שלח לחבר
דף הבית > חדשות משפטיות > העליון: החלטה בלתי מנומקת עשויה להקים רשות ערעור על אף הוראות צו בתי המשפט

חדשות

העליון: החלטה בלתי מנומקת עשויה להקים רשות ערעור על אף הוראות צו בתי המשפט, צילום: צילום: Getty images Israel
העליון: החלטה בלתי מנומקת עשויה להקים רשות ערעור על אף הוראות צו בתי המשפט
15/12/2015, עו"ד לילך דניאל

השופטת אסתר חיות הבהירה כי החלטת בינים לא מנומקת מצדיקה מתן רשות ערעור אף אם היא מנויה עם סוגי ההחלטות שבהן לא תינתן רשות ערעור על פי צו בתי המשפט, ובתנאי שמדובר בסוגיה שיש לה חשיבות של ממש בהליך. הסעד שיינתן במקרה כזה הוא השבת הדיון לערכאה הדיונית על מנת שתיתן החלטה מנומקת בנושא זה

 

החלטת ביניים בלתי מנומקת מצדיקה מתן רשות ערעור אף אם היא מנויה בצו בתי המשפט הקובע סוגי החלטות שבהן לא תינתן רשות ערעור, ובתנאי שמדובר בסוגיה שיש לה חשיבות של ממש בהליך, ויקשה להעמיד את פגם אי ההנמקה על תיקונו אם יידחה הערעור לסוף ההליך. כך קבע בית המשפט העליון במסגרת בקשת רשות ערעור שהגישה חברה המצויה בסכסוך עסקי עם רשת השיווק "רמי לוי שיווק השקמה", בסוגיה המצויה במחלוקת פוסקים ואשר טרם ניתנה בה החלטה מחייבת בהרכב. עוד נקבע כי הסעד שיינתן הוא השבת הדיון לבית המשפט קמא על מנת שיתן הנמקה בנושא.

 

לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן

 

ביולי 2009 פרסם שר המשפטים את צו בתי המשפט (סוגי החלטות שלא תינתן בהן רשות ערעור), הכולל רשימת סוגי החלטות דיוניות לגביהן לא תינתן רשות ערעור – בהן החלטות על קביעת מועדים, היקף כתבי טענות, קבלת בקשה לביטול פסק דין או לביטול החלטה, הטלת הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין וכן החלטות שעניינן "הודיות, שאלונים וגילוי מסמכים" למעט החלטות שעניינן גילוי מסמך פלוני, עיון במסמכים וטענת חיסיון. המכנה המשותף לכל ההחלטות המנויות בצו הוא כי מדובר ב"החלטות דיוניות – ניהוליות מובהקות". מקורו של הצו בהמלצות הוועדה לבדיקת מבנה בתי המשפט הרגילים בישראל, לצמצם את האפשרות להגיש בקשת רשות ערעור על "החלטה אחרת" בעניינים אזרחיים, מתוך מטרה לשמור על רציפות הדיון בפני הערכאה הראשונה ולחסוך מערכאת הערעור את הצורך לעסוק בהשגות על החלטות הנוגעות לניהול השוטף של התובענה.

המבקשת 1, חברת ברנד פור יו, הגישה בקשת רשות ערעור על החלטת ביניים בעניין שאלון וגילוי מסמכים שנתן בית המשפט המחוזי, במסגרת תביעות הדדיות המתנהלות בינה לבין רשת רמי לוי בנוגע לסכסוך עסקי ביניהן. בהוראת בית המשפט קיימו הצדדים הליכים מקדמיים ואף הגישו בקשות הדדיות בהקשר זה. במסגרת אחת הבקשות, נתן בית המשפט החלטה בעניין שאלון וגילוי מסמכים שלא הייתה מפורטת. על כך הגישה ברנד פור יו בקשת רשות ערעור בטענה כי היות וההחלטה לא הייתה מנומקת נפל בה פגם היורד לשורשו של עניין המחייב את ביטולה ולמצער את החזרתה לבית המשפט המחוזי לשם הנמקה. זאת, אף שהחלטה זו נמנית בצו בתי המשפט כהחלטה בה לא תינתן רשות ערעור. רמי לוי מצדה, טענה כי גם באמתחתה טענות רבות כלפי החלטת בית המשפט המחוזי, אך בניגוד למבקשת, היא סבורה כי המקום להעלאתן הוא במסגרת הערעור על פסק הדין.

 

"אבק של שרירות"

 

השופטת אסתר חיות קיבלה את הערעור בחלקו וקבעה כי יש להעניק רשות ערעור במקרה זה בין היתר נוכח "מחלוקת פוסקים" הקיימת בבית המשפט העליון בשאלה האם יש להחריג את תחולת הוראות צו בתי המשפט מקום שבו מדובר בהחלטה בלתי מנומקת, וכן בשל הצורך להתייחס לסוגיות הנוגעות להיקף ההנמקה גם מקום שבו אין מדובר בסוג החלטות שנכללו בצו כהחלטות שלא תינתן לגביהן רשות ערעור.

לגופו של עניין התייחסה השופטת חיות לרקע שעמד בבסיס התקנתו של צו בתי המשפט, והוסיפה כי הוראות הצו השוללות קטגורית רשות ערעור מוכרות גם בשיטות משפט אחרות, וכי מאז פרסומו התייחסה הפסיקה בישראל לאפשרות "הגמשתו" כך שבמצבים מסוימים תינתן בכל זאת רשות ערעור על החלטות מן הסוגים שפורטו בו. אשר לשאלה האם יש לסטות מהוראות הצו במקרה של החלטה לא מנומקת, זו נדונה אף היא בפסיקת העליון, שם נקבע כי אי הנמקה היא "פגם היורד לשורש העניין הפוגע בכללי הצדק הטבעי", ועל כן במקרים כאלה הצו לא חל ואין כל מניעה לתת רשות ערעור בעניין זה. עם זאת, באותו מקרה הדגיש בית המשפט כי תוצאת פגם אי ההנמקה לא תהיה בחינה של טענות הצדדים על ידי ערכאת הערעור אלא ביטול ההחלטה והחזרתה לערכאה הדיונית להנמקה שאותה היה עליה לכלול בהחלטתה מלכתחילה. עמדה הפוכה לכך הציג הנשיא לשעבר אשר גרוניס במקרה אחר, בו הסכים שהיעדר הנמקה מספקת עשוי במקרים מתאימים להוות פגם היורד לשורש ההחלטה, אך המועד לבירורה של סוגיה זו יגיע רק בשלב הגשת הערעור על פסק הדין הסופי. לגישתו של גרוניס, כל מסקנה אחרת "עלולה לסכל את תכליתו של צו בתי המשפט" וכי ייתכנו אמנם מקרים בהם קבלת הטענה בערעור על פסק הדין תהיה חסרת נפקות מעשית, אך גם השבת העניין להנמקה אינה מעלה או מורידה בהקשר זה.

השופטת חיות ציינה כי מאז ניתנו ההחלטות בעניינים אלו, לא נקבעה הלכה בסוגיה ודעותיהם של השופטים נותרו חלוקות, כאשר אף הנשיא גרוניס היה ער למחלוקת וציין כי מן הראוי שהסוגיה תוכרע על ידי הרכב.

השופטת הוסיפה כי בית המשפט העליון עמד לא אחת על חשיבותה של חובת ההנמקה, שנועדה בין היתר לאפשר לצדדים להבין על מה מבוססת החלטתה של הערכאה הדיונית וכן לאפשר לערכאת הערעור לבקר את ההחלטה. כמו כן משמשת ההנמקה כלי חיוני בידי השופט עצמו בגיבוש החלטתו והעברת רעיונותיו בכור ההיתוך של שיקול הדעת השיפוטי. טעם נוסף התומך בחובה זו הוא מראית פני הדברים, על מנת שלא ידבק בעשיית המשפט "אבק של שרירות". במובן זה ניתן לראות בהפרתה של חובת ההנמקה פגם המצוי ב"מעטפת החיצונית" של ההחלטה ובהחלט ייתכנו מקרים אשר בהם היעדר הנמקה או היעדר הנמקה מספקת יהוו פגם היורד לשורש העניין המצדיק כשלעצמו את ביטול פסק הדין או ההחלטה. לעומת זאת, יתכנו מקרים אחרים שבהם היעדר הנמקה או היעדר הנמקה מספקת לא יהוו פגם כה מהותי ולא יצדיקו תוצאה כזו, כאשר התשובה לשאלה מהי הנמקה ראויה יכול שתשתנה מעניין לעניין.

 

זכות ערעור אפקטיבית

 

על רקע זה, נדרשה השופטת חיות לשאלה העומדת בבסיס העניין – האם צו בתי המשפט מקים מחסום בלתי עביר מפני בקשת רשות ערעור גם כאשר ההחלטה אינה מנומקת. בעניין זה, מנתה השופטת חיות שיקולים התומכים בגישה לפיה הצו אכן מקים מחסום כזה, בהם מניעת טקטיקות פסולות המכוונות להטרדת הצד שכנגד והתשתו; הגשת בקשת רשות ערעור כאמצעי לחץ על בעל דין להסכים להסדר פשרה; העמסת הליכי משנה בעניינים אשר הסיכוי כי ישפיעו על התוצאה הסופית נמוכים; ופגיעה בוודאות המשפטית בשל "ערפולו" של הכלל בצו בתי המשפט. חשש נוסף נוגע להעמקת פערי הכוחות בין בעלי הדין. כנגד שיקולים אלו, ניצבים שיקולים חשובים כגון החשש מריקון מתוכן של זכות הערעור הנתונה לבעל דין משום שהאפשרות לרפא בשלב הערעור את הפגם של היעדר הנמקה מוטלת בספק רב. מכאן, שמתן אפשרות לבעלי הדין לפנות לערכאת הערעור כאשר חובת ההנמקה מופרת עשויה לאפשר זכות ערעור אפקטיבית ולתרום למראית פני הצדק ולתחושה של בעלי הדין כי ידה של ערכאת הערעור נמצאת על "דופק ההליך".

על כן, גם בהינתן המטרות הראויות שנועד צו בתי המשפט להגשים, סברה השופטת חיות כי אין מקום  לאמץ גישה לפיה מקים הצו מחסום בלתי עביר מפני מתן רשות לערער גם מקום שבו ההחלטה לוקה בהיעדר הנמקה. יחד עם זאת, עמדה השופטת על הצורך לעצב את כלל ההתערבות בהקשר זה בזהירות על מנת שלא להטיל על הערכאה הדיונית חובה שלא ניתן לעמוד בה. כמו כן, מן הראוי להביא בחשבון בהקשר זה את יתר השיקולים אשר עמדו לכתחילה ביסוד התקנתו של צו בתי המשפט ואת תכליתו לייעל את ניהול הדיונים ולהחישם. בהינתן מכלול השיקולים מזה ומזה, סברה חיות כי יש לאפשר מתן רשות לערער בסוגי החלטות המפורטים בצו רק מקום שבו ההחלטה נושא הבקשה לוקה בהיעדר הנמקה כלשהי, להבדיל מהנמקה חלקית או קצרה ותמציתית. בעניין זה, הדגישה חיות כי אין בכלל האמור כדי לקבוע שבכל מקרה שבו לא ניתנה הנמקה יש בהכרח הצדקה למתן רשות ערעור, אלא שעל מנת שזו תינתן יש להוסיף ולהראות כי מדובר בסוגיה שיש לה חשיבות של ממש בהליך וכי יקשה להעמיד את פגם אי ההנמקה על תיקונו אם יידחה הערעור לסוף ההליך. עוד הודגש כי מקום שבו תסבור ערכאת הערעור שיש מקום ליתן רשות ערעור על החלטה לא מנומקת כאמור, הסעד היחיד שיוכל המבקש לקבל הוא ביטול ההחלטה והחזרתה להנמקה על ידי הערכאה הדיונית.

במקרה זה, סברה חיות, בהסכמת השופטים עוזי פוגלמן ומני מזוז, כי בית המשפט המחוזי לא קיים את חובת ההנמקה המוטלת עליו בחלק מסעיפי ההחלטה שבמחלוקת, ולכן יש להשיב אליו את הדיון על מנת שיקבל החלטה מנומקת בסוגיות אלה.

 

רע"א 290/15

הרשמה לניוזלטר
באפשרותכם להירשם לניוזלטר תקדין ולהתעדכן באופן יומי בחדשות המשפטיות החמות ביותר, בתקצירי פסקי הדין החשובים ביותר שניתנו לאחרונה, בעידכוני החקיקה ובעוד מידע חשוב. כל שעליכם לעשות הוא להקליד את כתובת הדוא"ל שלכם ותקבלו את הניוזלטר לתיבת הדואר שלכם.
הרשם עכשיו
תקדין
/HashavimCmsFiles/images/banners/banner-commit2022.jpg
17 | S:12
קומיט וכל טופס במתנה