ביהמ"ש קבע כי מי שאינו אוחז כשורה בשטר, לא יוכל להתגבר על הגנה של כישלון תמורה. השופטים הנדל ושהם קבעו כי ההלכה שניתנה ב-1962 התעלמה מתכלית פקודת השטרות וראתה בשטר חפץ מבלי להביא בחשבון את החיוב החוזי. בדעת מיעוט, סבר השופט סולברג כי יש לסייג את ההלכה, אך להותירה על כנה משיקולי יציבות
בוטלה הלכת גויסקי:
מי שאינו אוחז כשורה בשטר, לא יוכל להתגבר על הגנה של כישלון תמורה של המושך או
העושה. כך פסק עקרונית השבוע (ג', 24.11) בית המשפט העליון, כאשר ביטל את הלכת גויסקי שניתנה בשנת 1962, לפני 54 שנים.
לקבלת עדכוני
חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן
"ראובן כרת הסכם מכר עם שמעון, במסגרתו
יספק שמעון סחורה לראובן. בתמורה, משך ראובן צ'ק לפקודת שמעון. שמעון הסב את הצ'ק
ללוי, וזה נתן לו את תמורתו", תיאר השופט נעם סולברג
את נסיבות העניין. "בשל פגם כלשהו בצ'ק, לוי אינו 'אוחז כשורה' בצ'ק זה, אולם
הוא נתן תמורה עבור הצ'ק, ועל כן הוא 'אוחז בעד ערך'. כעבור זמן, נכשל שמעון
בחובתו לספק את הסחורה לראובן. בהגיע מועד פירעונו של הצ'ק, מבקש לוי לפדותו;
ראובן מבקש לחללו. אם תישמע טענתו של לוי, יפסיד ראובן את סכום הצ'ק בלא שקיבל
תמורה כלשהי; אם תישמע טענתו של ראובן, יפסיד לוי את שווי התמורה שנתן בעד הצ'ק.
על מי מבין שניים אלו לשאת בנטל כישלונו של שמעון לספק את הסחורה?".
הלכת גויסקי קבעה כי
ראובן הוא שיישא בנטל. ברבות השנים נמתחה ביקורת, אקדמית ושיפוטית על הלכת גויסקי, עד שכעת קבעו השופטים ניל הנדל ואורי שהם שהגיע הזמן
לבטל אותה. מדובר בעיקר במקרים שבהם חתימת ההיסב על הצ'ק לא הייתה תקינה, מה שפגם
משפטית בהחזקתו כשורה. במקרה כזה אי אפשר להסתכל על הצ'ק רק דרך דיני השטרות, אלא
גם דרך דיני החיובים, כפי שמתאר השופט הנדל: "הפגם שנפל בתקינותו של השטר על
פי דיני השטרות פגע בסחירותו המהותית. בכך נשלל מן הבנק
המעמד המיוחד של אוחז כשורה. עם זאת, השטר נותר חפץ וחוזה. דיני הקניין ודיני
החוזים – דיני השטרות במובן הרחב – עודם חלים עליו.
"על פי דיני הקניין, הבנק קנה זכות בשטר.
עם זאת, הקניין אינו מעניק לו יותר מאשר טמון בשטר – ה'חפץ' אשר קנה. הוא אינו
אוחז כשורה. כאן דיני השטרות ודיני הקניין מפנים אל דיני החיובים. החיוב שעבר
במלואו אל הבנק – שהוא תוכנו של השטר שרכש – כפוף לטענה שחוזה היסוד הופר. העובדה
שהבנק אוחז בשטר בעד ערך אינה מעמידה טעם מיוחד לסטות מתוצאה זו".
ההלכה החדשה ניתנה בפרשת ביטול חיובה של חברת
טל טריידינג לפרוע צ'ק שנתנה לחברת היהלומים
"יהלומי צבי אור", למרות שזו נקלעה לקשיים ולא סיפקה את היהלומים. במקרה
זה שתי חברות בתחום היהלומים ערכו עסקה גדולה של כ-700 אלף דולר לרכישת יהלומים.
במסגרת אותה עסקה ניתנו מספר שיקים למועד עתידי. אך בטרם הגיע מועד פירעונם של
השיקים התברר כי המוכרת נקלעה לקשיים ולא היתה מסוגלת
לספק את הסחורה בגינה ניתנו השיקים ולכן השיקים בוטלו על ידי הקונה.
משביקשה הקונה את הצ'קים בחזרה, נמסר על ידי
המוכרת כי הצ'קים הועברו לניכיון בשני בנקים, אחד מהם בנק לאומי. בנק לאומי סרב
להשיב לידיה את הצ'ק מכיוון שהבנק טען שקיימת יתרת חובה בחשבון אשר אמור להיות
מסולק בין היתר מכוח צ'ק זה וזה אף פתח תיק הוצל"פ נגד הקונה מכוח צ'ק זה.
לאחר שהתנגדות הקונה לביצוע השטר התקבלה התנהלו
הליכים משפטיים בבית משפט השלום. השופט אילן רונן, בפסק דינו שניתן בבית משפט
השלום בתל אביב, קבע עובדתית כי העסקה אכן לא התקיימה וכי היהלומים אכן לא סופקו
לקונה. מנגד, נקבע כי הבנק נתן תמורה בגין הצ'ק לחברה המוכרת. עוד נקבע כי הבנק
מוגדר כ"אוחז בעד ערך" בניגוד ל"אוחז כשורה". וככל שצד ג' היה
מוגדר כאוחז כשורה, ממילא גובר הוא על כישלון התמורה שבעסקת היסוד בין צד א' לצד
ב' ולכן במקרה כזה היה על הקונה לשלם את הצ'ק אף שלא קיבלה יהלומים בהתאם לעסקה.
אלא שבמקרה זה, משהצ'ק הועבר לחברה בשם אחד אך
הוסב לבנק באמצעות שם של חברה אחרת בשם דומה (הוא השם שרשום אצל הבנק כבעלים
בחשבון), ממילא, קבע בית המשפט, כי בהתאם לסעיף 28 לפקודת השטרות, הצ'ק אינו
"תקין על פי מראהו" ועל כן הבנק הוגדר כ"אוחז בעד ערך" בלבד.
בית המשפט קבע כאן קביעה עובדתית נוספת, והיא שהעסקה בין הקונה למוכרת נכשלה לאחר
שהצ'ק כבר סוחר לבנק.
בית משפט השלום קבע כי בהתאם להלכת גויסקי, גובר הבנק על כישלון התמורה בעסקת היסוד, מאחר
שכישלון התמורה אירע לאחר שהצ'ק כבר סוחר לבנק באותו מועד, כך שעל הקונה לשלם עבור
הצ'ק אף שלא קיבלה את הסחורה תמורתו.
משכך, נאלצה החברה להגיש באמצעות עורכי הדין
גלעד נרקיס ויוסי פפר, בקשת רשות ערעור ובית המשפט
העליון קיבל את הבקשה וקבע כי דין הערעור להתקבל. השופט סולברג
קבע בין היתר משיקולים של יציבות ונוכח זאת שמדובר בהלכה ותיקה ביותר כי יש להותיר
את הלכת גויסקי על כנה, אך לסייגה בשני אופנים.
מנגד, השופטים הנדל ושהם ביטלו כליל את ההלכה
הנוהגת, ולכן ניתן פסק דין ברוב של שניים כנגד אחד הקובע כי ההלכה הקודמת מבוטלת.
בפסק הדין הארוך והמנומק, קבע השופט הנדל כי הלכת גויסקי
ניתנה בניגוד לאמור בפקודת השטרות, וכי היא ניתנה אך בהתבסס על חוקי הקניין, ראתה
בשטר אך כחפץ והתעלמה מפקודת השטרות כאמור לעיל ומכך שהשטר הינו גם חוזה.
השופט הנדל התייחס לדברי השופט אהרון ברק
ושופטים אחרים שקבעו כי הלכה זו מצויה תחת "הערת אזהרה", תוך שהוא משתמש
בדימוי מעולם הספורט: "ההלכה קיבלה מספר כרטיסים צהובים, המובילים בסופו של
דבר להרחקה".
השופט הנדל האריך רבות בפסק דינו והביא ראיה
לכך שגם במסגרת המשפט העברי יש להורות על ביטול הלכת גויסקי.
בנק לאומי, אשר ביקש לממש את הצ'ק, חויב בתשלום
הוצאות משפט בסך 60 אלף שקל.
לקריאה נוספת, ראו:
ביהמ"ש
העליון: "הלכת שמש" המיושנת – מבלבלת אתכם? הגיע הזמן לבטלה
ד"ר
יצחק כהן / שקיעתה של הלכת שמש וזריחתו של בית המשפט העליון
