץ צילומים מחתונתו במסגרת כתבה ששודרה בתכנית חדשות שעסקה בתופעת הנשק הלא חוקי במגזר. בתוך כך דחה בית המשפט את הטענות ללשון הרע ופגיעה בפרטיות וקבע כי בני משפחתו של התובע הופיעו בצילומים למשך שניות בודדות וכי לא דובר בצילום שנעשה ברשות היחיד ונוגע לצנעת חייו של אדם. כמו כן, התובע לא הוכיח כי הבעלות בזכויות היוצרים בסרט החתונה היא שלו ולא הראה כי הנתבעות התרשלו כלפיו.
לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן
התובע משתייך לשבט אבו עג'אג' הבדואי והוא נצר למשפחה ידועה במגזר. במהלך חודש מאי 2012 שודרה ב-HOT התכנית "חדר החדשות" בהפקתה של הנתבעת 2, חברת "קודה תקשורת". במסגרת התכנית, שודרה בין היתר כתבה שעסקה בתופעת החזקת נשק לא חוקי במגזר הבדואי, ובה תוארו קרבות חמושים בין משפחות ביישוב ערערה כחלק מדיון ביקורתי שנערך ביחס להתנהלות המגזר בעניין זה. במסגרת הכתבה, שובצו צילומים מחתונתו של התובע שנערכה בסוף שנות התשעים, בה נראה אביו המנוח כשהוא יוצא מרכב מפואר יחד עם מספר מצומצם של חברים ובני משפחה, כשמיד לאחר מכן נשמע ברקע צרור יריות שהבהילו את הנוכחים במקום. הצילומים האמורים לא הציגו את מקור הירי, אך ניתן לראות את הבעת פניו של האב כשהוא מביט לצדדים כדי לגלות את מקור הירי, תוך הרמת ידיו באוויר, וכמי שנראה מיואש ומאוכזב. קטע נוסף ששולב בכתבה הציג כמה מקרוביו של התובע במהלך החתונה כשהם מבוהלים ממשמע צרור היריות.
לשון הרע משתמע
התובע עתר לחייב את HOT ואת קודה תקשורת לפצותו בסך של 150 אלף שקל בעילות של לשון הרע, פגיעה בפרטיות, הפרת זכויות יוצרים ורשלנות. לטענתו, הנתבעות עשו שימוש בצילומים האמורים ללא אישורו ותוך הוצאתם מהקשרם, באופן בו התובע ומשפחתו נחזו כמי שמשתייכים לתופעה השלילית שנדונה בכתבה. עוד ציין התובע כי אביו המנוח היה אדם מכובד ומוכר שעסק בעיקר בקידום החברה הבדואית ואף כיהן בתפקידים ציבוריים רבים, וקשירת שמו של אביו בפעילות מעין זו מהווה פגיעה בכבודו ובשמו הטוב.
השופטת רונית פינצ'וק אלט דחתה את התביעה וציינה כי התובע למעשה טוען ללשון הרע "משתמע" שכן עיון בקטעי הווידאו מתוך חתונתו ושובצו בכתבה מעלה כי הוא כלל לא נראה בהם. התובע כרך בצוותא בינו ובין בני משפחתו ובתוך כך אף טען באופן לאקוני לפגיעה בכבודו ובשמו הטוב של אביו המנוח. לגופו של עניין סברה השופטת כי ניתן לקבל את הטענה לפיה הצגת קטע הווידיאו של האב במסגרת כתבה בנושא תופעת החזקת נשק ושימוש בלתי חוקי בו במגזר הבדואי, ככזו הנכנסת לגדר לשון הרע שיש לה פוטנציאל להשפיל ולבזות.
אשר לתחולתן של הגנות החוק, קבעה השופטת כי צפייה בקטע הווידיאו מהחתונה ששובץ בכתבה מעלה כי שומעים בבירור קולות דריכת נשק וכן את קולות הירי שהתבצע על רקע הגעת אביו המנוח של התובע לאירוע. לפיכך, ומשהתובע לא הוכיח כי היריות הגיעו ממקור אחר, עמדו הנתבעות בנטל להוכיח את האמת בפרסום. גם תגובתו של האב המנוח בקטע הווידיאו כמי שמופתע נוכח האירוע, תומכת בכך שהיריות אירעו במתחם החתונה. בכל הנוגע לעניין הציבורי בפרסום, סברה השופטת כי מדובר בכתבה שבמרכזה הועמד נושא בעל חשיבות ציבורית לא מבוטלת – החזקה ושימוש בלתי חוקי בנשק במגזר הבדואי, וזאת נוכח ההשלכות על הציבור הספציפי והציבור הכללי. משכך, נקבע כי הנתבעות עמדו בנטל להוכיח את הגנת אמת בפרסום. כן נקבע כי בנסיבות העניין הצילום לא היה לצרכי הוספת "צבע" לכתבה, אלא הוא היה רלוונטי לכתבה ולרוח הדברים. בנוסף, התובע עצמו כלל לא הופיע בצילום שבכתב, ואף אביו הופיע לשניות בודדות, ועל כן לא נגרמה לו או למשפחתו כל פגיעה.
עוד נקבע כי התנהלות הנתבעות חוסה תחת הגנת תום הלב, בין היתר משום שמתקיימים בה חובה חוקית, מוסרית או חברתית לעשות את הפרסום. מעדותו של הכתב שנשלח לסקר את הנושא עלה כי שיבוץ שני קטעי הווידאו בכתבה נעשה לצורכי המחשת המסרים ובתום לב, ולא נמצא כי עריכת הכתבה נעשתה באופן מגמתי, מניפולטיבי ומסולף עד כדי עיוות הדברים ובאופן החורג מסטנדרט עיתונאי מקובל, מה גם שצוין כי מדובר בקטעי ארכיון. כן לא ניתן להתעלם גם ממשכם הקצר של קטעי וידיאו אלו, העומדים על שניות בודדות.
אירוע רב משתתפים, בשטח פתוח
עוד ציינה השופטת פינצ'וק אלט כי לפי סעיף 5 לחוק, פרסום לשון הרע על אדם אחרי מותו לא יהווה עילה לתובענה אזרחית או לקובלנה. לפיכך, ומשהטענה בדבר פגיעה בכבוד האב המנוח הועלתה במסגרת כתב התביעה באופן אגבי וללא כל ביסוס, הגיעה השופטת למסקנה כי יש לדחות טענות אלו. אשר לפגיעה במשפחתו ובשבטו של התובע, נקבע כי אמנם עומדת לו הזכות לתבוע בגין פגיעה בשמו הטוב גם אם זו נגרמה בעקבות פרסום דברים ביחס לקבוצה שעמה הוא נמנה, אולם במישור ההכרה באינטרס להגן על שם הקבוצה או השבט, לתובע לא נתונה האפשרות לנקוט בהליך בגין פגיעה בשם אלו. בעניין זה לא מצא בית המשפט כי האדם הסביר יסבור שהדברים שיוחסו לקבוצה מתייחסים לתובע ומשכך אין להכיר בקיומה של הפגיעה הנטענת בשמו הטוב.
השופטת הבהירה עוד כי הנתבעות לא הוכיחו כי התובע או אביו המנוח נתנו את הסכמתם לעשיית שימוש בסרטון החתונה לצורך שיבוץ קטעים ממנו במסגרת הכתבה. עם זאת, השימוש בצילום אינו מהווה פגיעה בפרטיות שכן לא מדובר באירוע המתקיים ברשות היחיד, אלא באירוע בסדר גודל משמעותי שהתקיים בשטח פתוח ללא גידור או אבטחה ונכחו בו כאלף אורחים. בעניין זה צוין כי המונח "צנעת חייו" של אדם פורש בפסיקה כעניינים הנוגעים לליבת פרטיותו של אדם, אך משהתובע כלל לא נראה בסרטונים ששובצו ואלו לא התקיימו ברשות היחיד – אין המקרה עולה בגדר חלופה זו. עוד הובהר כי קיום חתונה של פלוני שלא פעל כדי שחתונתו תערך באופן המתכנס פנימה אל ד' אמותיו אלא במקום שנחזה להיות מקום ציבורי, לאו דווקא ייכנס לגדר העניינים של צנעת חייו של אדם.
לבסוף נקבע כי התובע לא הוכיח שהבעלות בזכויות היוצרים בסרט החתונה היא שלו וכן לא הוכיח כי פרסום או מסירת הסרטונים נעשתה בניגוד להסכמתו. כמו כן, התובע לא הוכיח כי נעשתה פגיעה בפרטיותו ופגיעה ביחס למגזר הבדואי. כן נדחתה התביעה בעילת הרשלנות, שכן לא מתקיימים שני היסודות העיקריים – נזק וקשר סיבתי – שבלעדיהם העוולה אינה מתגבשת.
לקריאה נוספת, ראו:
פרסום תמונת עורך דין כשהוא מנמנם אינו מהווה פרסום לשון הרע
העליון: פרסום הדמיה ממוחשבת של פנים ביתו של אדם עלול להוות פגיעה בפרטיות
