ביה"ד לעבודה קיבל את תבעתו של העובד שפוטר ללא שימוע יומיים לאחר שובו משירות מילואים, וקבע כי אמנם שיקולי הבנק לפיטורים היו לגיטימיים וענייניים, אולם האופן שבו נעשו הדברים היה לא ראוי. עם זאת, נקבע כי מקרה זה אינו נמנה עם המקרים החריגים המצדיקים פיצוי בגין עוגמת נפש, וזאת גם בהתחשב בכך שעסקינן בחוזה לתקופה זמנית
בית הדין האזורי לעבודה קיבל את תביעתו של עבוד בנק לשעבר שפוטר ללא הליך שימוע כדין לאחר שובו משירות מילואים. השופטת שרון אלקיים קבעה כי אמנם שיקולי הבנק לפיטורים היו לגיטימיים וענייניים, אולם האופן שבו נעשו הדברים לא היה ראוי כמתחייב מיחסי עובד-מעסיק. עוד נקבע כי מאחר שמדובר בסיום העסקה יומיים לאחר סיום שירות מילואים פעיל של עובד, הוא זכאי לפיצויים מכוח חוק חיילים משוחררים.
לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן
התובע הועסק אצל הנתבע, בנק אוצר החייל, בתפקיד בנכול כעובד זמני בבנק. לאחר תקופת עבודה מסוימת זומן התובע למבחנים במרכז הערכה לקביעות. התקבלה המלצה מסויגת לקביעות שלאחריה הועבר התובע לסניף אחר, שבו היה סיכוי גבוה יותר שיקבל תקן. לאחר תקופת עבודה בסניף החדש קיבל התובע צו קריאה לשירות מילואים ולמחרת עדכן בכך את מנהלתו הישירה, אשר לא העבירה את המידע הלאה למחלקת משאבי אנוש או למנהלת הסניף. בהמשך נקרא התובע לשיחה עם מנהלת הסניף במסגרתה הודיעה לו המנהלת על פיטוריו.
התובע טען כי הוא פוטר שלא כדין ועתר בתביעתו לתשלום פיצויים בגין אובדן הכנסה, בגין אי קיום שימוע כדין, פיטורים בניגוד לחוק חיילים משוחררים, עגמת נפש, ציפייה, הסתמכות, אבדן הזדמנויות ועוד. לטענתו, פיטוריו בוצעו בחטף, בניגוד לדין, ומבלי שניתנה לו זכות שימוע או הודעה מוקדמת, ובניגוד להסכמים קיבוציים ולחובת תום הלב. עוד טען התובע כי טענת הבנק לפיה הוא פוטר בשל אי התאמתו לקבלת קביעות, שהועלתה רק לאחר פיטוריו, היא מופרכת, שכן הורעפו עליו שבחים רבים במשך שנות עבודתו. בנוסף, במסגרת חקירתם הנגדית של נציגי הבנק התברר כי הפיטורים בוצעו ללא תכנון מוקדם, על מנת לפנות מקום לעובדת שעתידה היתה לחזור מחופשת לידה, וכל זאת בתקופת שירותו של התובע במילואים ובניגוד לחוק חיילים משוחררים.
הבנק טען מנגד כי מאחר שהתובע לא התאים לקבלת קביעות, ומשהתעורר הצורך בשינוי בכוח האדם בבנק, נוכח חזרתה של עובדת מחופשת לידה, הוחלט על סיום העסקתו. לכך לא היה כל קשר ליציאתו לשירות מיליאים, אשר כלל לא היתה ידוע למחלקת משאבי אנוש אשר העבירה את ההנחיה לפטרו. הבנק הודה כי אכן שיחת הפיטורים שהתקיימה עם התובע אינה עונה על כללי הפסיקה בדבר ההליך הראוי, אולם לטענתו יש להחיל בענייננו כללים גמישים יותר. לגישתו הבנק, החובה לקיים שימוע מופחתת במקרה זה, שכן כי התובע ידע היטב כי הבנק שוקל לסיים את העסקתו ומתלבט האם להעניק לו קביעות. עוד נטען כי כאשר מדובר בסיום העסקה זמנית בשל אי מתן קביעות, אין טעם בקיום שימוע שכן אף אם הבנק ישתכנע בטענות העובד, לא יהיה בכך כדי להועיל.
השופטת שרון אלקיים קיבלה את התביעה בחלקה וציינה כי התובע נקרא לשיחה עם מנהלת הסניף במפגיע, מבלי שנאמר לו מבעוד מועד כי מדובר בשיחת שימוע ומבלי שניתנה לו שהות לשקול את הטענות המועלות נגדו, כמתחייב על פי ההלכה הפסוקה. השופטת דחתה את טענת הבנק לפיה התובע ידע או צריך היה לדעת כי פיטוריו קרובים ומשכך התקיימה תכלית השימוע, וקבעה כי נראה כי הפור נפל וההחלטה התקבלה כך שלא היה בידי התובע לשנות מרוע הגזירה בשיחת הפיטורים, ואף מכאן נובע כי לא התקיימה שיחה פתוחה בנפש חפצה.
עוד נקבע כי קיימת בעייתיות בכך שהנסיבות לסיום ההעסקה במועד פיטוריו (העובדה שעתידה לחזור לעבודה עובדת בחופשת לידה, ויש לפנות לה תקן) לא שוקפו לתובע במסגרת השיחה שנערכה עמו. משהבנק לא שיקף לתובע את האמת בנוגע לסיום העסקתו ומשלא נהג כראוי ולא נתן לתובע הזדמנות להתגונן בפני פיטוריו, דבק פגם בהליך הפיטורים. אמנם, שיקולי הבנק על פניהם לגיטימיים וענייניים, אולם האופן שבו נעשו הדברים לא היה ראוי כמתחייב מתוקף יחסי עובד - מעסיק, ולפיכך זכאי התובע לפיצוי בגין הליך הפיטורים. עם זאת, נקבע כי מקרה זה אינו בין המקרים החריגים בגינם יש לפסוק פיצוי עבור עוגמת נפש, וזאת גם בהתחשב בכך שעסקינן בחוזה לתקופה זמנית.
השופטת הוסיפה כי התובע פוטר בניגוד להוראת חוק חיילים משוחררים, שכן העסקתו הסתיימה יומיים לאחר שסיים את שירות המילואים, ועל כן אנו מצויים בשלושים הימים האסורים לפיטורים על פי סעיף 41א(ב) לחוק, והמחייבים פניה לבקשת היתר לפיטורים מוועדת התעסוקה. הואיל ועסקינן בחוק ובתניה קוגנטיים, משהסכים הבנק לסיום היחסים במועד זה, היה עליו לפנות לוועדת התעסוקה, או להמשיך ולהעסיק את התובע עד למועד המותר לפיטורים על פי חוק. נקבע כי משלא פעל הבנק כאמור, מדובר במקרה המזכה את התובע בפיצוי.
עם זאת, נקבע כי מדובר בפיטורים שנעשו במסגרת הפררוגטיבה הניהולית של המעסיק, משיקולים ענייניים ולגיטימיים, הגם שהללו לא שוקפו במלואם בזמן אמת לתובע, וככל שהיו נעשים בהליך כדין, לא היה בהם כל פסול. לפיכך נקבע כי אין התובע זכאי ליתר הסעדים שתבע.
התביעה נתקבלה בחלקה. הבנק ישלם לתובע פיצוי בגין פיטורים שלא כדין בסךשל 18 אלף שקל, פיצוי בגין הפרת הוראות חוק חיילים משוחררים בסך 6,000 שקל, הוצאות משפט בסך 1,000 שקל ושכ"ט עו"ד בסך 4,000 שקל.
