התובעים טענו כי לאחר מסירת החזקה בדירה הם גילו כי קיימים בה ליקויי בנייה שונים כגון שיפועים בריצוף ובעיית ניקוז מים מהותית, כך שכל שטיפה גורמת להצפת הבית. ביהמ"ש קבע כי על המוכר מוטלת חובת גילוי רחבה המשתרעת גם על פרטים אותם היה הקונה יכול לברר בעצמו, וכי אי הגילוי במקרה זה, בין היתר של ליקוי בטיחותי שנשקפת ממנו סכנת חיים, מהווה הפרה יסודית של ההסכם
בית משפט השלום קיבל תביעה שהגישו רוכשי דירה נגד המוכרים, בטענה כי אלו הסתירו מהם במעמד חתימת הסכם המכר ליקויים בדירה שעיקרם שיפוע בריצוף הדירה הגורם להצפה או אי זרימת המים בצורה תקינה. השופטת שאדן נאשף אבו אחמד קבעה כי בניגוד להצהרת המוכרים בהסכם המכר השוללת ליקויים בדירה, בפועל התגלה כי בדירה קיימים ליקויים נסתרים שהקונים לא היו יכולים לדעת על קיומם ללא גילוי יזום על ידי המוכרים, כאשר לפחות שניים מהליקויים היו ליקויים מהותיים ואחד מהם היווה ליקוי בטיחותי חמור שממנו נשקפת סכנת חיים ממשית. לפיכך, מדובר בהפרה יסודית של הסכם המכר המזכה בפיצוי מוסכם בסך של 100 אלף שקל.
לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן
הנתבעים מכרו לתובעים את זכויות החכירה בדירת מגורים בעפולה, הרשומה בחברה משכנת ובמינהל מקרקעי ישראל, תמורת 829 אלף שקל. לטענת הקונים, המוכרים הונו אותם והטעו אותם בכוונת מכוון בכך שהצהירו בהסכם המכר כי אין בדירה פגם או מום נסתר, בעוד שלאחר מסירת החזקה בדיקה התגלתה הצהרה זו כהצהרה כוזבת אשר אינה משקפת את המציאות. הקונים טענו כי זמן קצר לאחר קבלת החזקה בדירה הם גילו כי קיימים בה ליקויי בניה שונים בדמות שיפועים בריצוף ובעיית ניקוז מים מהותית, כך שכל שטיפה גורמת להצפת הבית. עוד טענו הקונים כי בעקבות פנייתם לחברה המשכנת בעניין הליקוי האמור הם הופתעו לגלות כי אלו אכן דווחו לחברה על ידי המוכרים, וכי הם אף קיבלו בגינם פיצוי כספי וחתמו על כתב וויתור ולפיו אין להם כל טענה ביחס לדירה. לפיכך, נשללה מהקונים לטענתם האפשרות להקטין את נזקיהם ולפנות לחברה המשכנת לתיקון הליקויים. כן הוסיפו כי בעקבות גילוי הליקויים הזמינו לדירה מהנדס, ואז התברר להם קיומם של ליקויים נוספים בדירה.
המוכרים מצדם טענו כי הם התגוררו בדירה במשך שבע שנים אך במהלך כל התקופה לא נתקלו כלל בבעיה של שיפוע בריצוף או הצפת מים בדירה. לטענתם, שטיפת הרצפה עם מטלית רטובה אינה גורמת להצפת הדירה והם תוהים מדוע צריכים היו התובעים להציף את הדירה במים. עוד טענו המוכרים כי הפיצוי שנתקבל מאת החברה הקבלנית היה בגין ליקוי שאינו קשור כלל ועיקר לתלונתם של הקונים ודחו את הטענה כי הסתירו מהם קיומם של ליקויים כלשהם, כאשר הם בעצמם לא ידעו על ליקוי כלשהו בדירה. כן שללו המוכרים את טענת הקונים לעניין קיומם של ליקויים נסתרים בדירה והוסיפו כי אין מוטלת על כתפיו של מוכר החובה למסור לקונה מידע הקשור בהיסטוריה של הנכס. לחלופין נטען כי ככל שנמצאו ליקויים בדירה, הרי שמדובר בליקויים כתוצאה מבלאי סביר עקב השימוש, וכי מכל מקום היה בידי הקונים לבצע כל בדיקה בדירה לפני רכישתה, כולל בדיקת הרצפות.
הואיל ומדובר בשאלות של מומחיות ומקצועיות, מינה בית המשפט מהנדס מטעמו אשר יחווה את דעתו בכל השאלות השנויות במחלוקת, לרבות שאלת האחריות והנזק וכן השאלה אם קיימים בדירה הליקויים המפורטים בכתב התביעה ובחוות הדעת מטעם התובעים שצורפה לו. כן הסכימו הצדדים כי המומחה מתבקש, אם יאותרו על ידו ליקויים בדירה, לחוות דעתו לגבי השאלה האם מדובר בליקויים סמויים או גלויים.
השופטת שאדן נאשף אבו אחמד קיבלה את התביעה וציינה כי סעיף 15 לחוק החוזים קובע באופן מפורש חובת גילוי בסיטואציות מסוימות, כאשר הגילוי מתחייב על פי דין, מכוח נוהג או על פי הנסיבות. כפועל יוצא, חובת תום הלב כוללת גם את חובת הגילוי, ואי גילוי עובדות אשר לפי הנסיבות היה מקום לצפות לכך שאדם המנהל משא ומתן יגלה אותן לצד השני, מהווה הפרה של חובת תום הלב. מבחינה משפטית, על המוכר מוטלת חובת גילוי רחבה המשתרעת גם על פרטים אותם היה הקונה יכול לברר בעצמו. לצד זאת, אם הקונה היה מודע לעובדות שהוסתרו ממנו על ידי המוכר, הרי שהוא אינו יכול לטעון כי הוטעה לגביהן ולדרוש את ביטול ההסכם.
השופטת קבעה עוד, נוכח חוות דעת המומחה, כי בניגוד להצהרת המוכרים בהסכם המכר להיעדר ליקויים בדירה, לרבות פגמים נסתרים, בפועל התגלה כי בדירה קיימים ליקויים שהתובעים לא היו יכולים לדעת כל קיומם ללא גילוי יזום על ידי המוכרים במעמד ההתקשרות בהסכם המכר. מהם, שנים לפחות הם ליקויים מהותיים שהדעת נותנת שמוכר סביר יגלה אותם בפני הקונה. אחד הליקויים הללו אף מהווה לדברי השופטת ליקוי בטיחותי חמור שממנו נשקפת סכנת חיים ממשית על המשתמש בדירה, בנוסף לליקוי בשיפוע הריצוף המלווה את דיירי הנכס למשך כל תקופת מגוריהם בדירה. לצד זאת, קיבלה השופטת את קביעותיו של המומחה להיעדרם של חלק מהליקויים להם טענו התובעים, משלא הונח טעם המצדיק סטייה מקביעות אלו. לפיכך נקבע כי הרוכשים השכילו להוכיח שהקונים הצהירו הצהרה שאינה משקפת את מצב הדירה בפועל, כשלדעת השופטת נאשף אבו אחמד, מדובר בהפרה יסודית של הסכם המכר המזכה בפיצוי מוסכם.
השופטת הוסיפה כי למוכרים אכן היתה ידיעה אודות הליקויים בדירה, במתקניה ובאביזריה, או לכל הפחות היה עליהם לדעת על דבר קיומם, בפרט כשבמהלך החקירה הנגדית התברר לראשונה שהמוכר הוא רצף בעל ותק ומומחיות רבת שנים בתחום. לפיכך, מתקבל הרושם כי גרסתו, לפיה אשתו נהגה לשטוף את הדירה במטלית לחה ועקב כך הם לא ידעו על קיומו של פגם בריצוף, הייתה גרסה סתמית ובלתי משכנעת.
עוד נקבע כי המוכרים הגדילו לעשות כאשר פנו אל החברה המשכנת וקיבלו לבקשתם פיצוי בגין הליקויים בדירה טרם מכירתה לתובעים, ואף חתמו על כתב ויתור המשתיק כעת את התובעים כבעלים הנוכחיים של הדירה מלהעלות טענות כלפי החברה המשכנת ביחס לליקויים כלשהם ואף לדרוש פיצוי בגינם. לדעת השופטת, אי גילוי דבר קיומם של הליקויים וויתור על כל טענה ביחס לליקויים אלה מהווה הפרה בוטה של חובת תום הלב וכן הטעיית התובעים, אשר בעקבותיה הם התקשרו בהסכם בתנאים ובסכומים שנקבעו בו. בנסיבות אלה, זכאים התובעים לסעד כספי בגין הנזקים שנגרמו להם כתוצאה מאי הגילוי.
