חדשות

הוריו ואחותו של התלמיד טענו כי הוא התאבד בעקבות התעללות קשה, ששיאה בתקיפתו על ידי שלושה נערים בחצר בית הספר. ביהמ"ש דחה את התביעה וקבע כי לא הוכח שלאירוע התקיפה קדמה סדרת הקנטות ואלימות פיזית או מילולית מצדה של חבורת נערים בבית הספר, וכי הסיבות שהובילו את המנוח לפגיעה בעצמו נותרו כתעלומה ללא פתרון

בית המשפט המחוזי דחה תביעת נזיקין שהוגשה נגד רשת "אורט" ומשרד החינוך בטענה לאחריותם למותו של תלמיד בן 17 שהתאבד בתליה. לטענת הוריו ואחותו של התלמיד, הוא התאבד בגין התעללות קשה שעבר בבית הספר, ששיאה באירוע תקיפה כשבוע לפני התאבדותו. השופט אברהם אליקים קבע כי לא הוכח שלאירוע התקיפה קדמה סדרת הקנטות ואלימות פיזית ומילולית מצדה של חבורת נערים בבית הספר, וכי יש לקבל את חוות הדעת המומחה מטעם הנתבעות לפיה אירוע ההתאבדות לא היה צפוי בנסיבות המקרה.

לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן

המנוח שעזבונו הוא התובע 1 התאבד בתליה במאי 2008, והוא בן 17 בלבד. בני משפחתו טענו בתביעתם כי הוא התאבד בעקבות התעללות קשה שעבר בבית הספר, ששיאה בתקיפתו כשישה ימים טרם מותו, על ידי תלמידים בחצר בית הספר. עזבונו של המנוח, הוריו ואחותו עתרו להטיל על רשת אורט בה למד ועל משרד החינוך את האחריות להתאבדות.

השופט אברהם אליקים דחה את התביעה וקבע כי לא הוכח שקדמה לאירוע המהותי סדרת הקנטות ואלימות פיזית ומילולית מצדה של חבורת נערים בבית הספר. השופט ציין כי טענה זו נטענה בסתמיות בתצהיריהם של האב והאחות, מבלי שהם נקבו בפרטים כגון מתי התרחשו האירועים הקודמים, כיצד הם באו לידי ביטוי, כיצד הגיב אליהם המנוח ומי הם אותם נערים המשתייכים לחבורה הנטענת – כל זאת, על מנת שניתן יהיה לבחון את אמיתות הדברים ומהותם.

מנהל בית הספר, סגן המנהל, המורה והיועצת טענו מנגד כי לא היה ידוע להם על אירוע כלשהו שקדם לאירוע התקיפה האמור. בית הספר טען עוד כי בעת בחינת מהימנות העדים, לא ניתן להתעלם מהטרגדיה המשפחתית שהשפיעה על כל בני המשפחה ולכן גם על תוכן עדותם, אולם עדויותיהם של האב והאחות אינן מספיקות כדי לבסס עליהן ממצאים בנושא זה.

השופט אליקים קבע כי על פי העדויות המנוח הותקף בחצר בית הספר במהלך ההפסקה על ידי שלושה נערים שאחד מהם תקף אותו בפניו וגרם לו לחבלה שהצריכה טיפול רפואי. לאחר קבלת הטיפול בקופת החולים, מבלי שהוכח אם נערכה בדיקה לבירור עם אפו נשבר, הוא לווה על ידי סגן המנהל לביתו, שם דאג סגן המנהל לערוך סולחה בין משפחת המנוח לבין משפחת התלמיד התוקף. עוד נמצא כי המנוח נשאר בביתו לאחר התקיפה ועד ליום התאבדותו, אולם במהלך אותם ימים לא אובחנה התנהגות חריגה מצד בני המשפחה ועצם היעדרותו מבית הספר לא הייתה צריכה להוות סימן אזהרה, בשים לב לכך שהוא נעדר מספר רב של ימים גם לפני אירוע התקיפה האמור.

השופט ציין עוד כי המנוח היה בריא בגופו ובנפשו וכי לא היה ידוע לבני משפחתו או לצוות ההוראה על קיומה של מחלת נפש או פתולוגיה נפשית כלשהי. לאחר ניתוח שתי חוות דעת המומחים מטעם הצדדים, ובהסתמך על התשתית העובדתית המלאה שנקבעה, העדיף השופט את חוות דעתו של מומחה הנתבעים וקבע כי איש מצוות בית הספר או משרד החינוך לא התרשל, שכן אירוע ההתאבדות לא היה צפוי ולא ניתן היה לצפייה בנסיבות המקרה והסיבות שהביאו את המנוח לפגיעה בעצמו נשארו כתעלומה ללא פתרון.

ת"א 37021-10-11

לקריאה נוספת, ראו:

העליון: משרד החינוך אינו אחראי לנזק נפשי של תלמיד מקטטה שכלל לא נכח בה

המטופלת התאבדה באשפוז, מנהלת בי"ח טירת הכרמל וסגנה יואשמו ברשלנות