העבריין ועורך דינו ניצלו את מצוקתו וחולשתו של התובע על מנת לגרום לו ליטול על עצמו הרשעה פלילית ומאסר ממושך בגין עבירות בניה בקרקע שאין לו כל קשר אליה, תוך שעורך הדין מייצג גם אותו בניגוד עניינים מובהק. ביהמ"ש מתח ביקורת על המדינה, נוכח הקלות הבלתי נסבלת שבה החליטו גורמי התביעה למחוק את החשוד העיקרי מכתב האישום
בית משפט השלום פסק פיצוי של 700 אלף שקל לנרקומן משוקם שהורשע בעבירות בניה על לא עוול בכפו וישב במאסר במשך למעלה משנתיים לאחר שהעבריין האמיתי ועורך דינו רימו אותו ו"הפילו עליו" את התיק. השופט עבאס עאסי קבע כי השניים התרשלו כלפי התובע וכי יש להטיל אחריות גם על המדינה והעיריה נוכח הקלות הבלתי נסבלת שבה החליטו גורמי התביעה למחוק את החשוד העיקרי מכתב האישום על אף שהודה בבניה ולהציב במקומו את התובע כנאשם יחיד על בסיס אמירה סתמית של סנגורו שפעל בניגוד עניינים.
לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן
בשנת 2003 הוגש לבית המשפט לעניינים מקומיים בירושלים כתב אישום נגד הנתבע 3 בו יוחסו לו עבירות בנייה בלתי חוקית. תחילה התייצב הנתבע ללא ייצוג, אולם משנקבע התיק להוכחות התייצב עם עורך דין (הנתבע 4). לאחר חקירה קצרה של הנתבע, הודיעו הצדדים לפרוטוקול כי הם הגיעו להסדר לפיו הנתבע יחזור בו מתשובתו והוא יוחלף על ידי התובע, המודה כי הוא הבעלים של הקרקע. כן עולה מפרוטוקול הדיון כי עורך הדין מסר בשם התובע כי הוא מוותר על זכותו לקבל את כתב האישום והוא מודה בבנייה שבמחלוקת. בעקבות כך, הורשע התובע על פי הודאתו בעבירה שבכתב האישום ונידון לקנס בסך של 450 אלף שקל, שישולם ב-100 תשלומים חודשיים ורצופים, כאשר בגין אי תשלום הקנס ייאסר ל-10 ימים חלף כל תשלום ותשלום. לאחר שתשלומי הקנס לא שולמו בהתאם לגזר הדין נאסר התובע.
לימים, הוגש נגד התובע כתב אישום נוסף בגין עבירה של אי ציות לצו שיפוטי. לאחר שהתובע הובא ממאסרו בפני בית המשפט, העלה הסנגור מטעם הסנגוריה הציבורית טענה נגד חוקיות המאסר בהיותו חורג מהעונש המקסימלי הקבוע בחוק. בעקבות כך ניתנה החלטה על שחרור התובע וביטול כל הליכי הגבייה נגדו, ומאוחר יותר אף חזרה בה המדינה מהאישומים נגדו במסגרת התיק השני.
הפרת חובת הזהירות
לטענת התובע, הנתבע רימה וניצל את מצוקתו וחולשתו כמכור לסמים, שילם לו סכומים פעוטים לרכישת סמים והטעה אותו לחשוב שהוא אמור לערוב לו אלא שבסוף מצא עצמו מורשע בביצוע עבירות בנייה ללא היתר שאין לו כל קשר אליהן. לדברי התובע, הוא לא בנה את המבנה מושא כתב האישום שבו הורשע שכן הוא אדם חסר כל שרוב חייו היה מכור לסמים ובילה שנים רבות בכלא, לרבות בתקופה שבה בוצעה הבנייה. עוד הוסיף התובע כי גם כיום הוא חסר כל, נרקומן משוקם, וכי מאז שחרורו מהכלא הוא מתגורר באכסניה ומתקיים מקצבת הבטחת הכנסה ומענק דיור. לטענתו, עורך הדין הנתבע 4 עשה יד אחת עם הנתבע על מנת להקריב אותו לצורך זיכוי הנתבע, פעל בניגוד עניינים ולמצער התרשל בייצוגו כאשר לא הסביר לו את כתב האישום ומשמעות הרשעתו ואף לא היה ער לכך שהעונש שהוטל עליו חורג מהעונש המרבי הקבוע בחוק. כן תבע התובע את עיריית ירושלים בטענה כי מפקחי העירייה והלשכה המשפטית כשלו בעניינו, לא חקרו את המקרה כמצופה ולא שלחו אליו התראה לפני ביצוע צו המאסר חלף הקנס, וטען כי המדינה אחראית לכשלי העירייה.
השופט עבאס עאסי קיבל את התביעה ופסק לתובע פיצוי בסך של 700 אלף שקל. השופט קבע כי הנתבע הוא הבעלים של המבנה והקרקע מושא התיק הפלילי וכי לתובע לא היה כל קשר אליהם. כך, צוין כי דובר בתובע שהיה מכור לסמים קשים וחסר כל אשר הנתבע רימה וניצל את מצוקתו וחולשתו על מנת לגרום לו ליטול על עצמו הרשעה פלילית ומאסר ממושך. לדעת השופט, עיון בגרסאות וההודעות שנמסרו על ידי הנתבע לאורך כל ההליך מעלה כי הן גדושות בסתירות, אי-דיוקים, היתממות ותחכום. כמו כן, גרסתו התפתחה והשתנתה לפי התפתחות ההליכים והמידע החדש שהתגלה מפעם לפעם. בנסיבות אלה, נקבע כי הנתבע אחראי כלפי התובע בעוולת תרמית. למעלה מכך, הנתבע אף התרשל כלפי התובע, שכן בשים לב להיכרות בין השניים ולהיותו של הנתבע מודע למצבו של התובע, חלה עליו חובת זהירות כלפיו אותה הפר הנתבע כאשר ניצל את התובע ואת התמכרותו וגרם לו במצג כוזב ותוך ביצוע עבירות פליליות חמורות, לרבות שיבוש מהלכי משפט, בידוי ראיות ועדות שקר, להיות מורשע בעבירה פלילית שלא ביצע ובגין כך להיאסר למשך כשנתיים וחצי.
אין אשם תורם
גם לגבי עורך הדין ציין השופט עאסי כי הודעותיו, תצהירו ועדותו התאפיינו בסתירות, אי דיוקים ולא מעט היתממות וכי גם גרסתו התפתחה עם ההליכים בתיק. לדעת השופט, הוכח במידה הנדרשת כי עורך הדין ידע היטב שהמבנה נבנה על ידי הנתבע, כי אין לתובע כל קשר לבנייה וכי קיים ניגוד עניינים מובהק בייצוגם המשותף של התובע והנתבע על ידו. עוד נקבע כי עורך דין התרשל התרשלות רבתי בייצוגו של התובע שכן הוא הפר את חובת הזהירות המוטלת עליו כלפיו. השופט הדגיש עוד כי מחומר הראיות עולה שעורך הדין שם בראש מעייניו אך ורק את האינטרס של הנתבע והשתמש בייצוג שלו לתובע ככלי על מנת לקדם את האינטרס של הנתבע. בכך, נקבע, הפר עורך הדין לא רק את חובתו המקצועית כלפי התובע אלא אף מנע ממנו את האפשרות לזכות בייצוג ראוי באמצעות עורך דין אחר.
אשר לטענת התובע נגד העירייה והמדינה, קבע השופט כי אלו הפרו את חובת הזהירות החלה עליהן כלפי התובע, באמצעות רשויות החקירה והתביעה שמטעמן. לדעת השופט, הקלות הבלתי-נסבלת שבה התביעה החליטה למחוק את החשוד העיקרי מכתב האישום על אף שהודה בישיבה קודמת בבניית המבנה והסתבך בגרסאות סותרות, ולהציב במקומו את התובע כנאשם יחיד בתיק על בסיס אמירה סתמית של סנגורו – מהווה התרשלות של התביעה. עוד הודגש כי התביעה עשתה כן מבלי לעצור לרגע על מנת לבדוק את הדברים וכי אילו היה מתבצע בירור קל ביותר היה מתגלה ברמה גבוהה כי אין כל ממש בטענתו של עורך הדין, שכן היותו של התובע מכור לסמים ניכר על חזותו ובהתנהגותו ועלה גם מתיקו הרפואי ונתונים נוספים בעניינו.
השופט דחה טענת המדינה כי התנהגותו ורשלנותו של עורך הדין מנתקות את הקשר הסיבתי בין התרשלותה לנזק שנגרם לתובע, וציין כי ברגיל פעולה רשלנית ואף מכוונת של אדם אחר אינה מנתקת את הקשר הסיבתי אם ניתן היה לצפותה, וכל רשלנות חייבת להיבחן לגופה על פי מבחן הצפיות. נוכח האמור, נקבע כי המדינה והעירייה נהגו ברשלנות בהליכי החקירה, ההעמדה לדין והמאסר ללא התראה של התובע.
עוד נקבע כי אין מקום בנסיבות המקרה להטיל אשם תורם על התובע, שכן הוכח שהוא לא היה מודע למשמעות הודאתו והרשעתו בבית המשפט ולהשלכות שלהן. כמו כן, ייצוגו על ידי עורך הדין היה מפוקפק ורשלני ביותר ואין לזקוף זאת לחובתו. אשר לחלוקת האחריות בין הנתבעים השונים, קבע בית המשפט כי בשים לב למידת האשם המוסרי היחסי של הנתבעים סביר לחלק את האחריות כך שהנתבע ועורך הדין יישאו כל אחד ב-40% מהנזק, ואילו המדינה והעירייה תשאנה ב-10% כל אחת. עוד נקבע כי המדינה זכאית לשיפוי מהנתבעים בהתאם לחלקם באחריות בגין כל סכום שתשלם לתובע מעבר לחלקה באחריות על פי פסק הדין, נוכח הודעת צד ג' ששלחה אליהם.
