ביהמ"ש העליון זיכה את פינקלשטיין מחמת הספק בחלק מהעבירות שבהן הורשע אך החמיר בעונשו בעבירות אחרות, בהן עבירות שביצע מתוך כותלי הכלא. פינקלשטיין ירצה חמש וחצי שנות מאסר בפועל, החל ממעצרו ב-2011, במקום שמונה שנות מאסר שגזר ביהמ"ש המחוזי
בית המשפט העליון הפחית את עונשו של עו"ד גור פינקלשטיין משמונה שנות מאסר לחמש וחצי שנים (66 חודשי מאסר מאחורי סורג ובריח, החל מיום מעצרו ב-13 באפריל 2011). לצד הקטנת עונשו, החמיר עמו בית המשפט העליון בנוגע לקציבת עונשו בעבירות של ניסיון לשידול לרצח בטענה כי מדובר בקדושת חיי אדם.
לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן
פינקלשטיין ניהל בתקופה הרלוונטית משרד עורכי דין בתל אביב ופעל כיזם של פרויקט שיפוץ מבנה "אלהמברה" ביפו, שהפך למרכז לימוד של ארגון הסיינטולוגיה. פינקלשטיין הועמד לדין פלילי במספר אישומים, בהם קשירת קשר לפגוע במנהל אגף רישוי ופיקוח על הבניה בעיריית תל אביב שוטה חובל; קשירת קשר לפגוע בגרושתו ובבן זוגה; קשירת קשר להצית את מבנה הסיינטולוגיה; וכן עבירות שביצע פינקלשטיין לאחר מעצרו מתוך כותלי הכלא, בפרשת "ייעוץ זוגי".
בערעורים הדדיים שהוגשו לבית המשפט העליון, הן על ידי פינקלשטיין והן על ידי הפרקליטות, הכריע הרכב השופטים בראשות המשנה לנשיאה, השופט אליקים רובינשטיין, והשופט יצחק עמית, ברוב דעות לזכות את פינקלשטיין מחמת הספק מאישומים בעבירות של ניסיון (ראשון) לפגוע בבן זוגה של גרושתו דניאל כהן בחיפה, וכן מסירת מידע לארבעה רוצחים לגבי רכבו של כהן כדי שיצמידו מטען חבלה לרכבו – כנגד דעתו החולקת של השופט מני מזוז.
עם זאת, שופטי בית המשפט העליון החליטו פה אחד להחמיר את עונש המאסר בפועל שהושת על פינקלשטיין בגין אישומים בעבירות של קשירת קשר לרצח וניסיון לשידול לרצח, כך שיעמוד על 66 חודשים חלף 24 חודשים שנגזרו על ידי בית המשפט המחוזי.
על פי הנטען בכתב האישום, בחודשים מאי-יולי 2011 שהה פינקלשטיין באגף 10 בכלא השרון, יחד עם שני אסירים אשר אחד מהם שימש לפינקלשטיין אסיר תומך וגויס בשלב מאוחר יותר כסוכן משטרתי. בתקופה זו, ניסה פינקלשטיין לשדל את אחד האסירים לרצוח את עד המדינה באמצעות רעל מסוג ציאניד תמורת סכום נכבד. האסיר השני הציע לפינקלשטיין את שירותיו כמתווך, ובמקביל פנה לשב"ס ולמשטרה וסיפר להם על כוונותיו של פינקלשטיין, ומכאן ואילך הפך לסוכן משטרתי שהקליט את פינקלשטיין במהלך השיחות ביניהם.
עוד נטען כי פינקלשטיין ואביו ביקשו להגיע להסדר עם התביעה, באופן שפינקלשטיין יקבל הקלה בתנאי שחרורו ובעונשו בתמורה למסירת מידע על כלי נשק שמוסתרים בחצר ביתם של שותפיו לחלק מהעבירות. פינקלשטיין פנה לאסיר המתווך וביקש ממנו כי ירכוש כלי נשק ויטמין אותם בחצר הבית, ובתמורה הוא ישלם לאחיו סכום של 35 אלף דולר.
פינקלשטיין מואשם עוד בניסיון לשבש מהלכי משפט בדרך של הדחת עדי תביעה והטרדתם, בין היתר באמצעות איומים והפחדה, במטרה למנוע מהם להעיד במשפט או לגרום להם לחזור בהם מהודעות שמסרו בחקירה.
מארבים, פגיעות ברכב ושיחות טלפון תמוהות
הרכב השופטים שרה דותן, דפנה אבניאלי ושאול שוחט מבית המשפט המחוזי בתל אביב חייבו את פינקלשטיין בנוסף לעונשי המאסר, לפצות את בן זוגה של גרושתו, דניאל כהן, בסכום של 100 אלף שקל.
כפי שסוקר בפורטל חדשות תקדין, בכתב האישום המקורי, יחסה הפרקליטות לפינקלשטיין סדרה של עבירות אלימות נוספות, שמהן זוכה בבית המשפט. העבירות התייחסו לניסיון פגיעה בשוטה חובל, ששימש מנהל אגף רישוי ופיקוח על הבניה בעיריית תל אביב, וכן ניסיונות להצית את בניין הסיינטולוגיה ביפו.
על רקע סכסוך משפטי בין פינקלשטיין לגרושתו, יצר הנאשם קשר עם שותפים נוספים (רמזי בכר, עבדי בכר וא.א.) על מנת לפגוע בבן זוגה של גרושתו, דניאל כהן, ולגרום לו חבלה חמורה, על ידי התזת חומצה או פציעה באמצעות סכין.
במסגרת הקשר ולקידומו, ארבו רמזי, עבדי וא.א. (בהרכבים שונים) לכהן סמוך לביתו במשך כשלושה שבועות ועקבו אחריו. על מנת להוציא את זממם מן הכוח אל הפועל, החבורה התקשרה לביתו של כהן וניסתה לגרום לו לצאת מהבית בתואנות שווא, גרמו לתקר בגלגל מכוניתו וחסמו את אחת הכניסות לבית, על מנת לאלצו להיכנס בדרך הגישה השנייה.
את שעבר עליו ועל משפחתו בתקופה זו, תיאר דניאל כהן בתלונות שהוגשו על ידו למשטרה ובדף הטוויטר שלו. כהן התלונן על שיחות טלפון תמוהות, דמויות חשודות המסתובבות ליד ביתו, פגיעות ברכב ועוד. הוא ציין כי בשל חששותיו מפני פגיעה אפשרית, היה בכוונתו לעבור דירה, אולם בטרם עלה הדבר בידו אירע הפיצוץ במכוניתו.
החבורה לא הסתפקה במארבים ליד ביתו של כהן, וב-12 בנובמבר 2010 המתינו לו סמוך לביתו של פינקלשטיין, מאחר שעל פי המידע שמסר להם האחרון, אמור היה כהן להביא את בנו של פינקלשטיין למקום.
ההתנכלויות לכהן הגיעו לשיאן בסוף נובמבר 2010, בפיצוץ מטען חבלה מתחת למכוניתו. כתוצאה מהפיצוץ נחבל כהן קשות, נותח ואושפז במשך שבעה ימים בבית חולים. בתו הפעוטה, שהיתה עמו ברכב, נפגעה פגיעת הלם.
בנוגע לפרשת ניסיונות הפגיעה ופציעתו של כהן, בה כאמור הורשע פינקלשטיין, פסקה הנשיאה שרה דותן, בהסכמת השופטים שאול שוחט ודפנה אבניאלי, כי "ממכלול הראיות ששימשו בסיס להכרעת הדין, מצטיירת תמונה מעוררת פלצות. הנאשם, עורך דין מצליח ואדם נורמטיבי, לכאורה, החליט לפתור את הסכסוך המשפטי בינו לבין גרושתו באמצעים אלימים, תוך שהוא מערב בפרשה אנשים נוספים שפעלו בשליחותו. רצונו העז לפגוע בדניאל כהן, מצא ביטוי בהסלמה בפעילותם של הקושרים האחרים, אשר עשו כל שביכולתם לבצע את זממם. מעשי הקושרים הגיעו לשיאם בפיצוץ מטען נפץ, שהונח מתחת לרכבו של כהן, אשר גרם לפציעתו הקשה ולפגיעת הלם לבתו הפעוטה", תיארה השופטת דותן.
בית המשפט המחוזי הוסיף כי "התוצאה הקשה של פיצוץ מטען החבלה לא עוררה בנאשם רגשי חרטה או צער. ההיפך הוא הנכון, הוא מיהר לנצל את האירוע לקידום ענייניו והוציא נגד הקורבן צו הרחקה מבנו".
ספק עמוס חשדות
השופט רובינשטיין ציין בפסק הדין כי "אין המערער מעורר אהדה כהוא זה; התנהלותו כעולה מן התיקים שלפנינו והדרך בה עבד עם ה'שחקנים' האחרים בפרשות שנדונו רחוקה מן המצופה מכל אזרח, קל וחומר מעורך דין בישראל. אך השאלות שלפנינו הן ראייתיות, וכבר בבית המשפט המחוזי נחלקו הדעות לעניין הרשעת המערער באישומים האמורים, מה שמצביע על קושי אינהרנטי מעיקרא".
השופט רובינשטיין ציין עוד כי קרא בתשומת לב רבה את דעתו החולקת של חברו השופט מזוז, "אך נותר בלבי ספק – גם אם עמוס חשדות, אך עדיין ספק – נוכח נימוקי חברי השופט עמית".
לגופם של דברים, כמו השופט עמית, כך גם השופט רובינשטיין נותר בדעה כי "מעיקרא קשה לייחס לגרסתו של רמזי בחקירתו במשטרה משקל מכריע ולבסס עליה את הרשעת פינקלשטיין באישומים אלה, חרף החשד הכבד העולה מהן כלפיו. חברי פירט בהרחבה את התנהלותו של רמזי בפרשה נשוא ענייננו, וכן אחד לאחד את השקרים הרבים והמשמעותיים העולים מגרסאותיו השונות בהודעות המשטרה; בין אלה, ניכרת מגמתו להקטנת חלקו בפרשה תוך האדרת חלקם של אחרים, וכן ניכר רצונו הבולט 'לסגור עסקה' עם המדינה תמורת מסירת מידע על המערער. בנוסף לכך, התנהגותו של העד רמזי – הסירוב להעיד – מדברת בעדה. כל אלה מובילים למסקנה כי מעיקרא אין לייחס משקל רב, מכל מקום שדי בו בהרשעה, להודעות רמזי במשטרה בכל הנוגע לאשמת המערער במיוחס לו באישומים אלה".
עוד הוסיף השופט רובינשטיין וציין כי "אמנם, כפי שציינתי בעבר, 'בתי המשפט לדרגותיהם מתמודדים מדי יום ביומו עם עדויות והודעות שאינן מקשה אחת של אמת, ועליהם לחלץ את אותות האמת מתוך הראיות המוצגות בפניהם' (ע"פ 8591/10). ואולם, בענייננו נדמה כי בגרסתו של רמזי – אשר כאמור נמנע מלהעיד – חללי אמינות ברמה משמעותית, עד כי אותות האמת נוטים להיות אותות אי אמת ואינם ניתנים לחילוץ ברמה הנדרשת במשפט הפלילי, חרף חשד כבד".
"אין דרכה של ערכאת ערעור למצות את הדין"
עצה חברית נתן בפסק הדין השופט רובינשטיין לשופט מזוז, שניהם שימשו בעברם יועצים משפטיים לממשלה בזה אחר זה, שכעת חלקו בדיני הראיות, ולפיה: "לדובב שפתי ישנים אספר, כי כשנתמניתי לבית המשפט המחוזי ב-1995, וקוששתי עצות משופטים ותיקים, אמר לי השופט (לימים הנשיא) ד"ר יעקב צמח ע"ה, 'זכור רק כלל אחד; אל תעסוק הרבה בקבילות, התמקד במשקל הראיה'."
ואילו השופט עמית, שכתב את פסק הדין המרכזי, קבע כי "בהתחשב בכך שלצד העבירה של ניסיון לשידול לרצח, יש לצרף את מעשיו האקטיביים של המערער לשיבוש הליכי משפט, לכאורה ראוי היה להשית על המערער אף עונש חמור יותר. אולם, במקרה דנן לא מצאנו לעשות כן משתי סיבות עיקריות.
"האחת – לאחר שנעצר, המערער היה נסער ובמצב נפשי קשה נוכח העבירות והאישומים שיוחסו לו, ובעקבות המצב הנפשי בו היה שרוי אף הוצמד לו תומך מבין האסירים. הן ג.א. והן בדראן, ששהו עם המערער בתקופת מעצרו, סיפרו כי הרבה לבכות, טען שוב ושוב לחפותו וכי 'תפרו לו תיק'. אף יש בסיס לגרסתו של המערער כי חשש שבני משפחת בכר יפגעו בו או ביקיריו. אף לא ניתן להתעלם כי בסופו של יום, המערער זוכה מכל האישומים שיוחסו לו עובר למעצרו, ומכאן תחושות הזעם והעוול שחש במהלך מעצרו.
"השניה – כלל נקוט עמנו מימים ימימה, כי אין דרכה של ערכאת ערעור למצות את הדין. לכן, ובהינתן שהערכאה הדיונית השיתה על המערער עונש של 24 חודשים בלבד, אציע לחברי להעמיד את עונשו של המערער בגין אישומים 15-13 על 66 חודשי מאסר בפועל".
לקריאה נוספת, ראו:
8 שנות מאסר לעו"ד גור פינקלשטיין בגין ניסיון לרצח בן זוגה של גרושתו
