רשמת ביהמ"ש העליון ליאת בנמלך דחתה בקשת סילוק על הסף של ערעור וקבעה כי העובדה שעורך דין צפה בהחלטה הסרוקה בתיק במערכת נט המשפט – באופן יזום ומבלי שנערכה המצאה בידי בית המשפט – אינה מהווה "ידיעה" שממנה יש למנות את הימים להגשת ערעור
צפייה של עורך דין בפסק דין באתר "נט המשפט" איננה בבחינת "המצאה" כדין לעניין ספירת המועדים להגשת ערעור על פסק הדין. כך קבעה רשמת בית המשפט העליון, ליאת בנמלך.
ההחלטה העקרונית ניתנה במסגרת ערעור שהגישו איש העסקים יוסי לנגוצקי והחברות תמר חיפושי נפט בע"מ ול.י.א חיפושים בע"מ נגד חברת רציו חיפושי נפט (1992) שותפות מוגבלת, ליגד רוטלי ואיתן אייזנברג. עורכי הדין של חברת רציו ניסו לסלק את הליך הערעור על הסף, לאחר שזה הוגש לבית המשפט העליון, בין השאר, בטענה כי על פי מערכת "נט המשפט" בא-כוח המערערים צפה בפסק הדין שעליו נסב ההליך כבר במועד בו ניתן פסק הדין ויש לראות במועד זה משום מועד המצאה כדין.
הרשמת בנמלך דחתה את בקשת הסילוק וקבעה כי "פרשנותם של המשיבים לפיה די בצפייה יזומה של עורך דין בהחלטה הסרוקה בתיק אינה עולה אפוא מלשון התקנות, ועומדת בניגוד גם לפרשנות ולפרקטיקה הנוהגות".
בבחינת למעלה מן הנדרש ציינה הרשמת בנמלך כי שני הנתיבים שנקבעו בהוראות תקנות סדר הדין האזרחי להמצאה בדרך של משלוח החלטה באמצעות דואר אלקטרוני מבית משפט לעורך דין – הן זה שהוסדר בתקנה 497ג לתקנות סדר הדין האזרחי (המותנה במשלוח אל כתובת דואר אלקטרוני שבמערכת דואר אלקטרוני, כהגדרתה בתקנה 497ב1 לתקנות) והן זה הקבוע בתקנה 497ה(א) לתקנות אלו – מותנה בכך שעורך הדין מסר את כתובת הדואר האלקטרוני שלו לבית המשפט לצורך המצאה בהתאם להוראות התקנות האמורות. במקרה זה, הגיש בא-כוח המערערים תצהיר שבו הבהיר כי כתובות הדואר האלקטרוני של משרדו המופיעות במערכת "נט המשפט" מסווגות כ"לא פעילות" ואינן משמשות לצורך המצאת כתבי בי-דין, ודומה כי גם בכך יש כדי להוביל לדחיית טענות המשיבים בעניין, הסיקה הרשמת בנמלך.
להשלמת התמונה, וגם זאת בבחינת למעלה מן הנדרש, הוסיפה הרשמת בנמלך כי ב-1 בנובמבר 2015 נכנס לתוקף תיקון להוראות תקנות סדר הדין האזרחי בכל הנוגע להמצאת כתבי בי-דין באמצעים אלקטרוניים (תקנות סדר הדין האזרחי (הוראת שעה), תשע"ה-2015, ק"ת 7542). תיקון זה שינה את ההגדרה של כתובת דואר אלקטרוני, מסדיר המצאה של החלטה מבית המשפט בדרך של משלוח הודעה וקישור להחלטה, שפתיחתה תתאפשר באמצעות מנגנון הזדהות מאובטח, וכן קובע כי על המבקש להמציא לבית המשפט כתב בי-דין אלקטרוני, למסור לבית המשפט כתובת דואר להמצאה דומה לידיו, באופן המקדם את "עיקרון ההדדיות" (עליו עמדו המשיבים בבקשתם).
מעבר לכך, צוין בהחלטת הרשמת בנמלך כי לגבי מועד ההמצאה בדואר רשום הרי שפסק הדין נשלח לבא-כוח המערערים בדואר רשום בידי מזכירות בית המשפט. מן המסמכים שהוצגו עולה כי על פי אישור דואר ישראל וחותמת "נתקבל" של משרדו של בא-כוח המערערים, הגיע פסק הדין למשרדו ב-13 באפריל 2015; באתר "נט המשפט" מצוין כי אישור המסירה הוא מה-12 באפריל; ועל גבי אישור המסירה עצמו מצוינים שני התאריכים. בהתחשב בנתונים אלו כולם, ובפרט בשים לב לאישור של דואר ישראל ולחותמת "נתקבל" שהוצגו (והגם שלא הוברר מדוע צוינו שני תאריכים על גבי אישור המסירה עצמו, אשר אחד מהם הוזן למערכת "נט המשפט" כמועד ההמצאה), "אין בפניי תשתית המצדיקה לקבוע כי ההליך הוגש באיחור", קבעה הרשמת.
הרשמת בנמלך חזרה והדגישה: "איני רואה לקבל בהקשר זה את עמדתם המשתמעת של המשיבים לפיה ראוי לקבוע באופן גורף כי צפייה בהחלטה במערכת 'נט המשפט' – באופן יזום ומבלי שנערכה המצאה של ההחלטה בידי בית המשפט – מהווה 'ידיעה' אשר ממנה יש למנות את הימים להגשת הליך ערעורי, ויש לבחון בכל מקרה נתון האם קיימות נסיבות קונקרטיות המצדיקות להורות כן".
עוד קבעה הרשמת בנמלך כי העובדה שהמערער יוסי לנגוצקי הודיע בראיון עיתונאי על כוונתו להשיג על פסק הדין עוד טרם למועד ההמצאה, אינה מהווה לטעמה של רשמת בית המשפט העליון צעד המצדיק, כשלעצמו, למנות את הימים להגשת ההליך למן מועד הידיעה.
המשיבים חויבו לשאת בהוצאות המשפט של המערערים בסך של 3,500 שקל.
ע"א 3693/15 - ז'
