ביהמ"ש המחוזי קבע כי לא זו בלבד שבית הספר למלונאות היה מודע לכך שהלימודים במסלול שהציע בעבר, המשלב גם לימודים במוסדות בחו"ל, אינם מזכים בתואר אקדמי מוכר, הוא אף פעל באופן פוזיטיבי בניסיון למנוע ממשרד החינוך להביא לידיעת התובעים את העובדות והציג מצג הפוך ומטעה בפני תלמידיו
בית המשפט המחוזי קבע כי בית הספר למקצועות המלונאות "תדמור" יפצה תלמידים שלמדו במסלול המשולב עם לימודים בחו"ל בשנים 1997–1998 עד 2006–2007 לאחר שנתגלה בתום לימודיהם כי הם אינם זכאים לתואר ראשון. השופטת שושנה אלמגור קבעה כי התלמידים זכאים לבטל את החוזה עם בית הספר ולקבל פיצוי עבור הנזקים שנגרמו להם מהפרת ההתחייבות להעניק להם תואר אקדמי מוכר.
לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן
בית הספר תדמור, שבעליו הם מדינת ישראל והתאחדות המלונות בישראל, הציע בעבר מסלול לימודים שתחילתו נלמדת בבית הספר וסופו במוסדות אחרים להשכלה גבוהה. התובעים למדו באותה מתכונת שנתיים בארץ ושנה נוספת באוניברסיטה בארה"ב. לטענתם, בית הספר הציג בפניהם מצג שלפיו הלימודים במסלול הם אקדמאיים ובסופו הם יזכו בתואר ראשון שיוכן הן בישראל והן בחו"ל. ואולם, רק לאחר שגמרו למלא את חובותיהם וקיבלו שם את התארים, הם למדו כי אלו אינם שקילים לתארים אקדמיים בישראל, מאחר שהלימודים בתדמור אינם לימודים אקדמיים.
לטענת התובעים, אילו ידעו כי התארים שהמתינו להם בסוף המסלול לא יוכרו בישראל, הם לא היו נקשרים בחוזה עם בית הספר ולא היו בחורים ללמוד במסלול שהוצג להם כתכנית הדגל של המוסד, על כל ההשקעה המתחייבת מכך.
בית הספר טען מנגד כי התובעים התקשרו עמו ביודעם כי כאן, להבדיל מהמוסדות האקדמיים שאליהם ניתן להמשיך במסלול, נלמדים לימודי מקצוע שבסופם הם מקבלים תעודת גמר. לטענת בית הספר, הדבר הוצג בפני התלמידים טרם הלימודים וגם במהלכם, וכי בתקופה הנוגעת לתביעה היה ידוע לכל בר בי רב כי יש קושי בהכרה בתארים שהושגו מחוץ לישראל.
השופטת שושנה אלמגור קיבלה את התביעה בחלקה וקבעה כי לא זו בלבד שבית הספר הציג לתלמידים התובעים ולמועמדים פוטנציאליים מצג שווא שלפיו הלימודים הם אקדמיים, אף שידע כי לימודים במסלול זה לא יזכו אותם בתואר אקדמי מוכר, הוא אף פעל באופן פוזיטיבי בניסיון למנוע ממשרד החינוך להביא לידיעתם את העובדות. השופטת קבעה כי הצטברות העדויות וראיות מצביעה בבירור על כך שהעובדה כי משרד החינוך אינו מכיר בתואר שהאוניברסיטה בארה"ב נותנת לבוגרי בית הספר לא נעלמה מעיניו של תדמור והוא הסתיר אותה, ואף חמור מכך – הציג לפני תלמידיו מצג הפוך ומטעה בעליל.
לפיכך, נקבע כי במקרה זה מתקיימים יסודותיה של עוולת הרשלנות. השופטת ציינה כי בית הספר, כמוסד לימודים, חב ללומדים בו חובת זהירות ועליו למסור להם מידע מדויק ואמין אודות ההתקשרות עמו. היה ביכולתו והיה עליו לצפות כי מי שפנו אליו והביעו התעניינות בלימודים בו יסתמכו על האינפורמציה שסיפק ועל המצגים שהציג, כאחד השיקולים המרכזיים בהחלטה להירשם ללימודים. בית הספר הפר את חובת הזהירות המושגית והקונקרטית והציג לפניהם המועמדים מצג לפיו הם יקבלו בגין הלימודים אצלו נקודות זכות שתכיר בהן האוניברסיטה, ובסוף המסלול כולו – תואר מוכר. השופטת הוסיפה כי יש היגיון רב בטענת התובעים כי היו בוחרים במסלול לימודים שונה אילו ידעו כי התואר שהמסלול מקנה אינו מוכר בישראל.
פן נוסף של התרשלות בית הספר גלום בכך שהוא לא ניסה לתקן את המצב באמצעים סבירים כך שעד לסיום הלימודים יהיה בידי התובעים תואר מוכר, או לחלופין, להביא לידיעתם את עמדתו של משרד החינוך, לפיה כדי לזכות בתואר שהרשויות בישראל מכירות בו, התובעים נדרשים להוסיף וללמוד.
באשר לעילות החוזיות נקבע כי החוזה בין הצדדים נכרת בהסתמך על מצג כוזב של בית הספר שהוא בבחינת הטעיה' לפי חוק החוזים. התובעים התרו בבית הספר כי מחובתו לפעול להכרה בתואר שקיבלו מהאוניברסיטה בארה"ב, ומשלא עשה כן הם זכאים לבטל את החוזה ולהיפרע בגין הנזקים שגרם להם בהפרתו בכך שלא עמד בהתחייבותו להעניק להם תואר אקדמי מוכר.
