ביה"ד לעבודה קבע כי כבר במהלך חופשת הלידה הוצע לעובדת להתפטר "מיוזמתה" ולקבל תשלום כספי, וכי משסירבה ושבה לעבודה, היא הועסקה בתפקיד זוטר ובשכר נמוך יותר. ביה"ד דחה את טענת העיתון כי הפיטורים נבעו מתכנית צמצומים, בין היתר כיוון שתפקידה של התובעת אויש על ידי עובדת אחרת בתקופת חופשת הלידה ואותה עובדת נשארה בתפקיד גם לאחר מכן
בית הדין האזורי לעבודה חייב את עיתון "המודיע" לפצות בכ-84 אלף שקל עורכת שפוטרה שלא כדין בשובה מחופשת לידה. השופט שמואל טננבוים קבע כי כבר במהלך שהיית העובדת בחופשת לידה, הודע לה על ההחלטה לפטרה והוצע לה להתפטר "מיוזמתה" ולקבל תשלום כספי עקב כך. כן נקבע כי משהיא סירבה ושבה לעבודה, היא הועסקה בתפקיד זוטר יותר ואף פוטרה במהלך התקופה המוגנת, ללא קבלת היתר כדין.
לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן
התובעת שהועסקה בעיתון בתפקיד עורכת, הגישה עם סיום העסקתה תביעה לתשלום פיצויים בגין הפרת הוראות חוק עבודת נשים וחוק שוויון ההזדמנויות בעבודה, וכן תביעה לתשלום פיצוי בגין פיטורים שלא כדין, תוך הפרת זכות השימוע. לטענת התובעת, היא פוטרה בחוסר תום לב ובאפליה, עם שובה לעבודה בתום חופשת לידה ובתוך התקופה המוגנת בפיטורים. לגרסתה, הסיבה היחידה לפיטוריה נעוצה בכך שהיא יצאה לחופשת לידה וכי אלמלא כך, היא הייתה ממשיכה לעבוד בעיתון עד היום. בפרט טענה התובעת כי ההחלטה על הפיטורים נפלה עוד בהיותה בהריון ועובר למועד השימוע.
העיתון הכחיש כי התובעת פוטרה וטען מנגד כי משהוצגו בפניה קשייו הכלכליים של העיתון והצורך לשנות בשל כך את הגדרת תפקידה, הגיעו הצדדים להסכמה על הפסקת עבודת התובעת וזאת במהלך שימוע שנערך לה במשרדי העיתון. בפרט נטען כי לא נעשתה כל הפליה בעניינה של התובעת וכי פיטוריה לא היו קשורים להריונה או להורותה.
השופט שמואל טננבוים קיבל את התביעה בחלקה ודחה את גרסת העיתון כי הנימוק להפסקת עבודת התובעת כעורכת היה צמצומים כלכליים וכי משהוצע לה בשל כך לעבוד ככתבת, היא זו שסירבה והחליטה להתפטר. נקבע כי עוד במהלך מגעי הצדדים במהלך חופשת הלידה, הודע לתובעת על ידי העיתון על ההחלטה לפטרה והוצגו בפניה שתי אפשרויות לגבי המשך העסקתה: תרחיש א', לפיו היא תתפטר מיוזמתה מיד עם תום חופשת הלידה וב"תמורה" תשלם לה הנתבעת פיצויי פיטורים מלאים ושכר עבור חודשיים או תרחיש ב', לפיו היא תחזור לעבודה למשך 45 ימים בסיומם תפוטר.
השופט קבע כי הוכח שהתובעת חזרה והדגישה כי היא אינה מעוניינת להתפטר וכי שובה לעבודה בתום חופשת הלידה לתפקיד זוטר של כתבת ובשכר נמוך יותר מעיד ביתר שאת על אי נכונותה להתפטר. נוכח האמור נקבע כי הוכחה טענת התובעת כי היא פוטרה. בפרט נקבע כי המתווה" שהוצע לתובעת, לפיו הוצבו בפניה שתי אופציות לבחירה, עומד בניגוד לחוק עבודת נשים ולתכליתו – הן בשל הפגיעה במשרתה ובשכרה של התובעת, והן בשל הניסיון לפדות את התקופה המוגנת בתשלום כספי. כן נקבע כי השינוי בתנאי העסקת התובעת עם שובה מחופשת הלידה ופיטוריה לאחר מכן מהווים הפרה של חוק עבודת נשים, שכן החוק אוסר על פיטורי עובדת לאחר חופשת לידה ללא קבלת היתר מאת הממונה על חוק עבודת נשים, כמו גם על שינוי בשכרה ובתנאי העסקתה. בנסיבות אלו נקבע כי התובעת זכאית לפיצויים בסך של כ- 27,500 שקל בגין תשלום שכר חלקי בחודשי העסקתה עם שובה מחופשת הלידה וכן בפיצוי ממוני בסך של 15 אלף שקל.
השופט טננבוים הוסיף כי חרף טענת העיתון לבעיות בתפקודה המקצועי של התובעת, הוכח דווקא כי מעסיקיה היו מרוצים מעבודתה. כן נקבע כי יש לדחות את הטענה בדבר התנהלותה אל מול חבריה לעבודה שכן לא הוצג כל ראיה המלמדת על בעיות ביחסי אנוש כנטען. במצב דברים זה בו התובעת הראתה כי לא היה דופי בהתנהלותה הן במישור המקצועי והן במישור האישי, עובר הנטל אל כתפי העיתון להוכיח כי פיטוריה לא נבעו מחמת הריונה או הורותה. בעניין זה לא עמד העיתון בנטל הוכחת טענתו כי התובעת פוטרה בשל קשיים כלכליים והצורך בעריכת רה-ארגון או תכנית צמצומים – לא הוכח כי לבד מהתובעת פוטרו עובדים אחרים או בוצע קיצוץ בשכרם, ובפרט נקבע כי חרף טענת העיתון כי תפקידה של התובעת התייתר, הרי שהוכח כי התפקיד אויש על ידי עובדת אחרת בתקופת חופשת הלידה וכי אותה עובדת נשארה בתפקיד גם לאחר מכן. נוכח המכלול האמור נקבע כי לעובדת היעדרותה של התובעת ממקום העבודה במהלך חופשת הלידה - עת שמימשה את זכותה כהורה – היה משקל מכריע בתוצאה שהביאה, בסופו של דבר, לנטילת החלק הארי של תפקידה ולאחר מכן לפיטוריה.
משנקבע כי העיתון הפר כאמור הוראת חוק אשר באה להגן על עיקרון השוויון, עיקרון שבא להבטיח את זכויותיה של האישה העובדת וליצור מציאות המאפשרת לנשים להשתלב בשוק העבודה למגר את הפגיעה בשוויון בשוק העבודה בישראל, קבע בית הדין כי הוא חב בתשלום פיצויים בסך של 15 אלף שקל.
כן נקבעה זכאות התובעת לפיצויים בסך של 25 אלף שקל בגין פיטורים ללא עריכת שימוע כדין, וזאת לאחר שנקבע כי ההחלטה על פיטוריה נפלה עוד בטרם נשמעה עמדתה. כן נקבע כי משהתובעת לא נדרשה לחתום על הסכם עבודה עם תחילת העסקתה בעיתון, הרי שיש לפצותה ב-1,500 שקל בגין הפרת הוראות חוק הודעה לעובד.
לקריאה נוספת, ראו:
מתמחה במשרד עורכי דין שפוטרה בהיותה בהריון תקבל פיצוי של 24 אלף שקל
