ביהמ"ש קבע כי אף שמדובר בעניין מקצועי, הנסיבות החריגות המתוארות וסד הזמנים מצדיקים התערבות בהחלטת אגף השיקום שלא לאשר את החלפת התותבת של העותר בתותבת סמביונית חדישה שטרם נבדקה או אושרה לשימוש בישראל. עוד נקבע כי אף שלפסיקה זו ייתכנו השלכות רוחב, יש לתת להן את המשקל המתאים בין כלל השיקולים, בהם גילו של העותר והשיפור הניכר באיכות חייו
בית המשפט לעניינים מנהליים קיבל את עתירתו של נכה צה"ל הסובל מפגיעות בשתי רגליו נגד החלטת אגף השיקום במשרד הביטחון שלא לאשר לו להחליף את התותבת המשמשת אותו בתותבת סמביונית חדישה שטרם נבדקה או אושרה לשימוש בישראל. השופטת ורדה מרוז קבעה כי מתקיימות נסיבות חריגות המטות את הכף לטובת העותר, בהתחשב בשיפור הניכר באיכות חייו ובעיתוי המתאים שנוצר לו להחלפתה. כן נקבע כי אישור התותבת לעותר על רקע הנסיבות המיוחדות אינו מהווה חריגה קיצונית נוכח המגמה הקיימת להכניס טכנולוגיה זו או דומה לה לשימוש ועל יסוד ההנחה כי זו תאושר בסופו של דבר.
לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן
העותר נפצע בשתי רגליו במלחמת יום הכיפורים. רגלו השמאלית נקטעה עד מעל הברך והוא הוכר כנכה צה"ל בשיעור של 100%. לאורך השנים הותאמו לעותר תותבות רגל שהורכבו משלושה חלקים נפרדים (בית גדם, ברך וכף רגל) וכיום מצויה בשימושו ברך ממוחשבת, מוט חיבור וכף רגל מכנית.
בשל צורך רפואי שמקורו בגדם בעייתי, אושרו לעותר במהלך השנים התקנות בית גדם בארה"ב אצל פרוטזיסט, וכן אושרה לו החלפת כף רגל בשל סיום תקופת האחריות. במהלך שהותו בארה"ב, נחשף העותר לתותבת חדישה, סמביונית ובעלת טכנולוגיה מתקדמת, העשויה מקשה אחת – ברך וכף רגל – אשר מערכת ממוחשבת מפעילה את שני חלקיה בהתאמה. התותבת מיוצרת על ידי חברת OSSUR, יצרנית מוכרת המייצרת את הברך שבשימושו של העותר, ומשרד הביטחון אף רוכש ממנה אביזרים שונים לשימוש נכי צה"ל.
לאחר שהתותבת הושאלה לעותר למספר ימי ניסיון, נמצא כי זו היטיבה את תפקודו והקלה במידה ניכרת על העומס הרב שבו נושאת רגלו השנייה. לתחושת העותר, השימוש בתותבת שיפר עבורו את היציבה וההליכה בהשוואה לתותבות שהיו בשימושו קודם לכן, כאשר כאביו בגדם, ברגל השנייה ובגב פחתו במידה ניכרת היות והטכנולוגיה שבאמצעותה היא מופעלת מפחיתה מהמאמץ הפיזי הנדרש להפעלתה. מיד לאחר שניסה את התותבת פנה העותר לאגף השיקום במשרד הביטחון בבקשה לאשרה לשימושו חלף התותבת הקיימת, אך בקשתו נדחתה בנימוק שהתותבת החדשה אינה מצויה בשימוש נכי צה"ל, וממילא לא נבדקה או נבחנה על ידי גוף מקצועי מוסמך.
בעתירה שהגיש טען העותר כי ההחלטה האמורה לוקה בחוסר סבירות ומתעלמת מצרכיו, והוסיף כי על אגף השיקום במשרד הביטחון מוטלת חובה לאשר טכנולוגיות חדשות שמיטיבות עם נכים ומשפרות את איכות חייהם. המשיבים מאידך טענו כי הסוגיה המונחת ביסוד העתירה היא מקצועית ומצויה בתחום מומחיותם ובגדר שיקול דעתם, ומשכך אל לו לבית המשפט להיכנס בנעליהם ולהתערב בה.
השופטת ורדה מרוז קיבלה את העתירה וציינה כי תכליתו של חוק הנכים היא להטיב עם אדם אשר נפגע בשירותו הצבאי למען בטחונה של המדינה, ובהתאם לכך על מלאכת הפרשנות של חוקי הנכים להיעשות מתוך מגמה מרחיבה ומתוך רצון להיטיב עם אוכלוסיית הנכים בכלל ועם נכי צה"ל בפרט.
השופטת הוסיפה כי ממסמכי המשיבים אין ספק כי העותר סובל מנכות קשה, כאשר לא רק שרגלו האחת קטועה עד לחלק העליון והגדם במצב רפואי רגיש, אלא שהשנייה פגועה אף היא, ובנוסף הוא סובל מכאבים כרוניים בגב תחתון ובחלקי גוף נוספים ואף מנכות נפשית באורח חלקי. עוד התרשמה השופטת כי ההקלה כתוצאה מהשימוש בתותבת החדשה, היכולת להפעיל את העקב והשמחה שלוותה לכך ניכרות היטב בדבריו של העותר. לצד זאת צוין כי הכנסת קידמה לשורות אגף השיקום נתקלת בקשיים, שכן לצד הרצון הטבוע לסייע לנכים ולספק את צרכיהם באורח מיטבי, עומדים שיקולי תקציב הנגזרים מעלות מול תועלת. זאת, קל וחומר ביחס לתותבות שהן רכיב יקר ששחיקתו גדולה והחלפתו נדרשת לעיתים קרובות. עם זאת, נקבע כי המשיבים ערים לקדמה שבפתח והם נוקטים צעדים להכניסה לשימוש נכי צה"ל, ועל כן אישור התותבת לעותר על רקע הנסיבות המיוחדות שפורטו אינו מהווה חריגה קיצונית לאור המגמה הקיימת להכניס טכנולוגיה זו או דומה לה לשימוש, ועל יסוד ההנחה כי זו תאושר בסופו של דבר.
השופטת מרוז בחנה את ההחלטה הספציפית וקבעה כי על פי ההלכה הפסוקה, על הרופא המוסמך הראשי להיוועץ במומחים או למצער עם מומחה אחד בתחום הרלוונטי טרם דחיית הבקשה, בהינתן היותה סופית. עם זאת, במקרה זה דחה הרופא המוסמך את הבקשה מבלי שנועץ במומחים, ורק לאחר הדיון המוקדם בעתירה החליטו המשיבים על הקמת צוות מומחים לבחינת התותבת אשר יפעל לאורך תקופה של כ-6 עד 8 חודשים. לדעת השופטת מרוז, מדובר באומדן זמן בלתי סביר לבחינת התותבת, ועל כן הוקצבה למשיבים תקופה בת שלושה חודשים לגיבוש עמדתם על בסיס חוות דעת רפואיות-מקצועיות, על מנת לאפשר להם להגיע לעמדה מושכלת בעניין התותבת תוך צמצום הפגיעה בעותר.
עוד נקבע כי החלטת המשיבים הכניסה את העותר למבוי סתום, שכן אם שהותו הנוכחית בארה"ב לא תנוצל להחלפת התותבת תחמוק הזדמנות זו מידיו לכל הפחות במהלך השנים הקרובות והוא ייוותר ללא אחריות, מה גם שייחשף לסיכון בטיחותי וכספי כאחד. זאת ועוד, ספק אם תאושר לעותר נסיעה נוספת לארה"ב בשנת 2016 לשם החלפת הברך בנסיבות המתוארות. השופטת הוסיפה כי אין להכביר מילים על הטכנולוגיה המתקדמת של התותבת, ואף המשיבים לא הכחישו את יתרונותיה כתותבת סמביונית המאפשרת התאמה מרבית בין תנועות הברך וכף הרגל, בדומה לרגל ביולוגית. בנוסף, העותר הוא בעל ניסיון עתיר בשימוש בתותבות וחזקה כי התלהבותו ורצונו העז לקבלה נשענים על תחושות ברורות ביחס ליתרונותיה והתאמתה לצרכיו, כאשר לכך מצטרפת המלצתו הברורה של הרופא הפרוטזיסט אצלו טופל העותר בארה"ב. כן צוין כי המשיבים נמנעו מלנקוב בעלויות וסוגיית התקציב נותרה עלומה.
השופטת העירה כי למשיבים שליטה מוחלטת בחיי העותר, אשר חי למעלה מ-40 שנים חי עם נכות קשה שהיא מחיר תרומתו למדינה. לפיכך, הגיל אינו מיטיב עמו, ומטבע הדברים לטיבה ואיכותה של התותבת תרומה ניכרת לשיפור איכות חייו. בעניין זה דחתה השופטת את טענת המשיבים לפיה להחלטתם השלכת רוחב על כלל הנכים, וקבעה כי אף שזו אינה משוללת יסוד, יש לתת לה את המשקל המתאים בכלל השיקולים. לפיכך, משהתקבלה החלטה עקרונית לבחון את סוגיית הכנסתן של תותבות סמביוניות לשימוש נכי צה"ל – גורע הדבר מכובד משקל ההחלטה דנן, ואישור התותבת לעותר בהתחשב בנסיבות החריגות שנוצרו אינו מחייב את המשיבים לספק אותה לנכים אחרים.
לקריאה נוספת, ראו:
ביהמ"ש: יש לאפשר לנכי צה"ל לקבל את המכשור המתקדם ביותר שאושר בסל
