שלח לחבר
דף הבית > חדשות משפטיות > העליון: ניתן לקצוב בזמן מזונות אישה סרבנית גט גם ללא חיוב בגט בביה"ד

חדשות

העליון: ניתן לקצוב בזמן מזונות אישה סרבנית גט גם ללא חיוב בגט בביה"ד , צילום: צילום: Getty images Israel
העליון: ניתן לקצוב בזמן מזונות אישה סרבנית גט גם ללא חיוב בגט בביה"ד
08/11/2015, עו"ד לילך דניאל

ביהמ"ש קבע כי ניתן להתמודד עם הקושי המתעורר במקרה של אישה שלא עבדה מחוץ לבית שנים רבות, ועלולה להיפגע כלכלית מסיום קשר הנישואין, באמצעות לא מעט כלים משפטיים כגון מזונות משקמים-אזרחיים, איזון משאבים לא שוויוני ופיצוי על הפסדי קריירה

בית המשפט לענייני משפחה מוסמך לקצוב בזמן את מזונותיה של אישה סרבנית גם אם בית הדין הרבני נמנע מלקבוע זאת במסגרת הליכי הגירושין בין הצדדים. כך קבעו ברוב דעות שופטי בית המשפט העליון במסגרת בקשת רשות ערעור בגלגול שלישי. השופטים ציינו כי למרות הקושי המתעורר במקרה של אישה שלא עבדה מחוץ לבית שנים רבות ואשר עלולה להיפגע כתוצאה מסיום קשר הנישואין, הרי שקיימים כיום לא מעט כלים משפטיים שנועדו להתמודד עם המצוקה הכלכלית של בן הזוג ה"ביתי" ולהביא לתוצאה צודקת בעניינו, כדוגמת מזונות משקמים-אזרחיים, האפשרות לאיזון משאבים לא שוויוני, ועוד.

 

לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן

 

המבקשת והמשיב הם בני זוג שהתחתנו באמצע שנות השבעים. לאורך השנים עבד הבעל באופן רצוף במקום עבודה מסודר, ואילו האישה ניהלה את משק הבית ועבדה רק תקופות קצרות. בשלב מסוים פרץ סכסוך בין השניים בעקבותיו עזב הבעל את הבית ובין הצדדים החלו להתנהל תביעות הדדיות, לרבות תביעה למזונות אישה. בפסק הדין בתביעת המזונות קבע בית המשפט לענייני משפחה כי נוכח סירובה של האישה להתגרש לשם יתרונות בהליכי הרכוש ומשיקולי תום לב, יש לקבוע מזונות לתקופה קצובה שיביאו בחשבון את כלל השיקולים. בסופו של דבר, נקצבה התקופה לשנתיים מיום הגשת התביעה.

המבקשת ערערה לבית המשפט המחוזי שקבע כי אין להתערב בשיעור המזונות שנקבע, אשר התבסס על קביעות עובדתיות. לפיכך, צמצם בית המשפט את הדיון לשאלה העקרונית שעניינה האפשרות לקצוב את תקופת המזונות כאשר נקודת המוצא היא שמזונות האישה נסמכים על הדין האישי. בית המשפט קבע כי לסרבנות גט השפעה על מזונות, אך במקרה זה טרם נקבעה האישה כסרבנית על ידי בית הדין הרבני והדין האישי הוא החל, ולכן נקצבו המזונות לשלוש שנים מיום פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה או עד למועד בו תחל האישה לקבל חלקה בגמלאות הבעל, לפי המוקדם.

מזונות משקמים גם לגבר שהתגרש

השופטת דפנה ברק ארז קיבלה את בקשת רשות הערעור ואת הערעור לגופו, וציינה כי השאלה של קציבת התקופה לתשלום מזונות אישה היא שאלה חדשה הנוגעת ל"תפר" שבין דיני המשפחה האזרחיים לדין האישי, כמו גם לסינכרון בין פסיקותיו של בית הדין הדתי לבין פסיקותיו של בית המשפט לענייני משפחה. כנקודת מוצא ציינה השופטת את הדין הדתי היהודי לפיו קיים קשר הדוק בין זכאות האישה למזונות לבין קשר הנישואין. כפועל יוצא, מתעורר חשש הנוגע לנשים שהתגרשו בגיל מבוגר ואינן משולבות בשוק העבודה, משום שכאשר המזונות תלויים בקשר הנישואין, הגירושין צפויים להוביל לגדיעת מקור פרנסתן. לדעת השופטת, אף שאין מקום לעודד את התופעה של סרבנות גט מטעמים כלכליים או מטעמים אחרים, חשוב מאידך לתת מענה למי שהסתמכה על המערכת הזוגית ואינה יכולה עוד להשתלב בשוק העבודה, או לחלופין זקוקה לתקופת הכשרה ארוכה יחסית כדי להשתלב בו מחדש.

השופטת קבעה כי בית המשפט אינו יכול לשלול את הזכות למזונות ללא קבעה מתאימה של בית הדין הרבני בעניין הגירושין, מאחר שטענה של סרבנות גט קשורה באופן הדוק לשאלת הגירושין, שהסמכות הייחודית בה נתונה לבית הדין הרבני. עוד הוזכר עיקרון "הכיבוד ההדדי" בין הערכאות לפיו מן הראוי שבית המשפט לענייני משפחה ימתין להכרעתו של בית הדין הרבני בעניין. בנוסף, לפי הדין הדתי שלילת הזכאות למזונות במקרה של חיוב בגט אמורה להיות מלווה לדעת רבים בצעדים משלימים, כדוגמת השלשת הגט וסכום הכתובה, ולכן שלילת הזכאות למזונות לבדה אינה משקפת את הדין הדתי.

אשר לקושי שהובע לעיל בעניין קיומו של תמריץ שלילי להסכים לגירושין כאשר האישה אינה בעלת מקורות הכנסה עצמאיים, סברה השופטת ברק-ארז כי הדרך להתמודד עמו אינה אמורה לעבור בנתיב של שלילת הזכות למזונות על בסיס קביעה שהאישה היא "סרבנית גט", אלא על ידי הכרה בזכאותה של אישה למזונות אזרחיים בעלי תכלית שיקומית, קרי מזונות משקמים. עד כה טרם הוכרה בפסיקת בית המשפט העליון זכאותם של בני זוג נשואים למזונות משקמים אולם אין לשלול את האפשרות של הכרה בחיוב זה מכוח עקרונות של הגנה על הסתמכות, הגינות ותום לב גם כאשר בני הזוג נשואים כדין או היו נשואים כדין. לשיטתה של השופטת ברק ארז, מזונות משקמים מסוג זה יכולים להקטין את התמריץ לתופעת סרבנות הגט הנובעת מטעמים כלכליים, וכן להעניק לבית המשפט האזרחי כלי אפקטיבי להתחשב בשיקולי הגינות ותום לב. בעניין זה הבהירה השופטת כי מאחר שמדובר בעיקרון אזרחי, הדברים יחולו בשינויים המחויבים גם על גבר שהתגרש ועומד באותם תנאים ממש. אשר לשאלה כיצד מתיישב חיוב זה עם זכאותן של נשים למזונות מכוח הדין הדתי, סברה השופטת כי ניתן לפסוק מזונות משקמים מכוח הדין האזרחי רק לאשה שאינה זכאית עוד למזונות לפי הדין הדתי (וכאמור גם לגבר שממילא אינו זכאי למזונות לפי הדין הדתי). הדבר יכול לבוא לידי ביטוי בשני המועדים האפשריים להפסקת חובת המזונות של הגבר לפי הדין היהודי – אם לפני שניתן גט אך קמה עילה לשלילת המזונות ואם לאחר שניתן גט, ומטעם זה פוקעת הזכות למזונות.

לצד האמור הבהירה השופטת ברק ארז כי אין מדובר בזכאות קבועה למזונות, אלא בזכאות שנועדה להשיג תכלית שיקומית של השתלבות בשוק העבודה שעניינה קיום בכבוד לאותה תקופה של "השתקמות", המשקפת את ההסתמכות על הקשר הזוגי עד כדי פגיעה ביכולת להתפרנס. לכן, סברה כי ככלל ניתן ואף צריך לקבוע מועד קצוב למתן המזונות, אם כי ייתכן שבנסיבות מסוימות מועד זה יהיה ארוך טווח בפרט במקרים בהם ישנו הבדל משמעותי בין בן זוג שלא עבד כלל לבין בן הזוג המפרנס, וכשהפרידה נעשית בשלב כה מאוחר בחיים הזוגיים כשהאפשרות של בן הזוג שנשאר בבית להתפרנס היא נמוכה מאוד. השופטת הבהירה כי השאלה המרכזית בהקשר זה היא ההיתכנות לקיומם של מקורות פרנסה חלופיים וכפועל יוצא מהם ההכשרה המקצועית והניסיון התעסוקתי של בן הזוג "הביתי", גילו (ובכלל זה קרבתו לגיל הפרישה), וכן מהו שוויו של הרכוש של בני הזוג והאם כבר חולק. לעומת זאת, אין מקום להביא בחשבון שיקולי "אשם" שעניינם האחריות לפירוק הקשר העלולים לפגוע בתכלית השיקומית של פסיקת המזונות. לבסוף, עמדה השופטת על הצורך להבחין בין פסיקת מזונות משקמים לבין תביעות נזיקין בגין סרבנות גט. לשיטתה, ההבחנה בין שני סוגי התביעות נחוצה מאחר שההחלטה על שלילת הזכאות למזונות היא אקט קשה יותר בהשוואה לפסיקת פיצויים בגין סרבנות גט, וכן מאחר ששלילת הזכות למזונות עלולה להביא את האישה עד פת לחם ובכך להוביל ל"כניעה" לקבלת גט מטעמים קיומיים

מוות קליני לנישואין

בשים לב לעקרונות המשפטיים שפורטו לעיל, סברה השופטת ברק ארז כי דין הערעור להתקבל וכי ככל שלא יחול שינוי בנסיבותיהם של בני הזוג, ובכלל זה הנסיבות הנוגעות להתדיינות בבית הדין הרבני, ימשיך הבעל לשלם לאישה את מזונותיה כפי שנקבעו בפסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה, ללא קציבת מועד להפסקת תשלומם. השופטת ציינה כי בית הדין הרבני נמנע מלקבוע שהאישה חייבת בגט ולא נמצאה עילה "קלאסית" לשלילת מזונותיה על פי הדין הדתי. משכך, האישה זכאית למזונות לפי הדין הדתי, אך ככל שייקבע בהמשך כי היא אינה זכאית להם צריך יהיה להוסיף ולבחון אם יש לפסוק לטובתה מזונות משקמים.

השופטים אליקים רובינשטיין וצבי זילברטל הסכימו לתוצאה האופרטיבית של דחיית הערעור, אולם חלקו על ניתוחה המשפטי של השופטת ברק ארז. לשיטת רובינשטיין, יש לאפשר קציבה של סכום המזונות הנפסק לאישה מהטעם של סרבנות גט גם ללא פסיקה מתאימה של בית הדין הרבני, וזאת על בסיס תחולתו המחייבת של עיקרון תום הלב שהוא עקרון על במשפט הישראלי המשתרע על כל תחומי החיים. לדעתו של רובינשטיין, תוצאה אחרת תוביל לכך שבית המשפט לענייני משפחה יחטא על ידי עידוד המשך קיומם של נישואין שנס ליחם באמצעי מלאכותי שעניינו המשך תשלום מזונות במצב של "נישואין על הנייר". אשר לקושי של אישה שלא עבדה מחוץ לבית ונותרה ללא מקור פרנסה לאחר סיום הנישואין, סבר רובינשטיין כי חרף זאת קשה להלום שלילת האפשרות מבית המשפט לענייני משפחה לתמרוץ הצדדים למשא ומתן מתוך הבנה של דינמיקת החיים המורכבת ונוכח נסיונו המעשי בתיקים מסוג זה. מלבד זאת, סבר רובינשטיין כי הפתרון לקושי האמור הותווה בחקיקה בגדרי הסמכות הנתונה לבית המשפט בסעיף 8(2) לחוק יחסי ממון בין בני זוג – איזון משאבים לא שוויוני, כמו גם הסמכויות הנוספות המעוגנות בו.

עוד ציין השופט רובינשטיין כי הוא אינו פוסל פסיקת מזונות משקמים במצבים שבהם בן הזוג אינו זכאי עוד למזונות לפי הדין האישי, אולם לדעתו פסיקה זו היא כלי בתוך "ארגז הכלים" של בית המשפט לענייני משפחה, שייעשה בו שימוש על פי נסיבות המקרה לפתרון שאלת הפרנסה החלופית. עם זאת, לא תמיד אמצעי זה פותר את המקרים של "משיכת" קשר הנישואין ששבק חיים בהנשמה מלאכותית כדי להשיג יתרונות כלכליים. לאור האמור, ומשלא ראה לנעול דלת בפני בתי המשפט האזרחיים לשקול את "מותם הקליני" של הנישואין, לא ראה השופט רובינשטיין דופי בגישת הערכאות הקודמות, לרבות קציבת תקופה ממושכת יחסית על ידי בית המשפט המחוזי למזונות. עם זאת, הסכים כי התוצאה האופרטיבית תהא בהתאם לפסק דינה של השופטת ברק ארז.

השופט צבי זילברטל הסכים בשאלה העקרונית לעמדת המשנה לנשיאה לפיה בתי המשפט לענייני משפחה רשאים לקצוב מזונותיה של אישה בגין סרבנות גט, גם בהיעדר חיוב בגט על ידי בית הדין הרבני וגם כאשר מדובר באישה שלא עבדה מחוץ לבית משך שנים רבות. עוד הוסיף כי קיימים כיום לא מעט כלים משפטיים שנועדו להתמודד עם המצוקה הכלכלית של בן הזוג ה"ביתי" ועם אי השוויון ביכולת ההשתכרות בין בני זוג שחלוקת התפקידים ביניהם במהלך חיי הנישואין הייתה החלוקה המסורתית, כגון המזונות המשקמים-האזרחיים, וכך גם האפשרויות לאיזון משאבים לא שוויוני, לחלוקת הון אנושי ולפיצוי על הפסדי קריירה. משכך, באופן עקרוני, בידיו של בית המשפט הדן בסיום נישואיהם של בני זוג ארגז כלים שלם שנועד להביא לתוצאה צודקת ולכך שגם בן הזוג "הביתי" יהיה מוגן מבחינה כלכלית לאחר הגירושין.

 

בע"מ 3151/14

הרשמה לניוזלטר
באפשרותכם להירשם לניוזלטר תקדין ולהתעדכן באופן יומי בחדשות המשפטיות החמות ביותר, בתקצירי פסקי הדין החשובים ביותר שניתנו לאחרונה, בעידכוני החקיקה ובעוד מידע חשוב. כל שעליכם לעשות הוא להקליד את כתובת הדוא"ל שלכם ותקבלו את הניוזלטר לתיבת הדואר שלכם.
הרשם עכשיו
תקדין
/HashavimCmsFiles/images/banners/banner-commit2022.jpg
17 | S:82
קומיט וכל טופס במתנה