בעתירה שהגישו טענו מסתננים וארגוני סיוע כי אלו שעזבו לאותן מדינות לא קיבלו היתר שהיה, הושמו במעצר או נאלצו לברוח. ביהמ"ש דחה את העתירה בהתבסס על הראיות החסויות שהציגה המדינה וקבע כי לא נפל פסול בעמדתה בנוגע להיותן של המדינות הקולטות בטוחות ולא ניתן להסיק כי למורחקים אין כל אופק שהייה בהן
בית המשפט לעניינים מנהליים דחה את עתירתם של מסתננים וארגוני סיוע נגד המתווה החדש עליו הכריזה הממשלה במרץ 2015, מכוחו נדרשים מסתננים לצאת לאחת משתי מדינות שלישיות באפריקה עמן חתמה ישראל על הסכם ואשר זהותן נשמרת בחיסיון. השופטת רחל ברקאי קבעה כי בשים לב לראיות החסויות שהציגה המדינה, העותרים לא הציגו תשתית המצדיקה קביעה כי נפל פגם או פסול בעמדתה בכל הנוגע להיותן של המדינות השלישיות בטוחות, ולא ניתן להסיק כי אין למורחקים כל אופק שהייה באותן מדינות שלישיות עד כדי שמדובר בפגיעה בשלומם וכבודם. לצד האמור הבהיר בית המשפט את הצורך של המדינה להעמיד לרשות המורחקים מידע זמין, ברור ומפורט בשפתם ולנהל פיקוח קפדני אחר יישום ההסכמים מצד אותן מדינות שלישיות כדי להבטיח את שלומם וחירותם של אותם מורחקים.
לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן
כחלק מהתמודדותה עם תופעת המסתננים חתמה מדינת ישראל על הסכמים עם שתי מדינות אפריקאיות שהסכימו לקלוט לתחומן נתינים זרים שהסתננו לשטחה באופן בלתי חוקי. ההסדרים נערכו בתיאום מלא עם משרד החוץ ונחתמו בין השאר על בסיס חוות דעת שהוצאו מטעמו אשר בחנו את המצב המדיני, כלכלי וחברתי במדינות אלו ומצאו שהמצב בהן מאפשר יציאה בטוחה אליהן. בנוסף, אישר היועץ המשפטי לממשלה את ההיבטים המשפטיים העולים מכל אחד מההסדרים, לאחר שנמצא כי מתקיימים במדינות השלישיות ששה תנאים: לא מתנהלות בהן מלחמות או מהומות כלליות; אין חוות דעת של נציבות האו"ם לפליטים שלפיה אין להרחיק למדינות אלה; ככלל לא תשקף באותן מדינות סכנה לחייו או לחירותו של המסתנן על בסיס גזע, דת, לאום או השתייכות לקבוצה חברתית או פוליטית כלשהי; ניתן לבקש באותן מדינות מעמד של פליט או ליהנות מהגנה זמנית או למצער המדינות הללו מחויבות לעיקרון אי ההרחקה; קיים במדינות אלה איסור על עינויים או יחס אכזרי או משפיל אחר; והתחייבות המדינות לאפשר למסתנן חיים בכבוד.
על פרטי ההסכמים, זהותן של המדינות השלישיות ונכונותן לסייע למדינת ישראל בקליטת המסתננים הוצאה תעודת חיסיון שנחתמה בידי ראש הממשלה בשל הרגישות המדינית והפוליטית הגבוהה ונוכח בקשתן המפורשת של אותן מדינות. על פי נתוני רשות האוכלוסין וההגירה, עד כה הורחקו כ- 3,000 איש לשתי המדינות במסגרת המתווה של "עזיבה מרצון". עם זאת, בסוף חודש מרץ 2015 הודיעה המדינה על כוונתה להרחיב את היקף ההרחקה במובן זה שיוצע למסתנן שבקשת המקלט בעניינו נדחתה לצאת למדינה שלישית ובהיעדר עילת סירוב פרטנית יראה הדבר כחוסר שיתוף פעולה אשר יאפשר את השמתו במשמורת.
אין זכות וטו על זהות המדינה הקולטת
העותרים 1-2 הם נתיני אריתריאה שהסתננו לישראל בשנת 2008 ולימים הושמו במתקן השהייה "חולות" על פי הוראת הממונה על ביקורת הגבולות. שני העותרים הגישו בקשות למקלט מדיני ובקשותיהם נדחו. בעודם שוהים במתקן, נערכו לעותרים שימועים בדבר יציאתם מישראל למדינה שלישית וניתנו להם 30 ימים לגבש את עמדתם בסוגיה. שני העותרים התנגדו להרחקתם וחזרו על עמדתם גם לאחר שנערכו להם שימועים נוספים ולכן הוצאו נגדם צווי העברה למשמורת והודע להם כי עומד לרשותם פרק זמן של 14 ימים להתארגנות. העותרים 3-8 הם ארגוני זכויות אדם הפועלים בין היתר להגנה על זכויותיהם של פליטים, מבקשי מקלט ואנשים הזכאים להגנות בינלאומיות בישראל. עניינה של העתירה, בטענות העותרים נגד אותו מתווה חדש עליו הודיעה ישראל שמכוחו נדרשים מסתננים לצאת לאחת משתי מדינות שלישיות.
עיקר טענתם של העותרים היא כי ממידע שנצבר עד כה אודות גורלם של מי שעזבו לאותן מדינות עולה כי לא הורשו לשהות באחת המדינות מעבר למספר ימים, לא קיבלו היתר שהייה או עבודה, הושמו במעצר ואולצו לברוח ממנה למדינות אחרות בטרם יגורשו. כן נטען, כי ממידע שהתקבל מאחרים שעזבו את ישראל למדינה השנייה אין הם מקבלים שם היתרי שהייה.
השופטת רחל ברקאי דחתה את העתירה וציינה כי הסכמים בילטראליים ומולטילטראליים שעניינם העברת מבקשי מקלט ממדינה אחת לאחרת הם אפשריים על פי המשפט הבינלאומי. זאת, בלבד שיגובשו בהסכם כתוב המפרש באופן ברור את חובות וזכויות הצדדים ומבטיח למורחקים הגנה על חיים, חירות, שלמות הגוף וזכותם לקיום בסיסי במדינת היעד, וכי אותה מדינה עומדת בעיקרון "אי ההחזרה" (Non Refoulement), לפיו לא יורחקו אנשים השוהים בתחומי המדינה למקום שנשקפת להם בו סכנת חיים או סכנה לחירותם. לצד זאת, אין לנתין הזר המסתנן למדינה זכות וטו על זהותה של מדינת היעד אליה יורחק והוא אינו זכאי להחליט או לבחור לאן הוא רוצה להיות מורחק. לפיכך, כאשר ניתן להרחיק אדם למדינה בטוחה, אזי ככל שיסרב לשתף פעולה עם הרחקתו למדינה הבטוחה ניתן לשים אותו במשמורת עד ליציאתו, בהתאם להוראת סעיף 13ו(ב)(1) לחוק הכניסה לישראל, אשר שאלת חוקתיותו כבר נדונה ואושרה על ידי בית המשפט העליון.
במקרה זה, ציינה השופטת כי מדינת ישראל אמנם אינה כופה גירוש על דרך של העלאת המסתננים למטוס כשהם אזוקים בידיהם ורגליהם, אולם עצם השימוש בסנקציה של משמורת בנסיבות של סירוב יציאה למדינה שלישית מחשש לפגיעה בחירות, גם בהיעדר סכנה פרטנית, משנה את נקודת האיזון ומחייבת הקפדה יתרה מצד ישראל בבחינת ביטחונם ואופק שהייתם של המורחקים לאותן מדינות.
טענות המבוססות על עדות שמיעה
לגופו של עניין, ציינה השופטת כי אל מול טענות העותרים בדבר המצב באותן שתי מדינות שלישיות אליהן מורחקים המסתננים – הוצג בפניה חומר חסוי רב המלמד כי בטרם אושר מתווה ההרחקה הנדון ובטרם נחתמו ההסכמים עם אותן מדינות נעשתה בדיקה יסודית וקפדנית אודות המדינות. זאת, הן במישור המדיני, הן במישור החברתי והן במישור המשפטי-כלכלי. ורק לאחר שנתקבלו תשובות ענייניות לגבי מצבן של אותן מדינות באותם נושאים ונמצא כי התקיימו כל ששת התנאים אותם העמיד היועץ המשפטי לממשלה כתנאי לאישור מתווה ההרחקה – ניתן האישור המאפשר את ביצוע המתווה. עוד הדגישה השופטת ברקאי כי גם העותרים לא עמדו עוד על הטענה שאין המדובר במדינות בטוחות או כי קיימת סכנת חיים למורחקים אליהן, אלא מיקדו את טענותיהם בדבר היעדר אופק שהייה במדינות וכן בסוגיית הפיקוח על יישום ההסדרים. בנוסף, לא נמצאה כל קביעה מפורשת של נציבות האו"ם לפליטים כי מדובר במדינות שאינן בטוחות ושאין להרחיק אליהן. לפיכך, במסגרת שיקול הדעת המוגבל המסור בידי בית המשפט במסגרת הליך מנהלי והכלים המדודים לבחינת בטיחותן של אותן מדינות שלישיות, לא מצאה השופטת בטענות העותרים תשתית המצדיקה קביעה כי נפל פגם או פסול בעמדת המשיבים בכל הנוגע להיותן של המדינות השלישיות בטוחות.
השופטת התייחסה גם לטענת העותרים כי אין למורחקים למדינות השלישיות כל אופק שהייה עד כדי שמדובר בפגיעה בשלומם וכבודם, גם אם אין המדובר בסכנת חיים. בעניין זה נקבע כי קשה לראות במסמך שהגישו העותרים שנערך על ידי פרופסורית כחוות דעת, שכן זו כללה עדויות שכל כולן בבחינת עדויות שמיעה. מעבר לאמור, אין במחקר שערכה הפרופ' כל בדיקה מקיפה אודות מצבם של כלל או מרבית המורחקים לשתי המדינות השלישיות, כי אם התייחסות נקודתית ובמידת מה אף מגמתית המתייחסת לקבוצה מצומצמת של אנשים אשר נטען כי הורחקו למדינה אחת ואולצו לטענתם לגנוב הגבול למדינה אחרת. גם לגופן של הטענות, הרי שבהינתן החומר החסוי סברה השופטת כי חלק מהמידע שהובא בפני הפרופ' אינו אמין. אשר לתצהירים שהגישו העותרים, של אזרחים אריתראים שיצאו מישראל בהם פגשה באת כוחם במדינה השלישית, ציין בית המשפט את הקושי המובנה שענינו היעדר יכולת לחקור את המצהירים ולברר לעומק את הנטען על ידם. גם קריאת התצהירים בקפידה מלמדת כי אף לא אחד מהמצהירים טען שנעצר באותה מדינה שלישית בשל שהייה לא חוקית ולא נטען כי שהייתם באותה מדינה עלולה לחשוף אותם לסכנת חיים או לחירות. כמו כן, לא ניתן להסיק מדבריהם כי עם הגעתם למדינת היעד גורשו למדינה אחרת וגם מראיות חסויות עולה כי רבים שעזבו לאותה מדינה שלישית עזבו מרצונם החופשי למדינה אחרת.
לצד האמור, הבהירה השופטת ברקאי כי בנסיבות בהן על פי המתווה החדש חל כרסום ביסוד "הרצון החופשי" וניתן לומר שהתווסף אלמנט "כפייה" – מתחייב מטבע הדברים שמדינת ישראל תעמיד לרשות המורחקים מידע זמין, ברור ומפורט בשפתם, הן בארץ והן במדינות היעד, וכן תנהל פיקוח קפדני אחר יישום ההסכמים מצד אותן מדינות שלישיות גם כדי לוודא קיום חלקן בהסכם אל מול מדינת ישראל וגם כדי להבטיח את שלומם וחירותם של אותם מורחקים למדינות השלישיות באופן המבטיח להם אופק ש
לקריאה נוספת, ראו:
בג"ץ בהרכב מורחב: מסתננים השוהים במרכז שהייה מעל 12 חודשים ישוחררו לאלתר