שלח לחבר
דף הבית > חדשות משפטיות > המחוזי: "אחוזות חוף" אינה מחויבת לשאת בתשלום דמי החניה של המחזיקים בתג נכה

חדשות

המחוזי: "אחוזות חוף" אינה מחויבת לשאת בתשלום דמי החניה של המחזיקים בתג נכה, צילום: צילום: Getty images Israel
המחוזי: "אחוזות חוף" אינה מחויבת לשאת בתשלום דמי החניה של המחזיקים בתג נכה
30/12/2015, עו"ד לילך דניאל

ביהמ"ש דחה בקשה לאישור תביעה ייצוגית שהגיש נכה צה"ל נגד החברה המפעילה עשרות חניונים ברחבי תל אביב, וקבע כי כוונת המחוקק לא הייתה לפטור נכים מתשלום דמי חניה בכל חניון באשר הוא, אלא רק כאשר מדובר במקום ציבורי שהגישה הנגישה היחידה אליו לאדם עם מוגבלות היא דרך חניה הכרוכה בתשלום

 

בית המשפט המחוזי דחה בקשה לאישור תובענה ייצוגית שהגיש נכה צה"ל נגד חברת "אחוזות החוף", המפעילה עשרות חניונים ברחבי תל אביב-יפו, שעניינה סוגיית תשלום דמי חניה על ידי נכים המחזיקים בתג נכה שאינו "תג עגלה". השופטת ד"ר דפנה אבניאלי קבעה כי החברה אינה מחויבת לשאת בתשלום דמי החניה של כלל המחזיקים בתג נכה, שכן כוונת המחוקק לא הייתה לפטור נכים מתשלום דמי חניה בכל חניון באשר הוא אלא רק כאשר מדובר במקום ציבורי שהגישה הנגישה היחידה אליו לאדם עם מוגבלות היא דרך חניה הכרוכה בתשלום – תנאים שלא התקיימו במקרה זה. עוד נקבע כי מדיניות החברה הפוטרת מתשלום נכים המסתייעים בכיסאות גלגלים היא מדיניות סבירה ולא אפליה פסולה בינם לבין נכים בעלי תג "רגיל", נוכח השוני הרלוונטי בין צרכיהם של הנכים השונים.

לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן

 

סעיף 4ב לחוק חניה לנכים קובע כי על מפעיל או מחזיק של מקום ציבורי שהגישה הנגישה היחידה אליו לאנשים עם מוגבלות היא דרך חניה הכרוכה בתשלום – חלה חובה לשלם בעד חניה במקום האמור. לצורך הגדרת "מקום ציבורי" מפנה חוק חניה לנכים לחוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלויות המפרט בתוספת הראשונה שלו סוגי מקומות כאמור. המבקש הוא נכה צה"ל הסובל מפגיעה ברגליו ומוגבל בתנועתו, המחזיק בתג נכה "רגיל" ולא בתג מסוג "עגלה".

המשיבה, חברת "אחוזות החוף", היא חברה עירונית בבעלות עיריית תל אביב ומפעילה ומתפעלת 61 חניונים עירוניים ברחבי העיר. עניינו של ההליך בבקשה לאישור תובענה ייצוגית נגד המשיבה, בעילות של הפרת חובה חקוקה, עשיית עושר ולא במשפט ואפליה. לטענת המבקש, חניוני המשיבה עונים על הגדרת "מקום ציבורי", אלא שהמשיבה מאפשרת חנייה ללא תשלום בחניוניה רק לנכים המרותקים לכיסא גלגלים המחזיקים ב"תג עגלה", ומנגד גובה דמי חנייה מנכים בעלי תג נכה "רגיל". בכך, על פי הנטען, מפרה המשיבה את ההסדר הקבוע בחוק חניה לנכים ואף נוקטת באפליה אסורה בניגוד לחוק שוויון זכויות. בעניין זה הוסיף המבקש כי בהתאם לחוק העזר העירוני ולמדיניות עיריית תל אביב, כל בעלי תגי הנכה ולא רק בעלי תג "עגלה" חונים חינם בצד המדרכות המסומנות בצבעי "כחול לבן" ברחבי העיר, אך המשיבה אשר לטענתה פועלת לפי מדיניות שמוכתבת לה על ידי העירייה פועלת בניגוד לחוק העזר ולמדיניות זו. בנוסף, הלין המבקש על כך שבחניונים המופעלים על ידי תאגידים אחרים של העירייה מתאפשרת חנית נכים ללא תשלום בהצגת תג נכה ולכן ראה בכך אינדיקציה לאפליה פסולה. המבקש העריך את סכום התביעה וסך ההשבה הנדרשת לחברי הקבוצה ב-11.6 מיליון שקל.

מנגד, טענה המשיבה כי בבקשה לא נטען שחניוניה מהווים "גישה נגישה יחידה למקום ציבורי" אלא שהם עצמם מהווים "מקום ציבורי" ולכן אין להחיל עליה את הוראת סעיף 4ב לחוק החניה. עוד ציינה כי הטענה כאילו יש לראות בחניוניה משום "מקום ציבורי" נדחתה במקרה אחר, שבו קבע בית המשפט המחוזי כי מלשון החוק לא עולה חובה גורפת של חניון בכלל ושל חניון המשרת מקום ציבורי בפרט לפטור בעל מוגבלות מתשלום בעד חניה. זאת, שכן כוונת סעיף 4ב היא שיינתן פטור לאדם עם מוגבלות שחנה בחניה הכרוכה בתשלום, אך זאת רק לשם נגישותו למקום הציבורי שעונה על התנאים שבסעיף 4ב.

כן הדגישה המשיבה כי מרבית חניוניה הם חניונים במגרשים פתוחים שאינם צמודים ל"מקום ציבורי" כלשהו, ואף הגישה חוות דעת מומחה התומכת בטענה זו.

השופטת דפנה אבניאלי דחתה את הבקשה לאישור התביעה כייצוגית וציינה כי סעיף 4ב לחוק חניה לנכים קובע למעשה שני תנאים מצטברים, שרק בהתקיימותם ייהנה הנכה מפטור מתשלום דמי חנייה: "מקום ציבורי" כהגדרתו בחוק שווין הזכויות, שהגישה הנגישה היחידה אליו לאדם עם מוגבלות היא דרך חניה במקום הכרוכה בתשלום. מדרישה זו עולה שהמקום הציבורי בו עסקינן אינו החניון עצמו אלא המקום הציבורי מהווה יעד של הנכה המבקש לחנות בחניון. במקרה זה, המבקש בחר שלא לפרט מה הייתה מטרת החנייה בשני החניונים בהם חנה ובכך נשמט למעשה הבסיס העובדתי הנדרש על פי היסוד השני של הסעיף. זאת ועוד, המבקש התייחס לכלל חניוני המשיבה כמקשה אחת, בעוד שמחוות הדעת שהגישה המשיבה (שלא נסתרה) עלה כי החניונים נבדלים זה מזה לעניין קרבתם למקומות ציבוריים, אם בכלל, ולעניין אפשרויות החנייה האחרות באזור העומדות בפני הנכה המבקש להגיע למקום הציבורי.

השופטת קבעה כי לא ניתן לראות בחניוני המשיבה כמתקן של גוף ציבורי, שכן הכוונה ב"משרד או מתקן של גוף ציבורי" היתה למתקנים שבהם מחזיקה המדינה או הרשות המקומית, כגון משרד שבו ניתנים למשל שירותים בענייני רווחה, הנדסה וכספים. כן נקבע כי למרות שבפרט 16 לתוספת מוגדר חניון כ"מקום ציבורי" – הרי שכוונת המחוקק לא הייתה לקבוע פטור גורף מדמי חניה בכל חניון באשר הוא ולחייב את המחזיק או המפעיל לשלם בעבור החנייה של אדם עם מוגבלות. זאת ועוד, לו אכן הייתה זו כוונתו של המחוקק לבטח היה טורח לומר זאת בצורה מפורשת בהוראות הסעיף. משכך, המבקש לא הראה כי קיימת אפשרות סבירה שהתובענה תוכרע לטובת הקבוצה, כאמור בסעיף 8(א)(1) לחוק תובענות ייצוגיות.

השופטת התייחסה גם לטענת האפליה האסורה וציינה כי קיים שוני רלוונטי בין נכים המסתייעים בכיסא גלגלים לבין נכים אחרים, הנעוץ בכך שנכים המסתייעים בכיסא גלגלים זקוקים למרחב רב יותר על מנת להיכנס ולצאת מרכבם. משכך, ומבלי להמעיט מחומרת נכותם של נכים בעלי תג "רגיל", קיים שוני ברור בינם לבין בעלי תג "עגלה" ולכן המדיניות בה נקטה המשיבה, כאשר אפשרה לפנים משורת הדין לנכים בעלי תג "עגלה" לחנות חינם בחניוניה, היא מדיניות סבירה ואין לראותה כאפליה פסולה.

ת"צ 57426-05-12

 

לקריאה נוספת, ראו:

מאות דו"חות וקנסות חניה לרכב נכה עלו לעיריית ת"א בפיצוי של 25 אלף שקל

ביהמ"ש לעיריית ירושלים: למה נכה לא יכול למצוא חניה חינם לידכם?

הרשמה לניוזלטר
באפשרותכם להירשם לניוזלטר תקדין ולהתעדכן באופן יומי בחדשות המשפטיות החמות ביותר, בתקצירי פסקי הדין החשובים ביותר שניתנו לאחרונה, בעידכוני החקיקה ובעוד מידע חשוב. כל שעליכם לעשות הוא להקליד את כתובת הדוא"ל שלכם ותקבלו את הניוזלטר לתיבת הדואר שלכם.
הרשם עכשיו
תקדין
/HashavimCmsFiles/images/banners/banner-commit2022.jpg
17 | S:239
קומיט וכל טופס במתנה