לטענת המבקש, העירייה מבצעת החזרים של עודפי גבייה רק בעקבות פניה של תושב להחזרת כספים. כאשר הנישום אינו יוזם פניה לקבלת ההחזר, ממשיכה העירייה להחזיק בכספים. ביהמ"ש קבע כי מדובר לכאורה בגבייה שלא כדין על ידי הרשות, המאפשרת הגשת תובענה ייצוגית בגינה
בית המשפט המחוזי קיבל את בקשת תושב העיר פתח תקווה לאשר תובענה כייצוגית נגד העירייה בגין
אי השבה במהירות הראויה של יתרות זכות בגין תשלומי החובה שנגבו ביתר וכן אי השבת הריבית בגין יתרת החובה לכאורה שנגבתה עת הייתה בחשבון יתרת זכות. השופטת מיכל נד"ב קבעה כי מדובר לכאורה בגבייה שלא כדין על ידי הרשות, המאפשרת הגשת תובענה ייצוגית בגינה.
לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן
לטענת המבקש, תושב העיר פתח תקווה, העירייה אינה משיבה לנישומים תשלומי חובה שנגבו ביתר, אף שהיא רושמת בגינם יתרת זכות לטובתם. בפרט נטען כי העירייה מבצעת החזרים של עודפי גבייה רק בעקבות פניה של תושב להחזרת כספים. כאשר הנישום אינו יוזם פניה לקבלת ההחזר, לא נעשה החזר והעיריה ממשיכה להחזיק בכספים. עוד טען המבקש כי העירייה גובה ריבית מיתרות חובה וזאת מבלי להתחשב ביתרות הזכות. לטענתו, חלה על העירייה החובה להשיב את תשלומי היתר בצירוף ריבית פיגורים על פי סעיף 6 בחוק הרשויות המקומיות (ריבית והפרשי הצמדה על תשלומי חובה).
העירייה טענה מנגד כי היא עשתה כל שביכולתה להשבת יתרות זכות לנישומים ובפרט בהתאמה להוראות חוק הריבית, בצירוף הפרשי הצמדה - במקרה שבו לא התקבלה דרישה בכתב להשבת הסכומים, ובצירוף ריבית פיגורים כאשר התקבלה דרישה בכתב, והכל בהתאם להוראות החוק. כן טענה העירייה קיימים לה כ-85 אלף חשבונות ארנונה של נישומים שונים וכי קורה לעיתים שיש צורך לזכות חשבונות של נישומים בגין חיובים אשר בדיעבד מתברר כי נגבו ביתר או שנפלה בהם שגגה. במקרה כזה, נטען, היא מעבירה את הסכום לזכות התושב בספריה, ולאחר מכן פונה אל הנישום על מנת לבדוק כיצד הוא מבקש לבצע את ההשבה.
עוד טענה העירייה כי למבקש אין עילת תביעה אישית שכן יתרת הזכות הושבה לו וכי אף אם יש מקרים של נישומים נוספים, הרי שכל החזר מחייב חישוב פרטני שאינו אחיד ועל כן תובענה ייצוגית אינה הדרך היעילה לניהול ההליך.
השופטת מיכל נד"ב אישרה את התביעה כייצוגית וקבעה כי יש לקבל את טענת המבקש הגורסת שככל שיתרת זכות נוצרה בגין ארנונה עקב "קובעי חיוב" שגויים שבגינם מתקבלים השגה, ערר או ערעור, אזי מדובר בגביה שלא כדין מלכתחילה. הוא הדין גם בגביית תשלומי חובה אחרים על ידי העירייה, שהם שגויים ושיתרת הזכות נוצרה עקב תיקון הטעות. באשר לקבוצת הנישומים שלגביהם מלכתחילה הייתה הגבייה כדין, אלא שבעקבות הכרה בהנחה או מכל סיבה מאוחרת אחרת נוצרה יתרת זכות לנישום בדיעבד, נקבע כי יש גם בעניין זה לקבל את עמדת המבקש שלפיה ככל שנגבו מהנישום תשלומים לאחר היווצרות יתרת הזכות, מבלי לנכות את יתרת הזכות, הרי שחלה גביה מחדש שלא כדין של סכום יתרת הזכות בכל גביה נוספת. נקבע כי בהתאם לעקרונות של דיני עשיית עושר ולא במשפט, ניתן לפרש את לשון פרט 11 באופן שגם גבייה כדין מלכתחילה, יכולה להיות גבייה שלא כדין בדיעבד
השופטת ציינה כי הוכח קיומן של יתרות זכות בסך של 15 מיליון שקל בכ-19 אלף חשבונות של נישומים. עיון בנוהל המועבר לעובדי העירייה העוסקים בהשבת הכספים לנישומים מלמד, לדעת השופטת, כי ההליך של השבת יתרת זכות מתחיל ב"קבלת בקשה להחזר יתרת זכות", ולא בהודעה לנישום על קיומה של יתרת זכות. בכך יש לכאורה הודאת בעל דין בטענת המבקש, כי העירייה אינה מיידעת את הנישומים על קיומן של יתרות זכות, וכי יתרות זכות קיימות אינן מוחזרות, אלא על פי פנייה של נישום. עוד נקבע בעניין זה כי לא הוכח ולא נטען כי העירייה מנפיקה כל תקופה קבועה דוח של יתרות הזכות ומיידעת את הנישומים אודותם, או כי לאחר קבלת השגה, ערר או ערעור שיצרה יתרת זכות, מבוצעת השבה של יתרת הזכות מיוזמת העירייה. גם לא הוכח כי למצער, כדבר שבשגרה, ככל שקיימת יתרת זכות בחשבון, אין החשבון מחויב בריבית בגין יתרות חובה. לאור האמור, נקבע כי המבקש הרים את הנטל הראשוני המוטל עליו בשלב זה, להוכיח כי התובענה מעוררת שאלות מהותיות של עובדה המשותפות לכלל חברי הקבוצה. נוכח הטענות שצוינו נקבע גם כי קיימת אפשרות סבירה שהשאלות האמורות תוכרענה בתובענה לטובת הקבוצה.
