חדשות

ביהמ"ש לתביעות קטנות פסק כי החברה הפרה חוזה בכך שלא ביצעה פעולה כלשהי לקידום הקטינה המיוצגת וגבתה סכומים לא סבירים תמורת צילומים ופרסום תמונה באתר האינטרנט שלה. ביהמ"ש הבהיר עוד כי מדובר בפעילות אסורה המנוגדת לחוק של תיווך ילדים לעבודות בהופעה או בפרסומת, וקרא לרשויות הרלוונטיות לבחון את הנושא

אדם מן היישוב – לרוב קטין באמצעות הוריו – מתקשר עם חברה המציגה עצמה כמי שמתמחה בייצוג שחקנים או דוגמנים ומשלם לה אלפי שקלים כבור סט צילומים ("בוק") ותמורת שיווקו למפרסמים ומפיקים. לאחר פרק זמן שבו אינו זוכה להצעות עבודה הוא מבקש לבטל את ההסכם אך החברה מסרבת להשיב לו את כספו. סכסוך מעין זה עומד גם בלב תביעה שנדונה לאחרונה בבית המשפט לתביעות קטנות בתל אביב. השופט רמי חיימוביץ קבע במקרה זה כי גם אם ההסכם שהוכן על ידי החברה אינו כולל התחייבות מפורשת לקדם את הקטינה המיוצגת, הרי שכוונת הצדדים בעת ההתקשרות היתה שהנתבעת תייצג אותה ותציגה בפני מעסיקים פוטנציאליים.

לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן

בעניינה של הנתבעת, חברת התעשייה פרסום וטלוויזיה, הוגשה תביעה ייצוגית (26479-02-14) וכן אוחד הדיון במספר תביעות דומות. השופט חיימוביץ ציין כי הוא סבר שניתן יהיה להמתין עם ההכרעה עד להכרעה בתביעות האחרות, כדי שניתן יהיה לקבל תמונה מלאה ורחבה יותר של התנהלות הצדדים, אך נוכח הוראות תקנות סדר הדין בתביעות קטנות, דומה שאין מנוס מהכרעה על יסוד העובדות והפסיקה במקרים דומים.

באוגוסט 2014 פנתה התובעת על החברה על מנת שתייצג את בתה הקטינה בת ה-8. הצדדים התקשרו בחוזה לפיו הנתבעת תספק לבתה של התובעת סט צילומים (כולל איפור ועיצוב), תפרסם אותה באתר האינטרנט שלה ותפעל להשגת עבודות משחק עבורה. תמורת שירותים אלו שילמה התובעת לנתבעת סך של 3,750 שקל והתחייבה לשלם 20% + מע"מ מכל הכנסה עתידית שתקבל הבת.

לאחר כשישה חודשים שבמהלכם לא התקבלה כל פנייה לבתה של התובעת ולא הועבר גם מידע על פניות שפנתה החברה לקדמה, ביקשה התובעת לבטל את החוזה, אלא שהנתבעת סירבה להשיב לה את כספה.

השופט רמי חיימוביץ קבע כי קיים קושי להתייחס להתנהלות הצדדים על סמך מקרה בודד, וקשה מאוד לבחון התנהגות מטעה או טענות למצגי שווא שמוצגים על פה כשמדובר ב"מילה כנגד מילה". עם זאת, די בבחינת הראיות כדי לקבוע כי בהתנהלות הנתבעת נפלו פגמים מהותיים שמצדיקים את ביטול ההסכם וכן השבה של כספים ששילמה התובעת.

השופט דחה את טענת החברה כי היא כלל לא התחייבה לקדם את בתה של התובעת, וציין כי "ברי כי אם הנתבעת מקבלת עמלה מהתקשרות עם מעסיקים הכוונה היא שתתרום להתקשרות זו ותפעל לכך שבתה של התובעת תקבל עבודות בתחום הבידור והפרסום. יתרה מכך, אני מאמין לתובעת כי הנתבעת יצרה בפניה מצג שתקדם את בתה ותפעל לייצוגה ולקבלת עבודות בתחום הבידור. ברור שאם התובעת הייתה מבינה שהתחייבות הנתבעת היא לצילום תמונות והעלאתן לאתר האינטרנט, היא לא הייתה מתקשרת בהסכם ולא הייתה משלמת סכום של 3,750 שקל ומתחייבת לשלם 20% מכל הכנסה עתידית. מכאן שגם אם ההסכם, שהוכן בידי הנתבעת, אינו כולל התחייבות מפורשת לקדם את הבת שוכנעתי כי כוונת הצדדים בעת ההתקשרות הייתה שהנתבעת תייצג את הקטינה ותציגה בפני מעסיקים פוטנציאליים.

עוד קבע השופט חיימוביץ כי הנתבעת לא הביאה ראיה לכך שהיא ביצעה פעולה כלשהי כדי לספק את השירות שבגינו שולמה התמורה, ולא הראתה כי היא פעלה לקידום בתה של התובעת או פנתה למעסיקים פוטנציאליים. "הפעולות היחידות שביצעה הן הצילומים והעלאת התמונה באתר האינטרנט שלה. הא ותו לא. מדובר בפעולות מצומצמות שעלותן הריאלית נמוכה בהרבה מהסכום אותו שילמה התובעת, וכך העידה גם נציגת הנתבעת בדיון. מכאן שהנתבעת הפרה את ההסכם משום שלא סיפקה את השירות שנקנה, ובכך קמה לתובעת זכות לבטל את ההסכם ולקבל השבה בגין הסכומים ששילמה  ולא קיבלה כנגדם תמורה", כתב השופט בפסק הדין.

עוד צוין כי בהיעדר מקרים נוספים ומבלי שהוצגו חוזרים אחרים, אין בפני בית המשפט די ראיות לדון בשאלה האם מדובר בחוזה אחיד. עם זאת, ניתן לומר כי מדובר בחוזה בלתי מאוזן בעליל, שבו התחייבויות הנתבעת מצומצמות ביותר ואינן תואמות את תכלית ההתקשרות ואת התחייבויות התובעת.

השופט הבהיר כי תכלית התקשרות הצדדים היא שהנתבעת תתווך בין בתה של התובעת לבין מעסיקים אפשריים לצרכי הופעה או בידור וכנגד זאת תקבל תשלום ראשוני ותשלום של 20% מכל הכנסה עתידית. אלא שבהתאם לסעיף 33ד לחוק עבודת הנוער, תשי"ג-1953 ותקנות עבודת הנוער (תיווך להעבדת ילד בהופעה או בפרסומת), תשנ"ט-1999, נאסר על העסקת ילד בצילומים או בפרסומת ואף על תיווך להעבדת ילד בהופעה ציבורית, אמנותית או לצורכי פרסום, אלא אם נתקבל מראש אישור של שר העבודה והרווחה. הנתבעת לא הראתה שקיבלה היתר להעסקת בתה של התובעת, ודומה כי אין בידיה היתר לתיווך עבודה לילד כלשהו. מכאן שפעילותה בהקשר זה מהווה הפרה של הוראות החוק והתקנות ובהתאם לחוק אף מדובר בעבירה פלילית.

יתרה מכך, התקנות קובעות תקרה לגבי תשלומים בהסכם תיווך ואוסרות על גביית תשלום מהילד או הוריו "במישרין או בעקיפין, בעד תיווך ההעבדה או הוצאות שהוצאו בקשר אליו, זולת עמלה שלא תעלה על 20% מן התשלומים ששילם להם בעל ההיתר בעד השתתפות הילד בהופעה"  (תקנה 5(1)). מכאן שגביית הסכומים מן התובעת הייתה פסולה מייסודה ומנוגדת לחוק, גם אם מדובר ב"הוצאות" כטענת הנתבעת.

השופט חיימוביץ הבהיר כי די באמור לעיל כי לקבוע כי הנתבעת הפרה חוזה משום שלא הראתה כי ביצעה פעולה כלשהי לקידום בתה של התובעת וגבתה סכומים לא סבירים בשל צילומים ופרסום תמונה באתר אינטרנט. במקרה הנוכחי היא פעלה גם בניגוד לדין ועסקה בפעילות אסורה ומנוגדת לחוק של תיווך ילדים לעבודות בהופעה או בפרסומת. על כן, חויבה החברה להשיב לתובעת את מלוא הסכומים שגבתה, גם אם הוציאה הוצאות שבהתאם לדיני החוזים הרגילים לא היה מקום להשיבן, שכן הדין ספציפי קובע תקרה להכנסות הנתבעת ואוסר עליה לגבות סכומים בעבור הוצאות. השופט הוסיף כי הואיל ודומה כי פעילות הנתבעת בנוגע לתיווך עבודה לקטינים היא רחבה מעבר לתיק הנוכחי, ראוי כי הרשויות הרלוונטיות, ובעיקר משרד העבודה והרווחה, יתנו דעתם לנושא ויבחנו אם יש מקום להפעלת סנקציות על פי דין. ראוי כי גם המועצה לצרכנות שהייתה מעורבת בתיק תפעל לקידום הנושא. 

ת"ק 20303-04-15