שלח לחבר
דף הבית > חדשות משפטיות > ביהמ"ש ביטל את הנוהל שמכוחו מפוטרים אנשי משמר הכנסת לאחר 5-7 שנות שירות

חדשות

ביהמ"ש ביטל את הנוהל שמכוחו מפוטרים אנשי משמר הכנסת לאחר 5-7 שנות שירות, צילום: הכנסת. צילום: רון פז
ביהמ"ש ביטל את הנוהל שמכוחו מפוטרים אנשי משמר הכנסת לאחר 5-7 שנות שירות
27/10/2015, עו"ד לילך דניאל

השופט דוד חשין קבע כי שחיקה והצורך בריענון השורות אינם שיקולים ענייניים המצדיקים את הפיכתם של אנשי משמר הכנסת לעובדים תקופתיים, בניגוד לשוטרי משטרת ישראל. עוד הובהר כי אין להתייחס לחוזה בין אזרח מן השורה למדינה כאל חוזה רגיל, שכן כוח המיקוח המוגבל ממילא של עובדים מצטמצם עוד יותר עת מדובר במועמדים לשירות הציבורי

בית המשפט לעניינים מנהליים קיבל את עתירתו של איש משמר הכנסת נגד החלטה לסיים את שירותו לאחר שבע וחצי שנים בהתאם לנוהל שנקבע בעניין. השופט דוד חשין קבע כי הנוהל שמכוחו מפוטרים אנשי המשמר בתום חמש עד שבע שנות שירותם התקבל בחוסר סמכות, שכן הוא לא נקבע על ידי יו"ר הכנסת האמור לבצע תיאומים לתנאי השירות של שוטרי משטרת ישראל הקבועים בפקודת המשטרה.

 

לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן

 

משמר הכנסת כולל תפקידים שונים, ובכללם תפקידי פיקוד ותפקידי מאבטחים במערך חוץ. אנשי המשמר מתמנים לתפקידים השונים על פי החלטת קצין הכנסת ומטה משמר הכנסת.

העותר הוא בן למשפחה בדואית אשר התגייס למשמר הכנסת בשנת 2007 ושירת בו במשך שבע וחצי שנים, חמש מתוכן בתפקידי אבטחה ושנתיים וחצי במרכז דיווח מבצעי הקרוי מרד"ם. עם תחילת שירותו חתם העותר על "הצהרת מתגייס", שבה הצהיר כי ידוע לו שתקופת שירותו במשמר הכנסת לא תעלה על חמש שנים, וכי בתום תקופה זו הוא יסיים את שירותו במשמר. זאת, בהתאם לנוהל משנת 2000 במסגרתו נקבע כי אנשי משמר הכנסת מגויסים לתקופה של חמש שנים בלבד, אולם ניתן להאריך את תקופת ההעסקה בשנתיים נוספות ואף מעבר לכך אם איש המשמר מועסק ב"תפקיד מזכה", כגון כוח "עוז" (אבטחת חברי כנסת), תפקיד פיקודי ותפקיד מסופנית (מנפיקת אישורי כניסה למשכן הכנסת ובודקת).

לקראת מועד סיום עבודתו במשמר, ולאחר שתקופות העסקתו הוארכו מעת לעת, בחנו מפקדיו של העותר את האפשרות להאריך את שירותו עקב היותו בן למשפחה שכולה. בסופו של דבר נקבע כי העותר יסיים את שירותו כעבור שבע וחצי שנים מתחילתו וחרף מאמצים ופניות לא עלה בידו להביא להארכת שירותו.

השופט דוד חשין קיבל את העתירה וקבע כי אין בעובדה שהעותר בחר שלא להשמיע קול מחאה במועד הראשון שבו נאמר לו כי שירותו עומד בפני סיום, כדי להעיד שוויתר על זכויותיו או "קיבל את הדין" בדבר סיום שירותו. בעניין זה, סבר בית המשפט כי יש להתחשב בעובדה שמדובר ביחסי עבודה וכי סביר שאדם המבקש להמשיך ולהיות מועסק באותו המקום כלפיו יש לו טענות ינסה לפתור אותן קודם מתוך המערכת בדרך שלא תסלים את הסכסוך בינו לבין מעסיקו. במצב העניינים המיוחד שנוגע ליחסי עובד ומעביד, קבע השופט חשין, לא נפל שיהוי סובייקטיבי בפעולות העותר.

לגופו של עניין, ציין השופט כי חוק משכן הכנסת קובע כי קבלת אנשי משמר הכנסת ותנאי שירותם יהיו דומים לאלו של שוטרי משטרת ישראל, וכי תנאי השירות של השוטרים הקבועים בפקודת המשטרה אינם כוללים תנאי זהה בדבר קציבת שירותם. עוד נקבע כי אין לקבל את הטענה לפיה קציבת תקופת השירות של כל אנשי המשמר לתקופה מרבית של שבע שנים, למעט אלו המאיישים תפקידים מזכים, כמוה כקציבת פקודת המשטרה תקופת שירות ראשונית לכלל השוטרים אותה ניתן להאריך שוב ושוב עד שבחלוף 20 שנה יכול כל שוטר להחזיק במשרה קבועה. לדעת השופט חשין, מדובר בתנאי שירות שונים וכי ברירת המחדל שנוצרה על ידי הנוהל הופכת את אנשי המשמר לעובדים תקופתיים, למעט אלו שזוכים במכרז לתפקיד מזכה. לפיכך, לא ניתן לדמות זאת לתנאי שירותו של שוטר שאינם כוללים כלל ברירת מחדל שכזה.

בית המשפט לא שוכנע כי השיקולים שעליהם הצביעו המשיבים – שחיקה והצורך בריענון השורות – מצדיקים את אי החלת תנאי השירות החלים על השוטרים והם אכן בגדר שיקולים ענייניים. השופט חשין קבע כי לא הוכח כי מי מאנשי המשמר ששירותו הסתיים בעקבות הנוהל נשחק בתפקידו, ויש לקבל את הטענה כי דווקא שירות בתפקידים מבצעיים (קרי בכח עוז ובכח התערבות המהווים תפקידים מזכים) סביר להניח שיביאו לשחיקה מהירה יותר של אנשי המשמר. עוד העיר השופט כי המשיבים גם לא הבהירו במה שונה שירותו של איש משמר מזה של שוטר, שיש בו כדי להצדיק קציבת השירות של איש משמר בשונה מדרך קציבת שירותו של שוטר ולתלות את המשך הארכת שירותו של איש משמר בקידומו. בנוסף, לא ברורה התועלת הטמונה בפיטורי אדם שהוכשר לבצע תפקיד, שעה שאיוש תפקידו באדם חדש יחייב את הכשרתו על חשבון משלם המיסים.

השופט הוסיף כי תהיה זו טעות להתייחס לתניות חוזיות בהסכם בין אזרח מן השורה למדינה כתניות בחוזה שבין שני אנשים רגילים. זאת, שכן כוח המיקוח המוגבל ממילא של עובדים מצטמצם עוד יותר עת מדובר במועמדים לשירות הציבורי, שעל פי רוב אינם יכולים להשפיע כלל על תנאי העבודה המוצעים להם והנקבעים בהתאם לתקנים ולדרגות השונות של המשרות אותם הם מיועדים לאייש. לפיכך, הברירה העומדת בפני מרבית המועמדים לשירות הציבורי היא להסכים לתנאי השירות המוצגים בפניהם או לסרב לקבל את העבודה. לבסוף, קבע בית המשפט כי העובדה שהנוהל לא נקבע בתיאום כנדרש על ידי סעיף 17 בחוק משכן הכנסת מחייב את פסילתו ולא ניתן לרפא את הפגם בדרך אחרת. לדעת בית המשפט, מן הראוי שהכנסת תפעל בהתאם לחוקיה שלה, ובכללם חוקי העבודה שנועדו להגן על אוכלוסיית העובדים המצויה בעמדת נחיתות ביחס למעסיקים, בפרט כשמדובר בעובד שמעסיקתו היא המדינה.

 

עת"מ 37473-01-15

 

 

 

הרשמה לניוזלטר
באפשרותכם להירשם לניוזלטר תקדין ולהתעדכן באופן יומי בחדשות המשפטיות החמות ביותר, בתקצירי פסקי הדין החשובים ביותר שניתנו לאחרונה, בעידכוני החקיקה ובעוד מידע חשוב. כל שעליכם לעשות הוא להקליד את כתובת הדוא"ל שלכם ותקבלו את הניוזלטר לתיבת הדואר שלכם.
הרשם עכשיו
תקדין
/HashavimCmsFiles/images/banners/banner-commit2022.jpg
17 | S:96
קומיט וכל טופס במתנה