ביהמ"ש קיבל את תביעתו של שרון רון שטיבלמן, שפיתח לטענתו שיטת חישובים ייחודית שתחום הנומרולוגיה, נגד מיסטיקנית שהעתיקה לספריה חומרים שלימד במסגרת הרצאותיו. ביהמ"ש קבע כי הרצאות התובע הן יצירה הראויה להגנה וכי הנתבעת עשתה שימוש בדוגמאות ובקטעים מילוליים מתוך יצירתו, מבלי שקיבלה את רשותו והסכמתו
בית המשפט המחוזי קיבל את תביעתו של נומרולוג שפיתח שיטת חישובים ייחודית בתחום, נגד מיסטיקנית שלטענתו העתיקה לספרים שהוציאה חומרים שלימד במסגרת הרצאותיו. השופטת ענת ברון, שעברה לכהן כשופטת בית המשפט העליון, קבעה כי הרצאות התובע הן יצירה הראויה להגנה על פי הדין וכי הנתבעת עשתה שימוש בדוגמאות ובקטעים מילוליים מתוך יצירתו, שעל פניהם מהווים חלק מהותי ממנה, בלא שקיבלה את רשותו והסכמתו ומבלי שכללה בהם התייחסות אליו. בנוסף, חויבה הנתבעת לשפות את הוצאת הספרים במסגרתה פרסמה את ספריה נוכח הסכם שנחתם בין השתיים.
לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן
התובע, שרון רון שטיבלמן, עוסק זה למעלה מ-20 שנה בהוראה בתחום הנומרולוגיה ומציג עצמו כמי שפיתח שיטה ייחודית ומקורית המחברת בין חישובים נומרולוגיים מוכרים ונהוגים לבין איברי גוף האדם. שיטה זו כונתה על ידי התובע "השיטה הפסיכו דינאמית של גוף האדם", ולדבריו ייחודיותה באה לידי ביטוי הן באופן שבו מתבצעים החישובים, הן בדרך הפרשנות הניתנת להם והן בכך שהשיטה מכתיבה סדר מסוים של פעולות השונה מהמקובל בתחום.
לטענת התובע, סמוך לאחר סיום שירותו הצבאי, בתחילת שנות ה-90, הוא החל ללמד קורסים בנומרולוגיה לפי שיטתו במסגרות שונות, ולצורך כך יצר דפי מידע, דפי תרגול ודוגמאות. בין השאר, לימד התובע במשך כעשור קורסים בנומרולוגיה ב"אגודה לפיתוח המודעות" בחיפה.
הנתבעת, אלה שונייה, כבת שבעים, עוסקת לדבריה למעלה מחמישים שנה בתחומי מיסטיקה שונים, בהם אסטרולוגיה, תורות שאמניות, קלפי טארוט ונומרולוגיה. בשנת 2002 נכחה הנתבעת בקורס שלימד התובע ובסיומו הצטרפה למספר מפגשי לימוד נוספים שהתקיימו בביתו של התובע. הנתבעת 2 היא חברת "אסטרולוג" שעיסוקה בהוצאה לאור של ספרים בעיקר בתחומי המיסטיקה. בשנת 2004, הוציאה הנתבעת באמצעות אסטרולוג ספר בתחום הנומרולוגיה ומספר שנים לאחר מכן הוציאה ספר נוסף שהזכויות בו הועברו לנתבעת 3.
לטענת התובע, הוא החל לשמוע מתלמידיו יותר ויותר כי החומרים שהוא מלמד נמצאים גם בספריה של הנתבעת, ולכן חקר בעניין וגילה כי חלקים רבים בספרים אלה דומים עד כדי העתקה לחומרים שאותם לימד. זאת, מבלי שהנתבעת קיבלה לכך את רשותו ומבלי שציינה את שמו או ייחסה לו את יצירת הקטעים המועתקים. לפיכך, פנה התובע בכתב לנתבעות ולאגודה לפיתוח המודעות ודרש כי הנתבעת תפצה אותו עבור השימוש המפר ביצירתו, כי ההוצאות תחדלנה מפרסום ושיווק הספרים וכי האגודה תמנע מהנתבעת להרצות אצלה בנושא השיטה שפיתח ותחדל מקידום מכירת ספריה. משדרישותיו אלו לא נענו, הגיש את התביעה.
הנתבעת מצדה, הגישה בנוסף לכתב הגנתה תביעה שכנגד בה טענה כי התובע הוא זה שהעתיק קטעים מספריה. בבסיס קו ההגנה של הנתבעת ניצבה טענתה כי היא כתבה את הספר הראשון עוד טרם שפגשה בתובע, וממילא טרם שהייתה לה היכרות כלשהי עם חומרי הלימוד שלו.
השופטת ענת ברון קיבלה את התביעה העיקרית ודחתה את התביעה שכנגד. השופטת ציינה כי הנתבעת לא הציגה עותק כלשהו של טיוטה מלאה לספרה אשר קדמה למועדים שבהם נכחה בקורס של התובע, ומכאן שלא ניתן לשלול את האפשרות שהיא עשתה שימוש בחומרי הלימוד של התובע בספריה.
עוד צוין כי חוק זכות יוצרים החדש הכיר בהרצאה כ"יצירה ספרותית" הראויה להגנה, ככל שמדובר ביצירה מקורית המקובעת בדרך כלשהי. כמו כן, גם הפסיקה שקדמה לחוק החדש הכירה בהרצאה כיצירה הראויה להגנת זכות יוצרים, בפסק הדין המכונן בעניין מרצה לדיני נזיקין שתבע את תלמידו על שהעתיק את הרצאותיו לספר (ע"א 8117/03 ענבר נ' אסף יעקב). עוד הוזכר כי בצד זכות היוצרים עומדת ליוצר גם הזכות המוסרית כי יצירתו תיוחס לו בהיקף ובמידה הראויים באותו עניין וכן שלא יוטל בה פגם או סילוף באופן שיהיה בו משום פגיעה בכבודו או בשמו.
במקרה זה קבעה השופטת כי יצירתו של התובע עומדת בתנאי המקוריות, הן בסדר הבאת הדברים, הן ביישום באמצעות הדוגמאות שבהן עשה שימוש בשיעוריו והן בניסוח שבו בחר להעביר את החומר. כן נקבע כי התמלא תנאי הקיבוע, על סמך חומרי הלימוד של התובע כפי שניתן להם ביטוי במחברות שהציגו תלמידיו. עם זאת העירה השופטת כי הראיות שהוצגו לקו בחסר, שכן התובע לא הציג מצגות או סיכומים, תכנית קורס, לוחות זמנים מסודרים ומערכי שיעור מפורטים שהכין לקראת כל הרצאה כפי שהיה ניתן לצפות ממנו וכפי שהוצג בעניין אסף יעקב. חרף האמור, התרשמה השופטת כי קיים דמיון רב עד כדי זהות בין מחברות התלמידים שהוצגו, ולכן ניתן לראות בכך משום עדות לכך כי מחברות אלה אכן מהוות תיעוד נאמן לקורס באופן העונה על דרישת הקיבוע.
השופטת ברון קבעה כי חרף הכחשות הנתבעת ומבלי לקבוע מסמרות לעניין שימושה בטייפ לצורך הקלטת הרצאות התובע, חומר הראיות והעדויות מצביע בבירור על כך שלנתבעת הייתה היכרות מוקדמת עם התובע וכן גישה מלאה לחומרי הלימוד שלו. השופטת התייחסה לדמיון בין היצירות תוך השוואת קטעים ספציפיים, והגיעה למסקנה כי הנתבעת עשתה שימוש בדוגמאות ובקטעים מילוליים מתוך יצירתו של התובע, שעל פניהם מהווים חלק מהותי ממנה, בלא שקיבלה את רשותו והסכמתו – ובכך נמצאה מפרה את זכות היוצרים שלו ביצירתו. בנוסף, הנתבעת לא כללה בספריה כל התייחסות לתובע על אף שעשתה שימוש בחומרי הלימוד שיצר, ובכך הפרה את זכותו המוסרית. עם זאת, לא נמצא ביסוס לקביעה כי הנתבעת סילפה או פגמה ביצירתו של התובע באופן שפגע בשמו או בכבודו.
בכל הנוגע לחברת אסטרולוג, נקבע כי אף היא נושאת באחריות להפרת זכויותיו של התובע ביצירתו. זאת, שכן ניתן היה לצפות מחברה המתמחה בהוצאה לאור בעיקר בתחומי המיסטיקה, שהוא תחום מצומצם יחסית, כי כאשר קיבלה טיוטה הנושאת למעלה מאלפיים עמודים יתעורר אצלה החשד או לכל הפחות חשש כי ייתכן שנכללו בטיוטה קטעים שיש בהם זכויות ליוצרים קודמים ובעקבות זאת כי הדברים ייבדקו כדבעי. משלא נעשה כן, אין לומר כי אסטרולוג היא בגדר "מפר תמים" של זכויות התובע. יחד עם זאת, במישור שבין אסטרולוג לנתבעת, ונוכח הסכם שנחתם ביניהן, נטלה הנתבעת מאסטרולוג את האחריות בנוגע להפרת זכויות יוצרים בספריה ואף התחייבה לשפות את החברה בגין כל נזק שייגרם לה עקב הפרה כזו. לאור האמור, התקבלה ההודעה לצד השלישי ששלחה אסטרולוג נגד הנתבעת ונקבע כי הנתבעת תישא בכל סכום שבו תחויב אסטרולוג בגין הפרת זכויותיו של התובע, ותשלם לה הוצאות משפט בסך של 15 אלף שקל.
הנתבעת וההוצאה לאור חויבו בתשלום פיצויים לתובע בסך של 60 אלף שקל, בתוספת הוצאות משפט בסך של 25 אלף שקל.
