חדשות

לטענת התובעים, חברת הדקה התשעים הטעתה את לקוחותיה בכך שלא גילתה כי הטיסות לברצלונה של חברת איבריה מופעלות בפועל על ידי חברת Low Cost ואינן כוללות שירותים נלווים לטיסה. לטענת היועמ"ש, נוסח ההבהרה הקבוע בהסדר הפשרה נותר עמום באופן שלא מאפשר ללקוחות להשוות מחירים ולקבל החלטה מושכלת

היועץ המשפטי לממשלה, יהודה וינשטיין, הגיש היום (ב', 30.11) את התנגדותו להסדר הפשרה שהוגש לאישורו של בית המשפט המחוזי בתל אביב במסגרת תובענה ייצוגית שהוגשה נגד חברת "הדקה התשעים".

לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן

בבסיס התובענה הייצוגית עומדת טענת התובעים, אם-לי פולאקביץ וחגי פיין, כי חברת "הדקה התשעים" מפרה את חובותיה כלפי לקוחותיה ומטעה אותם בכך שאינה מגלה מידע מהותי, לכאורה, בנוגע לטיסות לברצלונה של חברת התעופה IBERIA (איבריה) המופעלות בפועל על ידי חברת Low cost בשם Vueling Airlinens (וולינג) ואינן כוללות שירותים נלווים לטיסה, כגון מטען, ארוחות, שתייה, בידור וכולי, אלא בתשלום נפרד.

עוד טענו המבקשים כי "הדקה התשעים" גרמה לנזק ממוני ולא ממוני, שהוערך ב-780 שקל לכל חבר קבוצה, הכולל את הנזק בגין הפרש בין טיסת איבריה לטיסת וולינג, נזק בגין היעדר ארוחות ושירותי בידור בטיסה ונזק ללא ממוני (ובסך הכול, הוערך ב-11 מיליון שקל לכל חברי הקבוצה).

"הדקה התשעים" ויתרה על הגשת תגובה מטעמה וחלף זאת הגיעו הצדדים להסכם הפשרה, שבמסגרתו מכחישה "הדקה התשעים" את כלל הטענות שעלו נגדה ושאישורו מבוקש כעת מהשופט רפאל כהן.

במסגרת הסדר הפשרה שגיבשו הצדדים, התחייבה "הדקה התשעים" לפצות את חברי הקבוצה בבחירה בין שתי הטבות אפשריות – החזר כספי בסך 40 שקל או לחילופין זיכוי בסך 100 שקל לכל כרטיס טיסה של חבר קבוצה לביצוע הזמנה עתידית בחברת "הדקה התשעים". יתרת הפיצוי שלא תגיע לחברי הקבוצה, תיתרם לעמותת "עמך" המרכז הישראלי לתמיכה נפשית וחברתית בניצולי שואה והדור השני.

בנוסף, התחייבה החברה להבהיר מעתה והלאה באתר האינטרנט שלה שמחיר כרטיס הטיסה המופעל על ידי חברת וולינג לא כולל בהכרח בידוק, ארוחות, מקום הושבה שמור וכולי. כמו גם לכלול הבהרה בטופס סיום ההזמנה לפיה יתכן והטיסה שהוזמנה תופעל על ידי חברת תעופה אחרת ולא תכלול בהכרח שירותים אלו.

עמדת היועץ המשפטי לממשלה היא שאין לאשר את הסדר הפשרה במתכונתו הנוכחית, שכן ההטעיה אינה מוסדרת באופן מיטיבי בהסדר הפשרה. כמו כן, הצהרות החברה באתר האינטרנט יכול ועולות לכדי תנאי מקפח בחוזה אחיד, היות והן מהוות יתרון בלתי הוגן לטובת הספק, העלול להביא לידי קיפוח לקוחות. נוסח ההבהרה שבאתר נותר עמום באופן שלא מאפשר ללקוח להשוות בין מחירי טיסה בחברות נוספות, בין טיסות הכוללות שירותים נלווים לבין טיסות Low Cost ולקבל החלטה מושכלת. למעשה, גם בתום הזמנת כרטיס הטיסה, הלקוח לא יוכל לדעת האם יידרש ממנו תשלום נוסף עבור שירותים אלו.

מעבר לכך, הצדדים לא הסבירו כיצד הגיעו לסכום פיצוי כספי של 40 שקל בלבד לחבר קבוצה, המהווים רק 5% מן הנזק שהוערך על ידי המבקשים בתובענה. ועוד, לעמדת היועץ, חסרים נתונים מפורטים על גודלה של הקבוצה, אשר יניחו את דעתו של בית המשפט, וזאת בפרט נוכח הפער הגדול בין תחשיב התובעת בתובענה לגבי מספר חברי הקבוצה לבין הערכת הנתבעת לפיה מדובר בכ-500 נוסעים בלבד.

"הסדר הפשרה אשר הוגש לבית המשפט, מכיל מספר כשלים, אשר עיקרם בראש ובראשונה  הסדרה בעייתית של התנהלות המשיבה אשר הביאה להגשת התביעה ופיצוי מינורי לחברי הקבוצה", טוענת עו"ד מאיה לויאן מפרקליטות מחוז תל אביב (אזרחי) שהגישה את העמדה בפרשה מטעם היועמ"ש. "הסדרי פשרה בתביעות ייצוגיות מחייבים בחינה על ידי בית המשפט בזהירות מרובה, משום שיש בהם כדי לחייב ציבור שלם, אשר לא היה, הלכה למעשה, צד אקטיבי להליך ולא נתן הסכמה פוזיטיבית לתוכן הסדר הפשרה. במצב דברים זה ישנה סכנה מובנית של ניגוד עניינים בין התובע המייצג, לו יש עניין אישי טבעי גם בהשגת שכר אישי, לבין הקבוצה. לכן, טעונים הסדרי פשרה אלו אישור מיוחד של בית המשפט, כתנאי לתוקפם. אין המדובר בדרישה טכנית, פורמאלית, לאישור של בית המשפט, אלא מדובר בדרישה מהותית, הנובעת מאופיו המיוחד של הסדר פשרה בתביעה הייצוגית, הכובל את כל חברי הקבוצה התובעת להוראותיו ולהתניותיו. לפיכך, ההצדקה היחידה לקיומו של הסדר פשרה שכזה היא היותו אכן מיטיב עם חברי הקבוצה התובעת".

במקרה זה, סבורה עו"ד לויאן כי "הדקה התשעים", אשר לא עמדה בחובת הגילוי הנדרשת, הטעתה את חברי הקבוצה, בכך שהיא שללה את יכולתם להשוואת מחירים אמיתית אל מול ספקים אחרים, מנעה מהם לקבל המידע מהותי הנחוץ על מנת לקבל החלטה מושכלת עבורם לגבי העסקה ובכך גרמה להם לנזקים. "עניין זה אינו מוסדר באופן מיטבי בהסכם הפשרה, ולמעשה הצהרותיה באתר יכול ועולות לכדי תנאי מקפח בחוזה אחיד היות והן מהוות יתרון בלתי הוגן לטובת הספק שעלול להביא לידי קיפוח לקוחות".

ת"צ 3089-04-14