צלם Ynet אשר נכח בהפגנה בעקבות פיטוריו של המחנך אדם ורטה, שהביע את דעתו על צה"ל, כתב בעמוד הפייסבוק של כפר ורדים כי רכז הנוער הנבחר השתתף בהפגנה זו התומכת בסירוב לשרת בצה"ל. ביהמ"ש קבע כי פרסום הדבר אודות עובד ציבור, גם אם הוא אינו נכון, חוסה תחת הגנת תום הלב שעניינה חובה מוסרית וחברתית לפרסם
בית משפט השלום דחה תביעת לשון הרע שהגיש רכז נוער בכפר ורדים נגד תושב הישוב וצלם אתר Ynet אשר פרסם בפייסבוק כי התובע תומך בסירוב לשרת בצה"ל. זאת, בעקבות הפגנה בה נכחו השניים שהתארגנה בעקבות הליך שימוע לפני פיטורין שנקבע למחנך אדם ורטה. השופט נאסר ג'השאן קבע כי בנסיבות שבהן הנתבע הבין שמדובר בהפגנה התומכת בהעלאת דעות הדומות לדעותיו של ורטה – פרסום הדבר אודות עובד ציבור הוא מעשה שניתן לראותו כחוסה תחת הגנת תום הלב שעניינה "חובה מוסרית וחברתית" לפרסום. זאת, בפרט כשהפרסום לא חרג מהסביר בנסיבות.
לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן
לטענת התובע, בשנת 2014 פורסמה באתר האינטרנט "כפרניק" של כפר ורדים בו מתגוררים הצדדים, הודעה לפיה הוא נבחר על ידי הרשות המקומית לכהן כרכז הנוער היישובי. עוד באותו יום פרסם הנתבע פוסט בדף הפייסבוק של הישוב בו חברים כ-530 חברים ובו כתב כי "רכז נוער יישובי לא יכול לבוא לאחר הפגנות בעד סירוב לשרת בצה"ל". לטענת התובע מדובר בפרסום שקרי וחסר יסוד המהווה עוולת לשון הרע. לדבריו, הפוסט עורר סערה בדף הפייסבוק, ותגובות רבות נכתבו בעקבותיו שחלקן קראו לשקול מחדש את מינויו לרכז נוער. התובע הוסיף כי כפר ורדים הוא יישוב קטן יחסית המונה כ- 6,000 תושבים, ועל כן השמועה עשתה לה כנפיים ורבים המכירים את התובע התוודעו לה. הפרסום פגע בשמו ובעתידו המקצועי, שכן הוא רק נבחר לשמש בתפקיד רכז הנוער ועתידו המקצועי עדיין אינו מובטח. עוד הוסיף התובע כי הפוסט פורסם ארבעה ימים לפני טקס נישואיו עם בחירת ליבו, וכי הדבר הסב לו עגמת נפש רבה.
בכל הנוגע לאירוע ההפגנה עליו דובר בפוסט הנתבע, טען התובע כי דובר בהפגנה שהתארגנה בעקבות הליך שימוע לפני פיטורין שנקבע למחנך אדם ורטה, לאחר שתלמידה אותה לימד התלוננה על כך שהביע בפני הכיתה את דעותיו הפוליטיות ואת דעותיו על צה"ל. לטענת התובע, הוא הגיע להפגנה יחד עם מאות משתתפים אחרים במטרה לעודד הגנה על חופש הביטוי ושמירה על ערכי הדמוקרטיה במערכת החינוך, אולם בשום פנים ואופן לא הייתה מטרת ההפגנה לעודד או לקבל השתמטות משירות צבאי, מה גם שהוא וכל משפחתו שירתו שירות מלא.
בכתב ההגנה טען הנתבע כי נכח באירוע ההפגנה כצלם אתר YNET ובמהלכה נתקל בתובע. לשיטתו, לא ניתן להתעלם מהרקע להפגנה, ובכלל זאת המחנך אדם ורטה ודעותיו שבעדו הפגינו. לטענת הנתבע, מר ורטה הטיף נגד שירות בצה"ל בטענה שצה"ל הוא צבא "לא מוסרי" ו"צבא כיבוש" וביום ההפגנה נצפה התובע בהפגנה מביע הזדהות עם ורטה. כן הוסיף הנתבע כי התובע קיבל על עצמו תפקיד ציבורי שבמסגרתו הוא שותף לקביעת מדיניות בתחום החינוך הבלתי פורמלי, ארגון תכניות ופעילות חינוכיות ונקיטת עמדה חינוכית אודות אירועים המתרחשים ביישוב. על כן, ומתוך דאגה כנה לבני הנוער אשר עלולים להיות מושפעים מדעות אנטי ציוניות, החליט הנתבע מתוך חובה מוסרית לפרסם את הפוסט באתר סגור של בני הקהילה, ובו הביע חשש מפני מינוי התובע.
השופט נאסר ג'השאן דחה את התביעה וקבע כי אין להוציא מכלל אפשרות כי הפרסום, מיקומו, והויכוח שפרץ לאחר מכן דומה יותר ל"פרסום חולף". מדובר בדף שמטרתו בין היתר החלפת דעות ושבלהט הויכוח בין המשתתפים נאמרו דברים קשים אודות האחרים. על כן, ייתכן שפרסום לפיו פלוני השתתף בהפגנה שקראה להשתמטות מצה"ל שפורסמה בדף פייסבוק שנועד להחלפת דעות, יהווה מעין תגובה שפורסמה באחד האתרים מפי "אחד שיודע" והוא קרוב לאותם "פרסומים חולפים" שאינם מקימים עילת תביעה, גם אם הדברים עונים להגדרת לשון הרע, בשל היותם זוטי דברים. עם זאת, מאחר שהצדדים לא טענו בנקודה זו ראה בית המשפט להעיר כי לשיטתו, לא כל פרסום ברשת החברתית בקרב קבוצה גדולה שבה נאמרים דברים לא מדויקים על אנשי ציבור אמור להצמיח עילה בגין לשון הרע. זאת, בייחוד לנוכח העובדה שאותה "זירה" (דף הפייסבוק) פתוחה אף לנפגע להביע עמדתו ולהפריך על נקלה את הנטען בגנותו.
באשר לתוכן הדברים, ציין השופט כי לא הייתה מחלוקת בין הצדדים כי הדברים שנאמרו בפרסום עלולים להשפיל את התובע או לעשותו מטרה לשנאה לבוז או ללעג. קריאה להשתמטות מצה"ל בקרב החברה בה חי התובע עלולה להשפילו, לעשותו מטרה לשנאה ואף לפגוע בפרנסתו, מקום שמדובר ברכז נוער יישובי, והראיה שחלק מהמשתתפים בשיח ביקשו לבחון את העסקתו מחדש והתובע אף זומן על ידי ראש המועצה על מנת שיבהיר את הדברים.
השופט קבע כי אין חולק על העניין הציבורי שבפרסום, נוכח העובדה שהתובע היה אמור להתמנות כרכז נוער, מתווה מדיניות הנוגעת לבני הנוער בישוב לרבות באשר לגיוסם לצה"ל. תפקיד רכז נוער, הינו תפקיד ציבורי, המשרת את הציבור בכללותו והנוער בפרט, משכורתו משולמת מן הקופה הציבורית (הרשות המקומית), הוא נבחר על ידי הרשות המקומית, ועל כן מינויו, רקעו, כישוריו, יושרתו, הם עניין לציבור וראוי כי הציבור יידע עליו פרטים ואף יביע עמדתו לגבי המינוי. עם זאת, באשר ליסוד האמת בפרסום, הנתבע לא הביא כל ראיה ממנה ניתן ללמוד כי בהפגנה נאמרו דברים בעד השתמטות מגיוס לצה"ל או הקוראים לסרב להתגייס. לא זו אף זו, העדים מטעם התובע, שאין כל סיבה לפקפק במהימנות דבריהם, העידו כי מטרת ההפגנה הייתה לתמוך בחופש הביטוי בכלל ובחופש הביטוי של מורים בפרט. כמו כן, אפילו סבר הנתבע סובייקטיבית כי התובע השתתף בהפגנה התומכת בדעות אדם ורטה, ואף אם נחזה לנתבע שזו היא האמת העובדתית באותה עת, "אמת" זו אינה אלא אמת לשעתה. לפיכך, לא עומדת לנתבע הגנת האמת בפרסום.
השופט ג'השאן קבע כי הפרסום חוסה תחת הגנת תום הלב, ובפרט החלופה של "חובה מוסרית וחברתית" לעשות את הפרסום. זאת, שכן פרסום מידע על רכז נוער, עובד ציבור, המקבל משכורתו מן הציבור, ואשר משפיע באופן יום יומי על הנוער בישוב, לרבות על אלה שלקראת גיוס לצה"ל, המחזיק (על פי הנטען) בדעות התומכות בהשתמטות משירות בצה"ל, הוא מעשה שניתן לראותו כמעשה מוגן על פי דיני לשון הרע וניתן לומר כי קבלת מידע מעין זה מטילה חובה לפרסם מידע זה בפני הציבור. לדעת בית המשפט, מדובר בעניין ציבורי מובהק ודי לעיין בדיון שהתעורר לאחר מכן ולדעות ואף לדבריו של ראש המועצה שנכתבו באותו דף. עוד צוין כי במקרים בהם אין וועדה הבוחנת את כשירות וכשרות המינוי, ראוי להביא מידע רלוונטי בפני הציבור על מנת שייערך בירור מקיף, ותבונת המינוי תיבחן מחדש.
בכל הנוגע ל"אי הדיוק" שנפל בפרסום, סבר השופט כי הוא אינו שולל את ההגנה לפי סעיף 15(2). בעניין זה האמין השופט לנתבע כי הוא סבר סובייקטיבית שעצם השתתפות התובע בהפגנה, כאשר ממול ניצבו אנשי ימין, מובילה למסקנה כי מדובר בהפגנה התומכת בהתבטאויות ורטה לגופן, או לפחות שמשתתפי ההפגנה מוכנים לקבל התבטאויות קשות בגנות צה"ל והמשרתים בו. בנסיבות אלה, כאשר הנתבע הבין כי המפגינים מוכנים לקבל את דעותיו של ורטה המציגות את צה"ל כצבא לא מוסרי וכי אין לשרת בו, אין ב"אי דיוק" שנפל בפרסום כדי לשלול את תחולת ההגנה לפי סעיף 15(2). נוסף לאמור, שוכנע השופט כי הנתבע עשה את הפרסום בתום לב מאחר שהפרסום לא חרג מתחום הסביר באותן נסיבות לנוכח נסיבות ההפגנה. כמו כן, הפרסום אכן עורר עניין ציבורי והעניין נבדק לאחר שראש המועצה זימן את התובע לבירור, אך לבסוף המשיך התובע בעבודתו כרכז נוער.
