ביהמ"ש קבע כי יצירתו של חוב המזונות, להבדיל מקשיי פירעון מאוחרים, לא נעשתה בתום לב, וכי מקורו של החוב איינו "בהסתבכות כלכלית שנבעה מהגירושים" אלא בהתנהלותו של החייב עצמו, שהתבטאה בנטישת בית המגורים, בעזיבתה של אשתו תוך ניתוק הקשר עמה ועם ילדיה ובהתחמקות ממנה לאורך שנים עד מתן הגט
בית המשפט העליון ביטל את החלטת בית המשפט המחוזי להכריז על חייב כפושט רגל לאחר שנמצא כי הוא התחמק מתשלום מזונות לגרושתו משך שנים. נקבע כי התנהלות שכזו נוגדת באופן מהותי את "תקנת הציבור" ועולה כשלעצמה כדי חוסר תום לב משמעותי ביצירת החוב.
לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן
החייב בן ה-70 והמערערת נישאו בשנת 1970. ב-1998 עזב החייב את דירתם המשותפת וניתק קשר עם אשתו וילדיו. מאז ניהלו בני הזוג הליכי גירושין ממושכים, שהסתיימו בגט בשנת 2005.
במהלך הנישואים, צבר החייב חוב כלפי המערערת בגין מזונות שנפסקו לטובתה. החייב הגיש לבית המשפט המחוזי בקשה להכריז עליו כפושט לרגל ולמתן צו כינוס על נכסיו. במסגרת הבקשה, טען החייב לחובות בסך של 406 אלף שקל לארבעה נושים, הכוללים חוב מזונות של 247 אלף שקל, חוב ארנונה לעיריית בת ים בסך של 73 אלף שקל וחוב לרשות השידור בגין אגרות שלא שולמו.
לחייב ניתן צו כינוס והמערערת עתרה לביטולו, בטענה כי החייב פנה להליכי פשיטת רגל שלא בתום לב, וזאת במטרה להתחמק מהחוב האמיתי היחיד שיש לו – חוב המזונות כלפיה, אשר איננו בר-הפטר. בתום הדיון בעניין הורה בית המשפט המחוזי על הכרזתו של החייב כפושט רגל.
השופט חנן מלצר, שאליו הצטרפו השופטים נעם סולברג ודפנה ברק ארז, קיבל את הערעור שהגישה גרושתו של החייב וביטל את הכרזתו כפושט רגל. השופט קבע כי בית המשפט המחוזי לא בחן באופן מהותי את התנהלותו של המשיב לפני מועד הגשת הבקשה, בשים לב לנסיבות הפרטניות של המקרה, בהתאם לאמות המידה ולעקרונות שהותוו בפסיקה הרלוונטית. בחינה מהותית כזו מעלה כי יצירתו של חוב המזונות, להבדיל מקשיי פירעון מאוחרים, שאליהם נקלע החייב לטענתו, לא נעשתה בתום לב. השופט קבע כי הרושם הוא שמקורו של חוב המזונות איננו ב"הסתבכות כלכלית שנבעה כתוצאה מגירושיו" של החייב, כפי שצוין בתסקירו של הכנ"ר – אלא בהתנהלותו של החייב עצמו עובר לגירושין, אשר התבטאה בנטישת בית המגורים, בעזיבתה של אשתו הזכאית למזונות ממנו, תוך ניתוק הקשר עמה ועם ילדיו, ובהתחמקות ממנה לאורך שנים. התנהלות זו, הנוגדת באופן מהותי את תקנת הציבור, היא שהובילה לכאורה ליצירת חוב המזונות והיא עולה כשלעצמה כדי חוסר תום לב משמעותי ביצירת החוב, אשר מצדיק את דחיית בקשתו של החייב.
עוד נקבע כי בנסיבות המקרה, הגשתה של בקשת פשיטת הרגל על ידי החייב, מיד בסמוך לאחר שעלה בידי המערערת לאתרו וננקטו הליכי גבייה אפקטיביים נגדו, נעשתה בחוסר תום לב, תוך שימוש לרעה בהליכי פשיטת הרגל, במשמעותם ובנפקותם המשפטית של מונחים אלה לעניין סעיף 18ה(א)(2) לפקודה. כל זאת נעשה לכאורה מתוך כוונה להתחמק מתשלום חוב המזונות למערערת, אשר ככלל איננו בר-הפטר.
במצב הדברים המתואר, קבע השופט מלצר, האיזון הראוי בין האינטרס של החייב (אשר אין להתעלם מגילו וממצבו הבריאותי) לבין אינטרס הנשייה של המערערת, יימצא דווקא בהמשך קיומם של הליכי ההוצאה לפועל שמהם צפויה לצמוח למערערת תועלת רבה יותר מהמשך קיומם של הליכי פשיטת הרגל נגדו.
לקריאה נוספת, ראו:
ביהמ"ש המחוזי: "קבלת הפטר גם מחוב מזונות – במקרים קשים וחריגים בלבד"
בעל חוב מזונות של 864 אלף שקל ביקש את פריסת החוב עד הגיעו לגיל 109
