ביהמ"ש דחה את ערעורה של האגודה לזכויות האזרח וקבע כי הפקדת המידע אודות מספר ההיתרים לביצוע האזנות סתר ביטחוניות בידי השב"כ אינה מלמדת כשלעצמה על ניסיון לחמוק מגילוי המידע המבוקש: "הטענה כי המידע מצוי 'נורמטיבית' בידי רה"מ היא יצירתית, אך לא הונחו לה תימוכין בעובדות והיא אינה המסקנה המתבקשת מהן"
בית המשפט העליון דחה את הערעור שהגישה האגודה לזכויות האזרח נגד דחיית הבקשה מראש הממשלה לחשוף את מספר ההיתרים שנתן לביצוע האזנות סתר. בית המשפט העליון קיבל את הקביעה שאין מקום לחייב את ראש הממשלה למסור מידע, שמוחזק עבורו על ידי שירותי הביטחון הכללי (השב"כ), שעה שמדובר "במידע ביטחוני במהותו", שאינו "זר לתחומי עיסוקו של השב"כ ולפועלו; ולא ניתן לומר, בלא שהונחה לכך תשתית עובדתית ולו לכאורה, כי שמירתו בשב"כ נעשית משיקולים הנוגעים לחוק חופש המידע". כלומר, לא הוכח שהמידע הועבר לשב"כ על מנת לנצל את הפטור שיש לשב"כ מתחולתו של חוק חופש המידע ולחסום את זכותו של הציבור לדעת כמה פעמים התיר ראש הממשלה האזנות סתר.
לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן
בניגוד להאזנות סתר פליליות, האזנות הסתר הביטחוניות מתקיימות "מתחת לרדאר" – ללא ביקורת שיפוטית וללא ביקורת ציבורית. סמכות הפיקוח המרכזית בעניין זה נתונה בידי ראש הממשלה. בהתאם לחוק האזנות סתר, ראש הממשלה הוא זה שמאשר כל בקשה לביצוע האזנות סתר שמגיש השב"כ, ועליו לדווח רק ליועץ המשפטי לממשלה ולוועדה מיוחדת בכנסת (ועדה משותפת של ועדת חוקה, חוק ומשפט ושל ועדת החוץ והביטחון) שדנה בעניין בדלתיים סגורות.
האגודה לזכויות האזרח עתרה לבית משפט לעניינים מינהליים, לפי חוק חופש המידע, בדרישה להורות למשרד ראש הממשלה למסור לה את מספר ההיתרים שניתנו לביצוע האזנות סתר בחמש השנים האחרונות, לרבות מספר האנשים שלגביהם ניתן כל היתר ובהתפלגות לפי תושבים ואזרחים וכאלה שאינם תושבים ואזרחים.
בעתירה טענו עורכי הדין דן יקיר ולילה מרגלית כי בשל החשאיות המוחלטת האופפת את הפעלת הסמכות, אין לציבור כל דרך לבחון את אופן השימוש בה או לאמוד את היקף התופעה ואת האיזון בין הצורך הביטחוני לבין הפגיעה בזכות לפרטיות. כמו כן נטען בעתירה כי אמנם, מטבע הדברים ישנו מידע שלא ניתן לגלותו מטעמי ביטחון הכרחיים, אולם, באיזון שבין טעמי ביטחון אלה לבין זכות הציבור לדעת, יש לשאוף לחשיפה מרבית של מידע, כדי לאפשר לעם – הריבון במדינה דמוקרטית – להחליט במודע על מידת הפרטיות שעליה הוא מוכן לוותר.
מי מחזיק במידע בפועל?
במהלך הדיון בעתירה, טען משרד ראש הממשלה כי הן הבקשות שמגיש השב"כ והן ההיתרים שנותן ראש הממשלה לביצוע האזנות סתר נשמרות בשב"כ ולא אצל ראש הממשלה. רק השב"כ עוקב אחר היקף ההיתרים שניתנו לו, והוא גם זה שמבצע עבור ראש הממשלה את חובתו לדווח ליועץ המשפטי ולכנסת, אלא שהשב"כ, בניגוד לראש הממשלה, פטור מתחולתו של חוק חופש המידע. בית המשפט לעניינים מנהליים דחה את עתירת האגודה לזכויות האזרח וקבע כי חוק חופש המידע אינו מחייב את ראש הממשלה לגלות מידע שאינו נמצא פיסית בידו, וגם אינו מחייב אותו לבקש מהשב"כ להחזיר לו את ההיתרים שנתן על מנת שיוכל לספור אותם כפי שביקשה האגודה.
האגודה לזכויות האזרח ערערה על פסק הדין לבית המשפט העליון, בטענה כי ראש הממשלה הוא היחיד שמוסמך לאשר האזנות סתר, ולכן מספר הפעמים שהוא התיר לשב"כ להאזין לאזרחים הוא מידע שלו, אפילו אם השב"כ "עוזר" לו לשמור עליו. פרשנות שלפיה רשות יכולה לחמוק מחובותיה לפי חוק חופש המידע בטענה כי מידע שהתבקש אינו מצוי ברשותה משום שהיא שומרת אותו פיזית אצל גורם אחר, מסכלת את תכלית החוק. ככל שראש הממשלה אינו זוכר בעצמו את מספר ההיתרים שנתן, וככל שהשב"כ אינו מוכן לבצע עבורו את הספירה, עליו לבקש מהשב"כ את ההיתרים ולספור בעצמו.
השופטת ענת ברון דחתה כאמור את הערעור של האגודה לזכויות האזרח, ובהסכמת הנשיאה מרים נאור והשופטת אסתר חיות, פסקה כי "כפי שהוברר ככלל מיקומו של המידע לצורך תחולת חוק חופש המידע ייקבע בהתאם להיכן שבו מצוי המידע בפועל – ובענייננו, המידע המבוקש אינו נמצא ברשות ראש הממשלה אלא ברשות שירות הביטחון הכללי בלבד. ואולם כידוע את לשון החוק יש לפרש לאור תכליתו... על אף שחוק חופש המידע מתייחס למידע המצוי בפועל אצל הרשות, במקרים חריגים כגון המקרה שלפנינו, קרי: מקרה שבו המידע נוצר ברשות אחרת מזו שבה הוא מוחזק ושעה שלרשות שיצרה את המידע סמכויות ייחודיות בעניין שאינן ניתנות לאצילה – יש להוסיף ולבחון אם מהותו של המידע תואם לאופיו ולתכליתו של הגוף שבו הוא מצוי. הדבר נובע מתכליות החוק, ובבסיסן ההכרה בזכותו של כל אזרח ותושב לקבלת מידע הנמצא בידי רשות ציבורית; וזאת מתוך הכרה כי המידע מוחזק על ידי הרשות כנאמן של הציבור, כאשר החשיפה והנגישות למידע מטרתן לקדם ולשמר את ערכי הדמוקרטיה ובראשם הגנה על חופש הביטוי. מעמדה וחשיבותה של הזכות למידע מחייבים את בית המשפט לבחון כי החזקת המידע בגוף פלוני ולא אלמוני, אינה נעשית משיקולים הנעוצים בחוק חופש המידע – ובענייננו, כנטען, על מנת 'לחמוק' מגדר חובת הגילוי שבחוק, בבחינת מציאת 'עיר מקלט' בשב"כ למידע המבוקש, כהתבטאות המערערת"
מידע ביטחוני במהותו
בית המשפט העליון ביקר את הביטויים שבהם נקטה האגודה לזכויות האזרח בערעורה, ביניהם "עיר מקלט", בקביעה כי "ביטויים אלה שבהם נקטה המערערת וחומרתם בצידם, אינם ממין העניין בנסיבות המקרה, ולא הונח בסיס למיוחס למשיב; ואבאר. הגם שהמידע המבוקש מתייחס להיקף ההיתרים להאזנות סתר ביטחוניות ולא למידע שבבסיסם, עסקינן על פניו במידע ביטחוני במהותו. אין מדובר במידע 'זר' לתחומי עיסוקו של השב"כ ולפועלו; ולא ניתן לומר, בלא שהונחה לכך תשתית עובדתית ולו לכאורה, כי שמירתו בשב"כ נעשית משיקולים הנוגעים לחוק חופש המידע. לטענת המשיב המידע המבוקש חוסה תחת סעיפים 9(א)(1) ו-9(א)(4) לחוק חופש המידע, ולא ניתן לגלותו אף לגופו ולא רק משום מקום אחסונו; ומכל מקום, כפי שהוברר ההליך כולו הכרוך בבקשה לקבלת היתר להאזנות סתר ביטחוניות מופקד בידי השב"כ ומבוצע על ידו – מהחל ועד כלה. אכן, מפאת משמעותו של ההליך ורגישותו, כאשר הוא כרוך בראש וראשונה בפגיעה בזכות מושא ההאזנה לכבוד ולפרטיות – בקשה כזו המוגשת על ידי השב"כ כשהיא מנומקת, עוברת את שבט ביקורתו של ראש הממשלה, שבידו מופקדת הסמכות על פי דין ליתן את ההיתר או לסרב לתיתו".
השופטת ברון הוסיפה כי "לא רק זאת, אלא שקיימים מנגנוני פיקוח על ידי היועץ המשפטי לממשלה והוועדה המשותפת שכלפיהם קיימות חובות דיווח כפי שפורט. ואולם, פרט לאותו מקטע הזמן המצומצם שבו מצוי המידע אצל ראש הממשלה, המידע מצוי ונותר באמתחתו של השב"כ, שהוא הגוף שיוזם את ההליך וגם זה שמבצע את הפעולות שהותרו מכוחו. האחסון של המידע כולו בידי השב"כ, במצב דברים זה, אינו נדמה כמהלך לא טבעי; וניתן לומר כי הוא אף מובנה ומתבקש, אם כי אינני קובעת מסמרות בעניין. בוודאי ועל פני הדברים, לא ניתן לראות בהליך זה משום ניסיון לחמוק מגדרי חובת הגילוי מכוח חוק חופש המידע.
זאת ועוד, ציינה השופטת ברון כי "גם בפרק הזמן המצומצם שבו מצויים החומרים הנוגעים להיתרים להאזנות סתר ביטחוניות במשרד ראש הממשלה – הם מוחזקים אצל המזכירות הצבאית; שאף היא, מטעמים ביטחוניים, מוחרגת מתחולת חוק חופש המידע בהתאם לצו יחידות מוחרגות במשרד ראש הממשלה. יתרה מכך, כנטען על ידי המשיב, אם הרישום על אודות מספר ההיתרים להאזנות סתר ביטחוניות היה מתבצע במשרד ראש הממשלה – הוא היה מתנהל על ידי המזכירות הצבאית".
בהינתן כל האמור, נפסק כי הפקדת המידע בידי השב"כ, לרבות היקף ההיתרים שניתנו, אינה יכולה כשלעצמה ללמד על ניסיון "לחמוק" באופן זה מגילוי המידע המבוקש, כטענת האגודה. "בנסיבות אלה, הטענה כי המידע מצוי 'נורמטיבית' בידי ראש הממשלה היא יצירתית, אך לא הונחו לה תימוכין בעובדות והיא אינה המסקנה המתבקשת מהן. נמצא, אם כן, כי טענת המערערת שלפיה יש לראות במידע המבוקש כמצוי אצל ראש הממשלה – דינה להידחות", פסקה השופטת ברון.
לקריאה נוספת, ראו:
600 בקשות חופש מידע הוגשו מאז השקת הטופס המקוון, רובן בענייני בריאות
חידוש: מהיום תוכלו לקבל מידע מ-250 רשויות באתר אינטרנט מרכזי
אושרה ההוזלה הדרמטית באגרות חופש המידע; פטור לנזקקים, עמותות וחוקרים
